מבלי שום זיקה לשאלה אם הסכם זה נכון מבחינה הלכתית אם לא, ויש לציין שר' מרדכי וויליג שהוא זה שניסח את ההסכם הוא יהודי ת"ח ויר"ש, לענ"ד הסכם זה גורם לחורבן הבית היהודי, וקלקלתו גדולה מתקנתו. ואפרש שיחתי.
הסכם זה בא להתמודד עם הבעיה של גברים שלא מסכימים לתת גט לנשותיהם, למרות שעל פי ההלכה הם מחוייבים לתת גט. וקודם כל, יש לסלק פה אי הבנה הרווחת בין ציבור הבני תורה, והוא: יש הבדל בין כפייה על גט לחיוב גט. הרבה מהמחדשים, ובפרט בציבור הד"ל, רואים לנכון לכפות הבעל לתת גט, אם על ידי אילוצים למיניהם, או בכליאה בבית סוהר הנהוג פה בארץ וכיוצא בזה. בכלל לא פשוט שאילוצים מכל סוג שהוא אינם נחשבים גט מעושה, שפירושו של דבר, שגם אחרי נתינת הגט האשה עדיין אשת איש ובניה ממזרים. הסכם קדם נישואין זה בא להתמודד עם בעית הגט מעושה, באופן שאם הבעל אינו מגרש הוא יתחייב לשלם קנס כל יום סכום מסוים. אין הכרח לתת גט ואין בעיה של גט מעושה, אלא פשוט לא שווה לבעל לדחות נתינת הגט. כל זה נאמר ביחס לגט מעושה, אבל החיוב לתת גט, זה משהו אחר לגמרי, והוא: ברגע ששני בני זוג נכנסים לבית דין ומקבלים על עצמם לדון על פי דין תורה, פסק דין של הבית דין מחייב את שניהם. בית דין שרואה שאי אפשר להשכין שלום בית יפסוק שהבעל חייב לתת גט. ואפילו אם לפי השלחן ערוך אין הבעל מחויב לתת גט, ומעטים הם המקרים שעל פי שו"ע הבעל חייב לגרש, מכל מקום כתבו האחרונים שהיום מחמת חשש מכשול פוסקים שחייבים לגרש ברגע שרואים שאין כבר סיכוי לשלום בית. דומה, שר' חיים פלאג'י כותב, שאחרי שמונה עשרה חדש של חיים בנפרד, הבעל חייב לתת גט. ולסיכום: הסכם קדם נישואין זה אמור לגרום לבעל בדרך זו או אחרת לרצות לתת גט ברגע שהבית דין פוסקים שהוא מחויב לגרש.
למעשה הסכם זה אכן מצליח לצמצם מספר הבעלים שמעגנים את נשותיהם אבל הוא גורם חורבן נורא מצד שני, והנזק שהוא גורם חמור בהרבה מהתיקון שהוא מתקן.
אם ננסה להגיע למספרים הקרובים לאמת, אז מספר הגברים שמעגנים את נשותיהם לתקופה הנמשכת יותר משלש שנים, נמדד בעשרות. תקופה זו, למרות שהיא נשמעת ארוכה, אבל למעשה כל גט רגיל לוקח בין שנה לשנתיים, כך שלא לתת גט לשלש שנים אינה תקופה מוגזמת. יוצא אם כן, שהסכם זה מצד אחד מציל לערך עשר נשים מעיגון כל שנה. הישג חשוב ללא ספק.
מצד שני, צריך לקחת בחשבון את מצב הגירושין כיום. לפי מספרים מבוססים, על כל גבר שיוזם גט יש שלש עד ארבע נשים שיוזמות גט. הסיבה לכך היא, שיש פער עצום בין הכוח שביד הגבר לבין הכוח שביד האשה. אשה שרוצה להתגרש, זכאית אוטומטית לחצי מנכסי בעלה, אפילו אם היא לא עבדה יום אחד מאז נישואיה. בנוסף, אם יש להם ילדים מתחת לגיל 18 ברוב המקרים היא תקבל משמורת על הילדים, וכתולדה מכך תקבל את הבית המשותף, ודמי מזונות, בהתאם לרמת החיים שלה עד היום. אם היא תתלונן שבעלה איים עליה או אפילו שהיא מרגישה מאויימת, היא גם יכולה להוציא צו הרחקה, המרחיק את הבעל והאב מאשתו ומבניו. בנוסף, כיום במדינות המערב הנהיגו גירושין ללא אשמה. עד מלפני חמשים שנה, אי אפשר לבעל או לאשה לתבוע גירושין ללא הוכחה שצד השני התנהג בצורה לא הגונה. כיום מקובל שאפשר לגרש אפילו אם שני הצדדים התנהגו בסדר, וצד אחד מתאים לו כרגע להתגרש. כיום אשה יכולה ליזום גירושין ללא שום סיבה, ולמשל, אם היא רוצה להנשא לגבר אחר היא יכולה כמעט בהנף יד, להתגרש, לקבל הילדים ומחצית הרכוש ומזונות, ולהרחיק את הבעל מהבית. נתון זה אמור למלא כל גבר בחלחלה, כי תכלית בכל רגע נתון האשה, בשיתוף פעולה אקטיבי ומאסיבי מצידם של השירות הסוציאלי, העו"ד ומערכת המשפט, יכולה לנשל אותו מכל וכל. זו היא הסיבה שכיום ילדים רבים גדלים ללא אבא מצד אחד, ומצד שני המספר העצום של גברים גרושים שמתאבדים, אחרי שלקחו להם את הכל.
גירושין, כמו כל מצב מוקצן, גורם לאדם להביע או את הכי טוב שלו או את הכי רע. בהתאם לכח האדיר שיש ביד הנשים, רבות מהן בוחרות בדרך הרע, והורסות את בתיהם מכל וכל. הגברים לעומת זאת, בהתאם לכח המועט שבידיהם, יהרסו את הבית רק במקרים קיצוניים ממש. טעות תהיה לחשוב שיש כאן הוכחה כל שהיא, שהנשים מטבען הן רעות. יש כאן הוכחה רק לדבר אחד, שאם יש יותר מדי כח ביד אדם, במקרים רבים הוא ינצל אותו לרעה. למשל בעולם המוסלמי, שהוא מקום שהגבר יש בידו את כל הכח כמעט, המצב הוא הפוך, ושם יש סיפורי זוועה על גברים שמגרשים נשים והורסים את הבית שלהם על לא כלום. לסיכום, ככל שיש לצד אחד יותר כוח, הוא יותר ימהר להרוס ברגע שהמצב לא לגמרי מתאים לו. ולהיפך, ככל שצד אחד יש לו פחות כוח, הוא ישקול את צעדיו ביותר זהירות.
בשלחן ערוך נפסק מתי בעל חייב לתת גט, ומדובר במקרים מעטים מאד, כגון זנאי, מהמר כפייתי וכיוצא. כיום, בהשפעת העולם המערבי, אחוזי הגירושין מתרבים והולכים בציבור החרדי והדתי. בציבור החרדי אחוז הגירושין עומד על לערך 5%-6%. לעומת זאת בציבור הדתי, האחוזים גבוהים בהרבה, לפחות 10% אם לא יותר. ננסה לכמת את כל הנ"ל במספרים משוערים.
בכל שנה מתחתנים בציבור החרדי והדתי 10,000 זוגות. מתוכם כ-1,000 זוגות יתגרשו. מתוכם, 200 גברים יזומו גירושין, 600 נשים, ו-250 ביחד. מתוך ה-600 נשים שיוזמות גירושין, לפחות חצי, זאת אומרת 300 יעשו את זה בלי סיבה מוצדקת על פי ההלכה. אבל בגלל הכח האדיר שיש בידם, אין מעצור לרוחם והם בוחרים בצעד הרסני זה. עכשיו בא הסכם הקדם נישואין של הר' וויליג, ומעניק לנשים עוד יותר כוח. זאת אומרת, שכיום היא עוד יותר תהיה מוכנה להרוס את הנישואין שלה. אם עד היום 300 נשים יזמו גירושין ללא סיבה מוצדקת, מהיום, בהתאם לתוספת הכח המופרז שיש בידה, 330 נשים, נניח, יבקשו להתגרש.
יוצא שלמעשה בגלל הסכם קדם נישואין זה, יש לנו מצד אחד פחות נשים עגונות, ומצד שני, יותר בתים הרוסים, ויותר ילדים שיגדלו כיתומים. מצד אחד הוא הציל חייהן של 10 נשים נניח, אבל הוא הרס את חייהם של לערך מאה ילדים. (ואין אני טוען שמספרים אלו מדוייקים, אבל אני משוכנע שבדיקה מעמיקה, כמה שבדיקה כזו אפשרית בכלל, תגלה שהמספרים צודקים פחות או יותר.) וזהו פשר מה שכתב ר' חיים שלמה רוזנטל במכתב הנ"ל: 'העובדות מעידות שכל רעיון מעבר לנאמר ב"שולחן ערוך" כו', כל "פתרון" כזה גורם לבעיה חמורה הימנה שבעתיים שלא היתה צפויה.'
גישת חז"ל מנוגדת לחלוטין לגישת העולם המערבי. דעת חז"ל היא שיש לעשות הכל כדי לשמר את הבית, והם תיקנו תקנות רבות כדי להקשות גם על הבעל וגם על האשה להתגרש. לעומת זאת, בעולם המערבי המצב הוא להיפך לגמרי, הגישה היא שהאדם הוא יחידאי, ויש לדחות כל ניסיון ליצור כל תלות שהיא, ובהתאם לכך, הריסת מוסד הנישואין הוא דבר שנתפס כחיובי אצל חלקים גדולים של האינטליגנציה המערבית. ועכשיו יש לשאול, ר' מרדכי וויליג שהוא יהודי יקר, ת"ח, ובעל מידות תרומיות, מה ראה לשטות זה, לקדם הסכם שיש לו את הפוטנציאל לגרום לכל כך הרבה נזק?
התשובה היא, מקום כהונתו של ר' מרדכי וויליג. רמ"ו עצמו, למרות שהוא יהודי חרדי, עיקר עיסוקו הוא עם הציבור הד"ל. ציבור זה, כמו שכתבתי בשאר מקומות, באמצע תהליך התפרקות, ומתחלק לשתי קבוצות. קבוצה אחת, של יהודים יקרים בעלי בתים שומרי תורה ומצוות, וקבוצה שניה של יהודים ריפורמים למיניהם. אחד הנושאים האהובים על קבוצה שניה זו, הוא זכויות הנשים למיניהם. הם פתחו כמה ארגונים שונים כדי לקדם את המצע שלהם. ארגונים כמו JOFA, ארגון פמיניסטי, ישיבת חובבי תורה, שם מגדלים רבנים מכחישי תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכן ארגון ORA, המנוהל על ידי הפרא אדם ג'רמי שטרן. ארגון זה חרט על דגלו את ערכי העולם המערבי, ומאמין שמבחינה מוסרית חייבים לאפשר לאשה להתגרש מתי שמתאים לה, ללא שום עיכובים מצד הבעל. ג'רמי שטרן וחבריו רודפים ומציקים לבעלים מעגנים במרחבי ארה"ב, והוא היה אחד הגורמים המרכזיים ב"היתר" שניתנה לתמר פרידמן לזנות תחת בעלה. ארגון זה פועל בצמוד עם רבנים רבים מהציבור הד"ל, ואחד מהם הוא אכן הרמ"ו, שאת חתימתו אפשר לראות בעמוד
זה. מכיון שרמ"ו שמע יום יום, שעה שעה, צעקת בנות ישראל הענוגות הנאנחות תחת יד בעלם, ומצד שני לא שמע יותר מדי צעקת היתומים הרבים והבעלים שנעשקו שאין ארגון מבוסס ופעיל שעומד לצידם, על כן ליבו הטעתו, וחיבר הסכם זה.
לסיכום, בעל ואשה שבאמת רוצים לבנות בית יציב שיוכל לעמוד בטלטלות ובנסיונות הזמן, יתרחקו מהסכם זה כמו מאש. לעומת זה, בעל שמעונין לתת לאשתו עוד כוח להרוס את חייו וחיי ילדיו, יכול לחתום על הסכם זה בידיעה ברורה שאם יהיו בעיות בעתיד, המצב שלו יהיה עוד יותר גרוע מאשר הוא כיום.