פורום אוצר החכמה

השו"ע סי' שכ הלכה ב' כותב "אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אע"פ שהענבים מתבקעים בשבת" וכו'.
מבואר שהיות והאיסור מתבטל בהיתר אז כל המשקה מותר, אך מקשים כולם מדוע אינו דבר שיש לו מתירים במוצש"ק ויהיה אסור בשבת ומתרצים ע"פ דברי ה'מרדכי' שהביטול הוא בתוך ההיתר ממש והאיסור אינו ניכר בעצמו אף פעם.
השאלות הם:
האם ביטול כזה שונה בעוד דינים?
מדוע הביטול הזה טוב יותר?
מה הדין אם הוא ניכר בצבע וכדו' בתוך ההיתר האם גם אז יהיה מותר או לא?

א. לא הבנתי
ב. אין גזירת דשיל"מ אלא כשהדבר היה ניכר בפני עצמו קודם התערובת
ג.שאלה טובה אולי אפשר לתת ראיה מדברי החוות יאיר שמקל בבהמה שנתערבה ואחר כך שחט את בנה שמותר לשחוט אחת מן התערובת ואין לומר דשיל"מ ופה סו"ס כל בהמה ניכרת בפני עצמה

יש"כ.

א. מה לא ברור? השאלה היא האם ביטול בתוך רוב הוא שונה בעוד דינים חוץ מכך שאינו כדשיל"מ? (למשל האם בכזה ציור כו"ע יודו שמותר לאכול את כל התערובת ואע"פ שוודאי שיאכל גם האיסור?)

ב. מדוע זה שהביטול היה בתוך הרוב משפיע להקל בו יותר מאם היה ניכר ואח"כ התערב?

אש משמים כתב:

אמיר כרמי כתב:א. לא הבנתי
ב. אין גזירת דשיל"מ אלא כשהדבר היה ניכר בפני עצמו קודם התערובת
ג.שאלה טובה אולי אפשר לתת ראיה מדברי החוות יאיר שמקל בבהמה שנתערבה ואחר כך שחט את בנה שמותר לשחוט אחת מן התערובת ואין לומר דשיל"מ ופה סו"ס כל בהמה ניכרת בפני עצמה

יש"כ.

א. מה לא ברור? השאלה היא האם ביטול בתוך רוב הוא שונה בעוד דינים חוץ מכך שאינו כדשיל"מ? (למשל האם בכזה ציור כו"ע יודו שמותר לאכול את כל התערובת ואע"פ שוודאי שיאכל גם האיסור?)

ב. מדוע זה שהביטול היה בתוך הרוב משפיע להקל בו יותר מאם היה ניכר ואח"כ התערב?

א.אם נדמה לבהמות- בהמות רעו בעדר אחת נטרפה ודאי שאין פה ביטול לשום שיטה ואסור.
אם נדמה לחתיכות-ג' חתיכות היתר אחת נאסרה מחמת החלב לכאורה יש לעיין בזה בשך סימן צב סק"ח ובשפתי דעת שם ויכול להיות שיש פה חידוש עצום.
ב. דבר שיש לו מתירין הוא גזירת חכמים והם גזרו רק כשהיה ניכר בפני עצמו היינו שהיה שם איסור אם אתה מחפש סברא אז הערוה"ש קב סו"ס כד אומר שאין לזה שם בפני עצמו ולכן לענין דבר שיל"מ הוה כמין ושאינו מינו וכמ"ש. אך האמת לא הבנתי כלל את דבריו מה פירוש אין לזה שם בפני עצמו עיין שם שמביא עוד טעם מהכרו"פ וגם הוא לא מובן לי הקטן

יש"כ גדול, הועלת לי מאוד במ"מ.