פורום אוצר החכמה

נשאלתי ע"י א'.
כאן (viewtopic.php?p=93241#p93241) כ' איזה הפרש בשם המלבי"ם, ולא הראה מקור'ו בצידו.

הגר"א מפרש דרחמים הוא גדולת הפועל/המרחם ואילו חנון הוא בזכות הנפעל/הנחנן.

אש, יש לך מקור?

מפורש רבות בספרי הגר"א.

אפשר יודע כת"ר גם מקור המלבי"ם שהובא בקישור הנ"ל?

לבי במערב כתב:אפשר יודע כת"ר גם מקור המלבי"ם שהובא בקישור הנ"ל?

אם הכוונה לשאול היכן כתב זאת המלבי"ם - ראה בפירושו לשמות לד,ו ולישעיהו כז,יא בביאור המלות.

יש"כ גדול. אעיין שם בע"ה.

רחום על פי כללי הרחמים, וחנון אף על פי שאינו הגון.

הגר"א הנ"ל מפרש "חנון" מלשון חן, אך יש מפרשים לשון חנינה ונתינה, כמו "חונן ונותן". וכעי"ז כתב הרד"ק בתהלים (פו טו): "רחום" שתרחם עלי, "וחנון", שתיטיב לי.
ולפי"ז רחום וחנון הם דברים שונים לגמרי.

רחום וחנון – חנון ורחום

רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד
(תהלים קג ח)
חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד
(תהלים קמה, ח)

שני פסוקים אלו כתובים בספר תהלים, כמעט שווים הם, אלא ששונים הם זה מזה, בשני הבדלים, בראשון כתוב תחילה רחום ואחר כך חנון, ובשני כתוב תחילה חנון ואחר כך רחום. ועוד, בראשון כתוב 'ורב חסד' ובשני כתוב 'וגדל חסד'. והדבר אומר דרשני. [ואמנם קדימת רחום לחנון או חנון לרחום מצינו בפסוקים רבים עד שרבנו בחיי בספרו כד הקמח (כפורים ב) הוכיח מכך שמידת רחום ומידת חנון שוות הם, אמנם בדברי שאר הראשונים נראה כי מידת רחום שונה ממידת חנון, וכפי שנראה להלן, ולשיטתם לכאורה יש לבאר מדוע הקדימו רחום לחנון או חנון לרחום, ואף שאין בידי לפרש כל המקראות ששינו בהם הקדימה, פסוקים אלו אומרים דרשני יותר משאר המקראות עקב היותם כמעט שווים. בפסוקים דלהלן קדום רחום לחנון א. שמות לד, ו. ב. תהלים פו, טו. ג. תהלים קג, ח. ובפסוקים דלהלן קדום חנון לרחום. א] יואל ב, יג. ב] יונה ד, ב. ג] תהלים קיא, ד. ד] תהלים קיב, ד. ה] תהלים קמה, ח. ו] נחמיה ט, יז. ז. נחמיה ט, לא. ח. דברי הימים ב, ל, ט.]

לשם ביאור הפסוק עלינו לבאר עיקר החילוק בין מידת 'רחום' למידת 'חנון'. וראה בהגה"ה שבתוספות (ראש השנה יז, ב) שכתב בזה בזה הלשון
רחום גם הוא מידת רחמים, ולא כמידת ה', כי הרחמים חלוקים כדאמרינן הכא קודם תשובה ואחר תשובה, וחנון גם הוא מענין אחר, כי מידת רחמים היא שלא בעת צרה, כי בטרם תגיע הצרה הוא מרחם שלא תבא. אבל חנון הוא שחונן בעת הדחק לגאול הצועק כדכתיב (ישעיה ל) חנון יחנך לקול זעקך, ומידה זו כביכול שבעל כח יש לו לחון על הצועק אף שלא כדין, כדכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, כלומר אף על פי שבדין בא העבוט לידך כי הלוית עליו מעותיך, אף על פי כן תשיבנו לו כי אם יצעק אלי המדה היא כך שאשמע צעקתו, לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעניו, וגם יש בלשון חנון מתנת חינם כדאמרינן בברכות (ז א) וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון.
ונראה ביאור הדברים כך, מידת הרחמים היא מידה שיש בה מהלך של נתינה אמנם בחסד, ולא בדין. אבל הנתינה ניתנת לזכאי אליה. לעומתה מידת 'חנון', היא נתינה ללא זכות כלל, מתנת חינם, ולכך אף שבאה הצרה וקיבלה המקבל בדין, יש מהלך של מתנת חינם לצועק. וביותר מפורש כן באדרת אליהו להגר"א (פרשת כי תשא) [וכעין זה בשנות אליהו ברכות פרק ד משנה ד].
רחום וחנון שניהם לשון רחמנות כמו שכתוב יחנך בני אלא ששני רחמנות הן אחד מצד כאבו שהוא עשוק או בחוסר מזונות וכיוצא. ב' מצד אהבתו אליו כמו האב לבנו וכיוצא, שנושא חן בעייניו ונותן לו כל משאלותיו. וגדר הראשון רחמים והשני חנינה, והשי"ת מרחם על כל בריה וכל בריה נושאת חן בעיניו לחנן אותה, והוא מרחם על כל בריה ואין שום בריה בזויה בעיניו וכן כתוב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את וכו' .
ומעתה נראה כי פעמים מידת חנון מראה גודלו של המקבל ופעמים מראה את חסרונו, כי פעמים באה למדינו שלא היה זכאי וקיבל על אף שלא מגיע לו כלל אלא שחננו ה', ופעמים להיפך חננו ה' מתנת חינם עקב שמצא חן בעיני הבורא יתברך, ויתכן לומר שלכך פעמים קדמה מידת רחום ופעמים קדמה מידת חנון.
והנה 'רב חסד' מבואר בגמרא (ראש השנה יז א) דהיינו שמטה כלפי חסד, והיינו שכאשר מידת פורענות מרובה והיה צריך לצאת חייב בדין מטה הבורא יתברך כלפי חסד, ולפי זה 'רב חסד' היינו כשאינו זכאי. 'גדל חסד' לעומת זאת משמע שאינו בגוונא שצריך לרבות את החסד אלא שהחסד גדול בלא ריבויו. ולפי זה הנה בפסוק בתהלים קמד, מדבר הפסוק בזכאי ככתוב 'גדל חסד', ולכך מידת חנון קודמת, כי בזכאים מידת חנון קודמת כי היא מסמלת על מציאת חן בעיני הבורא והרצון לתת לו מתנת חינם. לעומת זאת בתהלים קג, שם מיירי באינו זכאי ככתוב שם 'רב חסד', ובאינם זכאים מידת חנון היא מידה פחותה, שנותן לאינם זכאים רק מחמת שהם בצרה וצועקים ןחונן להם על אף שאינם זכאים ולכך מידת רחום קודמת שם.
וראיתי בפירוש ר"א בן רמוך על תהלים [לאחד מן הראשונים] שכתב בתהלים קמד בזה הלשון
אף על פי שכתוב בתורה בי"ג מידות אל רחום וחנון, עם כל זה רמז בכאן למה שאמר ונותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, והכוונה שהוא חונן לאוהביו הדבקים בו הידיעות השכליות, ומרחם את יראיו להצילם מכל צרה.
ומצאתי כי זכיתי לכוין לדברי השל"ה הקדוש, בעיקר הדבר, שבתהלים קמד הכתוב בו גדל חסד, מיירי בזכאי ובתהלים קג הכתוב בו רב חסד מיירי באינו זכאי, [אלא שבדבר קדימת רחום לחנון וקדימת חנון לרחום פירש באופן אחר וזה לשונו שם
עוד יתורצו שני פסוקים המשונים בלישנא. כתיב (תהלים קמה, ח) 'חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד', וכתיב (שם קג, ח) 'רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד'. אמרו רבותינו ז"ל (ראה ראש השנה יז ב, תוד"ה שלש, בהגה"ה), רחום - לחוטא ושב מיד, חנון - לחוטא ואינו שב מיד. נמצא השפעה מהרחמים יותר עדיפא מהשפעה הבא בחנינה, כי לפי הסברא היא מועטת. 'רב חסד', פירש רש"י ז"ל על מי שהוא מחצה על מחצה, אז 'רב חסד', מטה כלפי חסד (ראש השנה יז א). ולאיש הזה, מאחר שאינו צדיק גמור, כי אז השם יתברך משפיע לו בעולם הזה השפעה מרובה, וזוהי 'רחום'. ובעולם שכולו טוב ישפיע עליו מצד החנינה. אבל מי שהוא מגדיל החסד, דהיינו שזכיותיו מכריעות, אז משפיע לו בעולם הזה מצד חנון, והשפע המרובה מצד רחום לעולם הבא. אמן כן יעשה האל.
של"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש חמישי

אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחננו ותלמדינו, אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה והאר עינינו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך ויחד לבבנו ליראה את שמך ולא נבוש לעולם ועד כי בשם קודשך הגדול והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בישועתך.........
הבקשה מתחלקת לשתי חלקים, תחילה אנו מבקשים בזכות אבותינו שילמדנו חוקי חיים, אך אחר כך אנו מבקשים מחמת עצמינו כי בשם קודשך הגדול והנורא בטחנו מחמת זה אנו מבקשים תן לנו להבין את דברי התורה, הבקשה איננה יכולה להיות מחמת אבותינו אלא רק מחמת רצונינו העצמי העז לדבר קודשך, לא בזכות אבות. כשאנו מבקשים שכשם שלימד את אבותינו כן תלמדינו אנו פונים בבקשת חנינה, כי מי אנו מול אבותינו ואיך יתכן שברחמים יתן לנו כמו שנתן לאבותינו על זה מתאים הלשון חננו, מה שאין כן כשאיננו מבקשים בעבור אבותינו אנו מבקשים אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו בינה.