הרב יורד מעולם העליון לשמחת תלמידו - יש לזה מקור?

[א גאליציאנער]

שמעתי אומרים במצוה טאנץ - הגראמערס/בדחנים למיניהם ושמעתי גם מהידענים שבהם שאינם מדברים כל מה שליבם חפץ... ואיני יודע מהו הנוסח המדויק ומהו המקור- או שכשתלמיד מחתן שנשמות רבותיו באות מגן עדן להשתתף. או שכשנכדי תלמיד מחתנין והתלמיד בא מגן עדן אזי באה נשמת רבו עמו לכבוד השמחה, וזכורני שפעם ראיתי מקור לזה ואיני זוכר היכן.
אודה לחכמי מתא דידן אם יוכלו לעזור בענין.
יישר כח גדול למפרע
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[הוד_והדר]

המקור כמדומני על פי החז"ל הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו

[א גאליציאנער]

המקור כמדומני על פי החז"ל הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו

גם בזכרוני היה כן, [וכוונת מר כפי הנראה לתלמיד שגלה מגלין רבו עמו במכות שם] אולם מי הוא האומר כן ע"פ הגמרא דשם?
ייש"כ למפרע
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[זכרון בספר]

בספר 'מופת הדור', עמ' נב, מסופר שכאשר בא הרה"ק רבי ישעיה מקערעסטיר זי"ע בברית הנשואין, נתגלה רבו המובהק הרה"ק רבי צבי הירש מסליסקא זי"ע - שכבר נסתלק לעולם העליון - בחזיון הלילה לתלמידו הותיק הרה"ח ר' אברהם צבי גינצלער ז"ל מאוהעל, ואמר לו: "אברהם הערש, דו שלאפסט? מיין ישעי' האט היינט חתונה, איך וועל אויך דארט זיין". ומקור העובדא מספר 'מי באר ישעיהו', עמ' מו, שכן סיפר רא"צ בעצמו.

[שערי חכמה]

בזוהר פרשת בלק (ח"ג ריט:) מבואר שהאב והאם באים לשמוח עם בניהם, וז"ל:
ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקודשא בריך הוא ושכינתיה בחדוה דלהון, דכתיב "ישמח ישראל בעושיו", ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו, בעושיו בעושו מבעי ליה, אלא אלין קודשא בריך הוא ושכינתיה ואביו ואמו, דאף על גב דמיתו קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קודשא בריך הוא ושכינתיה.

ומעתה י"ל שגם רבו בכלל זה, כיון שהתלמיד נחשב כבן, כמו שדרשו חז"ל בכ"מ, וכמבואר ברש"י פרשת ואתחנן (דברים ו ז) וז"ל: "ושננתם לבניך" - אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, ואומר (מלכים ב' ב, ג) בני הנביאים אשר בבית אל, וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנאמר (ד"ה ב' כט, יא) בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרוים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל וגו':

[א גאליציאנער]

בזוהר פרשת בלק (ח"ג ריט:) מבואר שהאב והאם באים לשמוח עם בניהם, וז"ל:
ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקודשא בריך הוא ושכינתיה בחדוה דלהון, דכתיב "ישמח ישראל בעושיו", ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו, בעושיו בעושו מבעי ליה, אלא אלין קודשא בריך הוא ושכינתיה ואביו ואמו, דאף על גב דמיתו קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קודשא בריך הוא ושכינתיה.

ומעתה י"ל שגם רבו בכלל זה, כיון שהתלמיד נחשב כבן, כמו שדרשו חז"ל בכ"מ, ...

אחר בקשת המחילה, דיוק לשון הזוהר גופא שולל את המסקנא שמעתה גם התלמידים בכלל... שהרי נאמר אביו ואמו שהם אלו שעשאוהו באופן גשמי, וגם המלמד את בן חבירו תורה נחשב כאילו ילדו ולא כאילו עשאו, ואילו העקירה מגן עדן היא דווקא לאלה שעשאוהו דלהכי נלמד מישמח ישראל בעושיו.
חוץ מזה, את המסקנא הלזו כתב מר מדנפשיה או שראה כן איפשהו? שהרי רק לדין יש תשובה אבל אם קבלה היא נקבל...
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[שערי חכמה]

כתבתי מעצמי, ולא התכוונתי לרגע שיש משם הכרח, אלא שיתכן שזה מקור השמועה.
ומה שכתבת שמוכח משם איפכא כיון שכתוב לשון עשיה, כבר דרשו חז"ל כעי"ז על "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

[א גאליציאנער]

הבנתי, יישר כח.
אולם על מה שהבאת מהנפש אשר עשו בחרן לענ"ד אין ראיה כי שם מדובר שגיירו אותם ולא שלמדו תורה, וזהו הבדל קטן, שנית, אם כדבריך למה נאמר הקב"ה אביו ואמו שהם היחידיים המןזכרים כשלושת השותפים באדם, ועוד תמה בעצמך על מימרא זו דשלושה שותפים באדם דהרי רבו שלמדו תורה אף הוא שותף, שמא תאמר שלפעמים אין רב כגון שלא קרא ושנה או שמדובר בנקבה וכדומה אם כן אפשר לומר שגם אין תמיד שלושה שותפים שהרי ייתכן שהאב או האם מתו קודם שנהיו אב ואם כגון קודם לידה או יצירה ואז אינם קרויים אב ואם ואינם שותפים לפי הגדרה זו... אלא מאי אית לך למימר, היות ומדובר בשמחה של נישואים וכדומה שהיא שמחת האב והאם הגשמיים תחילה לכל לראש, להכי שפיר הנוטלים חלק בראש הם השותפים שהביאו לכך מלכתחילה, ולכן הוא לשון עשיה, והנפש אשר עשו בחרן אינו כל כך ענין לכאן, וגם אם כן ניתן בקל ליישבו וכדלעיל.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[אשר ברא]

ומה שכתבת שמוכח משם איפכא כיון שכתוב לשון עשיה, כבר דרשו חז"ל כעי"ז על "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

...היות ומדובר בשמחה של נישואים וכדומה שהיא שמחת האב והאם הגשמיים תחילה לכל לראש, להכי שפיר הנוטלים חלק בראש הם השותפים שהביאו לכך מלכתחילה, ולכן הוא לשון עשיה, והנפש אשר עשו בחרן אינו כל כך ענין לכאן...

וי"ל שהרב לא בא כפשוטו אלא בדרך דרש ודו"ק היטיב.

[א גאליציאנער]

העירני אחד החכמים דפה בעל פה, שאחד המקורות לכך הוא בודאי במעשה מהסבא קדישא מריז'ין שחיתן והלך לחופה ואדל בת הבעשט או בת רבי ברוכל ממזיבוז אמרה לו שהיות והסבא המגיד הקדוש ממעזריטש יורד לחתונה בודאי גם ירד רבו עמו ולכן מבקשת היא למסור קוויטל לבעשט.
אולם מקור זה גם בודאי שיש לו מקור... ומהו...
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[בקרו טלה]

במעשה מהסבא קדישא מריז'ין שחיתן והלך לחופה ואדל בת הבעש"ט או בת רבי ברוכל ממזיבוז אמרה לו שהיות והסבא המגיד הקדוש ממעזריטש יורד לחתונה בודאי גם ירד רבו עמו ולכן מבקשת היא למסור קוויטל לבעשט.

עי' בבית ישראל רוז'ין ששם אי' שהמעשה הי' עם בת ר' ברוכיל שביקשה למסור לאביה
על אף שיש עדויות על בת הבעש"ט [ראה למשל בספר מרוז'ין לציון], אמנם עי' בקובצי ישורון [שם המדובר באגרת שהרה"ק מרוזין רכש ממנה]

[א גאליציאנער]

במעשה מהסבא קדישא מריז'ין שחיתן והלך לחופה ואדל בת הבעש"ט או בת רבי ברוכל ממזיבוז

על אף שיש עדויות על בת הבעש"ט [ראה למשל בספר מרוז'ין לציון], אמנם עי' בקובצי ישורון [שם המדובר באגרת שהרה"ק מרוזין רכש ממנה]

הריני מודה ומתוודה שבמשפחולוגיה חסידית ותאריכיה הריני בור ועם הארץ רח"ל.
אך כיצד זה ייתכן לספר בדותא כזו כאשר כתבתי על הרוזינאי ואדל בת הבעש"ט אם נולד עשר שנים לאחר פטירתה (תקנז ותקמז כך לפי הויקי...).
ולגבי האיגרת הזאת השנית אין איתי יודע עד מה ובמה הנידון.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[בקרו טלה]

לפי הויקי...

???

ולגבי האיגרת הזאת השנית אין איתי יודע עד מה ובמה הנידון.

[א גאליציאנער]

איני בא להפריך אלא לשאול ולברר וידוע ההבדל בין קושיא ופירכא לשאלה...
ואדרבה ואדרבה יחכימנו רבינו מתי תאריכי הלידה והפטירה של הקדושים הנזכרים.

[בקרו טלה]

שוב מצאתי בס"ד

[א גאליציאנער]

יישר כחך!
תבורך בכל הברכות!
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער