פורום אוצר החכמה

הסתפקתי האם מותר לומר כשמתרחץ בערש"ק "לכבוד שבת קודש", האם מותר משום שאין זה דיבור של קודש או שאסור משום ש"הדיבור פועל הרבה בקדושה" (משנ"ב) ואין זה נאה לעשות כן במבואות המטונפים??

זכורני מעת למדי בשוע הגרש"ז הל' שבת, שמזכיר כמה פעמים בעת ההכנות לכוון לכבוד שבת קדש, ואילו באכילה כותב לומר בפה, וחשבתי לפרש בכוונת דבריו כמו ששאלת, כיון שמצוי במלאכת ההכנה שאין הידיים נקיות, דייק לכוין ולא לומר בפה. כידוע ששבת שמא דקוב" ה.

בני יששכר מאמרי השבתות אות א'

חסד לאלפים

בערל כתב:חסד לאלפים

לא ראינו נזהרים בזה.

"לכבוד יום השביעי" יהיה מותר לומר???

על הניר טואלט מקובל היום לכתוב מפעל שומר שביעי או מפעל שומר ש-ב-ת

בערל כתב:על הניר טואלט מקובל היום לכתוב מפעל שומר שביעי או מפעל שומר ש-ב-ת

כוונתי היתה לעלונים עיתונים ושאר כתובים.

אש משמים כתב:"לכבוד יום השביעי" יהיה מותר לומר???

תגיד למחרת יום השישי...

ראיתי בעיני חפיסת טישיו שהיתה בשימוש אחד מחשובי האדמורי''ם שליט''א, והיתה מחוררת בכמה מקומות שהיה כתוב המילה שבת, אפילו בכיתוב בערבית!

מרחץ שלנו אינו מקום מטונף, שכן רק בימיהם שהיו מחממים את המים באש ומעלים הבל היה המרחץ מקום מטונף

חיימשה כתב:ראיתי בעיני חפיסת טישיו שהיתה בשימוש אחד מחשובי האדמורי''ם שליט''א, והיתה מחוררת בכמה מקומות שהיה כתוב המילה שבת, אפילו בכיתוב בערבית!

האם לא חשש ל'מחיקת השם'?

לא בציניות אלא ברצינות. לשיטתו שיש בדבר משום שמות הקודש ואסור להביאם לידי בזיון, הלא אין לך בזיון גדול מחירור ומחיקה.


כיוצ"ב שמעתי מא' מגדולי הרבנים זצ"ל, אודות קהילות מסוימות שמקפידין שלא יהיה אות 'ש' רשום על בית המזוזה מבחוץ, שלא יבוא לידי בזיון. (היינו כשייטות הפוסקים שיש לכסות המזוזה במקום שיש יש טינוף, והם חששו שאות א' מן השם, יש בו קדושה, ואכמ"ל). והיו מבני הקהילה, שלא מצאו 'בית מזוזה' כזה בלי 'ש'. אז קנו 'בית מזוזה' רגיל, ומחקו ממנו את ה'ש'. והעיר לי, שלשיטתם רק קלקלו בזה. שהם 'מחקו' אות א' מהשם. (יש כמובן לחלק, אולם זה מה ששמעתי ממנו).

[ואולי התכוונת שחתך את השם כולו, והיה מחורר בשקית במקום שהיה כתוב 'שבת' ואנוכי לא הבנתי...].

חיימשה כתב:ראיתי בעיני חפיסת טישיו שהיתה בשימוש אחד מחשובי האדמורי''ם שליט''א, והיתה מחוררת בכמה מקומות שהיה כתוב המילה שבת, אפילו בכיתוב בערבית!

מי הוא זה ואי זה הוא האדמו"ר הדובר ערבית ? ? ?

עתניאל בן קנז כתב:

חיימשה כתב:ראיתי בעיני חפיסת טישיו שהיתה בשימוש אחד מחשובי האדמורי''ם שליט''א, והיתה מחוררת בכמה מקומות שהיה כתוב המילה שבת, אפילו בכיתוב בערבית!

האם לא חשש ל'מחיקת השם'?

איסור מחיקת השם נוהג רק בשבע שמות שאינם נמחקים, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' רעו ס"ט), אבל במקומות המטונפים אסור לומר אפילו "שלום" שאינו משבע שמות אלו, כדאיתא בשבת (י.) ובשו"ע (או"ח סי' פד ס"א).
הא למדת שבזיון השם חמור ממחיקתו.

צדקת. לא התבטאתי נכונה. לא התכוונתי לאיסור 'מחיקת השם', אלא בשמירה על כבודו.
וכדוגמא שנקטת, אודות השם 'שלום' - ראה למשל ברמ"א (יו"ד רעו, יג) "ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת. ויש נזהרין אפילו במלת שלום, שלא לגמור כתיבתו".
הא למדת שאף לגבי שמות שאינם נמחקים צריכים להזהר שלא יבואו לידי בזיון.
[הנו"כ שם מקילין, כיון שמתכוונים ב'שלום' לשאילת שלום, ולא לשמו של הקב"ה. עכ"פ לדעת אותו צדיק שנזהר שלא להכניס 'שבת' לבית הכסא, היה צריך גם להזהר שלא יבוא לידי בזיון, וכ"ש שלא לחררו בידים.

עתניאל בן קנז כתב:

חיימשה כתב:ראיתי בעיני חפיסת טישיו שהיתה בשימוש אחד מחשובי האדמורי''ם שליט''א, והיתה מחוררת בכמה מקומות שהיה כתוב המילה שבת, אפילו בכיתוב בערבית!

האם לא חשש ל'מחיקת השם'?

לא בציניות אלא ברצינות. לשיטתו שיש בדבר משום שמות הקודש ואסור להביאם לידי בזיון, הלא אין לך בזיון גדול מחירור ומחיקה.


כיוצ"ב שמעתי מא' מגדולי הרבנים זצ"ל, אודות קהילות מסוימות שמקפידין שלא יהיה אות 'ש' רשום על בית המזוזה מבחוץ, שלא יבוא לידי בזיון. (היינו כשייטות הפוסקים שיש לכסות המזוזה במקום שיש יש טינוף, והם חששו שאות א' מן השם, יש בו קדושה, ואכמ"ל). והיו מבני הקהילה, שלא מצאו 'בית מזוזה' כזה בלי 'ש'. אז קנו 'בית מזוזה' רגיל, ומחקו ממנו את ה'ש'. והעיר לי, שלשיטתם רק קלקלו בזה. שהם 'מחקו' אות א' מהשם. (יש כמובן לחלק, אולם זה מה ששמעתי ממנו).

[ואולי התכוונת שחתך את השם כולו, והיה מחורר בשקית במקום שהיה כתוב 'שבת' ואנוכי לא הבנתי...].

ברור שזו הייתה הכוונה.
ראיתי מישהו שומר על שקית טישיו... שאלתי מה זאת, ונעניתי בשיחת חולין של אדמו"ר