פורום אוצר החכמה

במשך חכמה עה"פ כל טהור בביתך יאכל אותו מבואר שכן וח"א העיר לי שהוא סותר את עצמו בפסוק ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן.

יישר כח על השאלה.

לכאורה יש לחלק בין חזה ושוק וביכורים, לבין תרומה. שתרומה זה נחלה ולא שכר פעולה כמו שכתב שם המשך חכמה ולכן פנחס לא זוכה, ואילו חזה ושוק זה שכר פעולה על הקרבן, ובביכורים צריך לומר שזהו תשלום על העבודה התמידית של הכהנים בקרבנות ציבור.

את עצם דברי המשך חכמה על הפסוק כל טהור בביתך יאכל אותו לא כ"כ הבנתי [איך הוא מיישב את לשון הפסוקים] אשמח אם תוכל להסביר לי.

לא מובן החילוק בת כהן גם אוכלת בתרומה.

זה לא קשור להקטע לפני זה, הוא רק מסביר המילה "כל".

בפרשת בלק מובא במדרש שאחד מהניסים שהיו לפנחס זה שלא יצא דם מזמרי וכזבי וכך הוא לא נטמא.

מבואר שפנחס היה לו דין כהן עוד לפני שניתן לו הכהונה לגבי חלק מהדברים כגון טומאה.

החזון איש [נשים סימן קמח] כותב שמה שבנות אוכלות גם ללא משיחה, הוא בגלל שבת מצד עצמה טפלה לאביה ובעלה.

ועל פי זה שמעתי ליישב קושיה עצומה, שנתקשו בה כמה גדולי תורה, איך אכלו בנות אהרן ובניו. והרי הן לא נולדו מכהנים ולא נמשחו.
[אינני זכור את שמות השואלים והמתרצים].

ולפי זה, פנחס גרע.

בריטב"א כתובות יג: מבואר דאע"ג דדרשינן מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דבעינן זרעו מיוחס אחריו ומש"ה שתוקי פסול לעבודה כיון דלא ידעינן מי אביו מ"מ היינו דוקא לעבודה וכיוצ"ב אבל לענין תרומה מותר כיון דסו"ס בן כהן הוא

בתוס' בזבחים קא: מבואר (למ"ד שלא נתכהן פינחס עד שעשה שלום בין השבטים), היינו שלא נתכהן בכהונה גדולה, אבל כהן הדיוט היה מקודם.
"שמימי משה נתכהן [ככהן הדיוט], וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן, ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם כהנים גדולים, שכן מצינו בדברי הימים (א' ה') שלא היו כהנים גדולים אלא מזרעו של פינחס".

קראקובער כתב:במשך חכמה עה"פ כל טהור בביתך יאכל אותו מבואר שכן וח"א העיר לי שהוא סותר את עצמו בפסוק ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן.

אולי יש לחלק בפשטות בין חזה ושוק (ושאר מתנות כהונה) שאכן זכה בהם פינחס אף קודם כיהונו, לתרומה שלא זכה בהם, כמבואר במשך חכמה.

כי באמת אין במתנות כהונה קדושה מצד עצמם כמבואר בחז"ל, אלא שהכהנים זכו לכ"ד מתנות כהונה בזכותו של פינחס, כמבואר במס' חולין קל"ד ע"ב, "דורשי חמורות היו אומרים, הזרוע כנגד היד, וכן הוא אומר ויקח רומח בידו, ולחיים כנגד תפלה, וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל, קבה כמשמעה, וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה".
וא"כ דיו לבא מן הדין שפינחס עצמו שהוא הגורם לכל מתנות כהונה (ובתוכם חזה ושוק) שגם הוא יזכה לכה"פ כמו בנותיו של אהרן.

משא"כ תרומה שיש בו קדושה מצד עצמו, וכמבואר בקרא כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם וגו', ע"כ מצד "קדושת תרומה" עדיין לא זכה פינחס, ולכן לא הורשה לו לאכול קודם שנתכהן.

ויש לי סמוכין לדברי, ועוד חזון למועד.

אחר עיון קל הדברים מותאמים אחד לאחד בלי קושיא ביניהם כלל.

נתינת תרומה צריכה להיות ל"כהן" כשר (ויש דיון אם כשר לאשת כהן, כאשת רב כהנא), משא"כ אכילת כ"ד מתנות כהונה וביניהם חזה ושוק, כשר לכל זרע אהרן, כולל בניו ובנותיו, אף אלו שאינם כשרים לקבל תרומה.

מעתה, פסוק יא ('וזה לך תרומת מתנם... לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם כל טהור בביתך יאכל אותו') דקאי על אכילת חזה ושוק, כפירש"י וכדרשת חז"ל, 'תרומת מתנם המורם מן התודה ומהשלמים ומאיל נזיר', על זה שפיר כתב המשך חכמה דבא לרבות גם פינחס קודם שנתכהן, דאף שעדיין לא נתכהן - להיות ככהן כשר ו"לקבל מתנות כהונה בדין כהן" - אך הרי לא גרע מצאצא אחר של כהן, ולכן מותר לו לאכול.

משא"כ בפסוק כח ('ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן') דמיירי בנתינת תרומה ל"כהן כשר", מופקע פינחס מכלל זה, ולדין תרומה היה לו דין לוי, והיה צריך ליטול מעשר ולתת לכהן, ולכן לא נזכר שם 'לבניו' (כדיוק המ"ח).

והדברים מבוארים ומבוררים.

קושר כתרים כתב:בתוס' בזבחים קא: מבואר (למ"ד שלא נתכהן פינחס עד שעשה שלום בין השבטים), היינו שלא נתכהן בכהונה גדולה, אבל כהן הדיוט היה מקודם.
"שמימי משה נתכהן [ככהן הדיוט], וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן, ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם כהנים גדולים, שכן מצינו בדברי הימים (א' ה') שלא היו כהנים גדולים אלא מזרעו של פינחס".

לרגל לימוד דף היומי הנני להעיר שלענ"ד דבריכם לא מספיק מדוייקים.
א. תוס' ביארו זאת למ"ד שנתכהן במעשה דזמרי, ולא למ"ד שנתכהן בזמן שעשה שלום.
ב. 'מימי משה' שכתבו התוס' היינו מזמן מעשה זמרי.
ולכן הנידון באשכול עדיין אקטואלי מה היתה הגדרתו של פנחס עד מעשה זמרי. אמנם בכל אופן מבואר שם בגמ' שיש מ"ד שנתכהן מיד, וכמובן שלדידהו אין מה לדון בזה

בור ריק כתב:בריטב"א כתובות יג: מבואר דאע"ג דדרשינן מקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו דבעינן זרעו מיוחס אחריו ומש"ה שתוקי פסול לעבודה כיון דלא ידעינן מי אביו מ"מ היינו דוקא לעבודה וכיוצ"ב אבל לענין תרומה מותר כיון דסו"ס בן כהן הוא

אני הבנתי שאין כוונת הריטב"א שמופקע לגמרי מכהונה ואכילתו בתרומה היא משום טפילותו לאביו, אלא כוונתו שכיון שסו"ס בן כהן הוא [ומה שהדגיש 'בן כהן' היינו שאף שלא ידעינן מיהו אביו, מ"מ בודאי שאביו כהן] הרי הוא כהן גמור מצד עצמו לענין אכילת תרומה, דכל מה דממעטינן לדין כהונתו מחמת אי ידיעת יחוסו הוא רק לענין עבודה לחוד

יזל מדליו כתב:בפרשת בלק מובא במדרש שאחד מהניסים שהיו לפנחס זה שלא יצא דם מזמרי וכזבי וכך הוא לא נטמא.

מבואר שפנחס היה לו דין כהן עוד לפני שניתן לו הכהונה לגבי חלק מהדברים כגון טומאה.

בגמרא זבחים (הנזכרת לעיל) מובאות כמה דעות מתי נתכהן פנחס.

שייך לענין -

בפי' רבי חיים פלטיאל עה"ת פ' שמיני כתב:והנה שורף. וא"ת למ"ד מפני אנינות נשרף מפני מה לא אכלו פנחס שלא היה אונן. וי"ל שלא נתכהן פנחס עד שהרג זמרי לפי שהוא נולד קודם המשחה והמשחה אינה מועלת אלא לאותן שנולדו לאחרי כן דכתיב והיה לכם למשחת עולם ולכהונת עולם לדורותיכם, מכאן ואילך מועיל. וא"ת והבנות שנולדו קודם המשיחה דעל כרחין קודם שנולדו שהרי (מקדש) [מקרא] זה דמשיחה נאמר בז' ימי מילואים ואנן בח' קיימינן וא"ל רחמנא אתה ובניך ובנותיך, אם כן כשמתו שני בני אהרן היכי אכלו. וי"ל דלא גרעי מעבד ואמה דכיון שהם קניין כספו אוכלים כדאמרינן המורם מהם כיוצא בהם בתו נמי כיון דיכול לקדשה אף למנוול או למוכה שחין אם ירצה קניין כספו קרינן ביה.

בפי' המיוחס לרא"ש עה"ת פ' פנחס כתב:פינחס בן אלעזר. מקשים העולם איך טימא עצמו פינחס בהריגת זמרי וי"ל שלא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי ומשם ואילך הוקם לכהן. אבל קשה והרי אביו כהן ולכל הפחות כהן הדיוט הוא והוא מוזהר על טומאת מת וי"ל שעדיין כשהסיר ידיו מעליהן היה גוסס ומפרכס ולא היה מטמא לא הוא ולא האשה

עושה חדשות כתב:שייך לענין -

בפי' רבי חיים פלטיאל עה"ת פ' שמיני כתב:והנה שורף. וא"ת למ"ד מפני אנינות נשרף מפני מה לא אכלו פנחס שלא היה אונן. וי"ל שלא נתכהן פנחס עד שהרג זמרי לפי שהוא נולד קודם המשחה והמשחה אינה מועלת אלא לאותן שנולדו לאחרי כן דכתיב והיה לכם למשחת עולם ולכהונת עולם לדורותיכם, מכאן ואילך מועיל. וא"ת והבנות שנולדו קודם המשיחה דעל כרחין קודם שנולדו שהרי (מקדש) [מקרא] זה דמשיחה נאמר בז' ימי מילואים ואנן בח' קיימינן וא"ל רחמנא אתה ובניך ובנותיך, אם כן כשמתו שני בני אהרן היכי אכלו. וי"ל דלא גרעי מעבד ואמה דכיון שהם קניין כספו אוכלים כדאמרינן המורם מהם כיוצא בהם בתו נמי כיון דיכול לקדשה אף למנוול או למוכה שחין אם ירצה קניין כספו קרינן ביה.

ישר כח!
מאי כוונתו 'אם כן כשמתו שני בני אהרן היכי אכלו', מדוע הקושי הוא רק לאחר שמתו שני בני אהרן? מה הקשר?