פורום אוצר החכמה

מבואר בפוסקים (בס' קסז) שאם מוציא אחרים בברכתו (כמו שמצוי בשבת ויו"ט) צריך לחתוך פרוסה גדולה וממנה לחתוך לכל אחד מהמסובים כזית.
והנה הלחמים בזמן חז"ל היו גדולים, ומפרוסה אחת יכלו לתת לכל המסובים, אבל האידנא מפרוסה אחת א"א לתת לכל המסובים כזית, ואולם גם הפוסקים מהדורות האחרונים לא העירו בזה כלום.
ושמא אין לבצוע את החלה לב' חלקים שווים, אלא יש לחתוך כשליש חלה וכד' וממנה לחתוך פרוסות לכל המסובים, וצ"ע.

פרוסה בלשון חז"ל אינו המילה פרוסה בעברית.
היום קוראים לכל פיסה חתוכה של לחם בשם פרוסה בפנ"ע, ובחז"ל המשמעות היא הפת שחתך אותה.
וכ"ד הגמ' פרוסה ושלמה מברך על השלמה, אבל אם הפרוסה גדולה מהשלמה יר"ש יוצא ידי שתיהן וכו'.
לכך פשוט שאם בוצע חלה לשני חלקים, החלק הראשון זוהי הפרוסה שממנה צריך לכתחילה לחלק לכל המסובים, וכך נהגו אבותי כפשוט.

הוה אמינא כתב:פרוסה בלשון חז"ל אינו המילה פרוסה בעברית.
היום קוראים לכל פיסה חתוכה של לחם בשם פרוסה בפנ"ע, ובחז"ל המשמעות היא הפת שחתך אותה.
וכ"ד הגמ' פרוסה ושלמה מברך על השלמה, אבל אם הפרוסה גדולה מהשלמה יר"ש יוצא ידי שתיהן וכו'.
לכך פשוט שאם בוצע חלה לשני חלקים, החלק הראשון זוהי הפרוסה שממנה צריך לכתחילה לחלק לכל המסובים, וכך נהגו אבותי כפשוט.

מה הכוונה החלק הראשון?

כשחותך את החלה, כמו שיכול לפרוס רק את הקצה כך יכול להרחיב כמה שרוצה, המפורס מהחיתוך הזה הוא הבציעה, כולו. וממנו יחלק פרוסות לכל המסובים.