פורום אוצר החכמה

נשאלת ע"י אחד שנעשה מחסן בלוני גז פיראטי בחצר הצמוד לבית שלו. הוא קיבל היתר מכמה רבנים למסור להערייה מחמת הסכנה בדבר, והוא אכן עשה כן אחר התראה בעילום שם. נודע לו שאחר שנתפסו הבלוני גז ע"י הערייה הם העבירו העסק לחצר אחרת שאינו מסכן אותו כלל, אבל מסכן השכנים החדשים.
שאלתו אם אומרים לו המתחיל במצוה אומרים לו גמר והוא צריך למסור זה גם בפעם מצד לא תעמוד על דם רעך, או אדרבה אין לו להתערב בריב לא לא. בפרט שלכאורה השכנים החדשים רואים הבלוני גז ועליהם לדאוג לעצמם.
אם נאמר שעליו למסור, האם עליו להזדרז כדי שיסתלק הסכנה במהירות האפשרי, או שצריך/ראוי ליתן עוד התראה.

למה אתה סובר שאין מצוה להציל אנשים שלא מספיק חכמים להבין שהם בסכנה, או שלא יודעים איך להתמודד עם טענות מתחסדות שהם מוסרים?

מצאנו חיוב לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, ומקיים בזה לא תעמוד על דם רעיך.

אבל למי שיכול לעזור לעצמו - איזה חיוב או מצוה יש לעזור לו אם אינו עוזר לעצמו?
(דומה יותר לעזוב תעזוב "עמו" דוקא).

בהתבוננות נראה שלמעשה בל"ס יש גם קטנים הגרים בבנין הסמוך שאין בידם לדאוג לסילוק הסכנה. ברור שההורים שלהם צריכים לטפל בזה, אבל אם למעשה הם אינם עושים כן, ולא משנה אם זה מחמת אונס או פשיעה, לכאורה יש מקום לטעון שעל השכנים לדאוג לעצמם.
אבל מאידך, זה ששאל אותי אין לו שום מושג אם השכנים שם דואגים או לא. אולי יש לו להניח שבודאי הם כן מטפלים בזה, וא"כ שב ואל תעשה עדיף בכל אופן.

אם מדובר בסכנה ברורה ומוחשית ברור שצריך למסור. אבל בדרך כלל זה לא המקרה, ואע"פ שאינו עומד בכללי הבטיחות זה לא בגדר סכנה ממש, ובמקרה כזה בקושי התירו למסור לצורך עצמו, אך כשאינו נוגע אליו אסור לו לגרום נזק לחבירו.

סכנה ממש או לא סכנה ממש איננה נמדדת בכללים או בסטטיסטיקה אלא בדעת בני אדם ובהרגשתם.
ואם האנשים מתייחסים לכזה דבר בתור סכנה אזי איכא חיוב של השבת גופו דילפינן מקרא, ואע"פ שמצינו חידוש של ר' שלמה קלוגר (כמדומני) שגם באבידת גופו יש פטור של אבידה מדעת מ"מ לא קיי"ל כוותיה.

מיכאל1 כתב:סכנה ממש או לא סכנה ממש איננה נמדדת בכללים או בסטטיסטיקה אלא בדעת בני אדם ובהרגשתם.
ואם האנשים מתייחסים לכזה דבר בתור סכנה אזי איכא חיוב של השבת גופו דילפינן מקרא, ואע"פ שמצינו חידוש של ר' שלמה קלוגר (כמדומני) שגם באבידת גופו יש פטור של אבידה מדעת מ"מ לא קיי"ל כוותיה.

כת"ר כתב כדעת מרן הגרשז"א בהגדרת פיקו"נ ויש חולקים (כהצי"א וכמדומני הגריש"א)

מאיר סובל כתב:מצאנו חיוב לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, ומקיים בזה לא תעמוד על דם רעיך.

אבל למי שיכול לעזור לעצמו - איזה חיוב או מצוה יש לעזור לו אם אינו עוזר לעצמו?
(דומה יותר לעזוב תעזוב "עמו" דוקא).

מי שמתאבד אין מצווה להצילו?
והחילוק ברור, שנפשות אינו עניין פרטי של האדם, ולכן אסור לו להרוג את עצמו.
וממילא אין זה משנה כמה הוא דואג לעצמו.

מיכאל1 כתב:סכנה ממש או לא סכנה ממש איננה נמדדת בכללים או בסטטיסטיקה אלא בדעת בני אדם ובהרגשתם.
ואם האנשים מתייחסים לכזה דבר בתור סכנה אזי איכא חיוב של השבת גופו דילפינן מקרא, ואע"פ שמצינו חידוש של ר' שלמה קלוגר (כמדומני) שגם באבידת גופו יש פטור של אבידה מדעת מ"מ לא קיי"ל כוותיה.

בגלל שאתה מרגיש שזה סכנה, תזיק לאדם אחר שסבור שזו לא סכנה?
וגם אם הותר למי שהדבר נוגע לעצמו, איך יתכן להתיר למי שהדבר אינו נוגע אליו להזיק לאחרים ?

לכאורה חובתו היא להודיע לדיירים את הסכנה שבדבר, ותל"מ.

ידוע על אחד הפוסקים המפורסמים שמתיר למסור למשטרה אדם שנוהג שלא כחוק, ומעודי תמהתי עליו שלא חילק בין נהיגה מסוכנת ממש לסתם עבירת תנועה, ואם הותרה הרצועה למסור על כל עבירת תנועה כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.

שערי חכמה כתב:

מיכאל1 כתב:סכנה ממש או לא סכנה ממש איננה נמדדת בכללים או בסטטיסטיקה אלא בדעת בני אדם ובהרגשתם.
ואם האנשים מתייחסים לכזה דבר בתור סכנה אזי איכא חיוב של השבת גופו דילפינן מקרא, ואע"פ שמצינו חידוש של ר' שלמה קלוגר (כמדומני) שגם באבידת גופו יש פטור של אבידה מדעת מ"מ לא קיי"ל כוותיה.

בגלל שאתה מרגיש שזה סכנה, תזיק לאדם אחר שסבור שזו לא סכנה?
וגם אם הותר למי שהדבר נוגע לעצמו, איך יתכן להתיר למי שהדבר אינו נוגע אליו להזיק לאחרים ?

לכאורה אם הדבר מותר לך אז מותר לך גם להציל אחרים מדין לא תעמוד
ואם זוהי סכנה ויש אדם הסבור שאינה סכנה אז יש מצוות השבת אבידת גופו וכמו שכתבתי, ואע"פ שזה יבוא על חשבון מישהו אחר
ואם אין זו סכנה אז גם אסור לאדם גם להציל את עצמו אא"כ נאמר שיש לו זכות מדיני השכנים לכפות על שכניו רק שימוש סביר שראוי לעשות בבניין משותף ולא להעמיד בלוני גז פיראטיים.

מאיר סובל כתב:מצאנו חיוב לעזור למי שלא יכול לעזור לעצמו, ומקיים בזה לא תעמוד על דם רעיך.

אבל למי שיכול לעזור לעצמו - איזה חיוב או מצוה יש לעזור לו אם אינו עוזר לעצמו?
(דומה יותר לעזוב תעזוב "עמו" דוקא).

מלבד דברי שומע ומשמיע יש להוסיף
חו"מ רע"ב ז'
"מצא בהמת חבירו רבוצה, אעפ"י שאין הבעלים עמה, מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה, שנאמר: עזוב תעזוב (שמות כג, ה) הקם תקים (דברים כב, ד) מ"מ. א"כ למה נאמר עמו (שמות כג, ה) שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו: הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק לבדך פרוק, הרי זה פטור, שנאמר: עמו (שמות כג, ה) ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה, חייב לטעון ולפרוק לבדו."
הרי שדוקא כשיכול לעזור ובדוקא לא עוזר יש פטור, אבל כשאינו יכול עדיין יש חיוב. וה"נ אינו יכול מפני שלא נתברך במספיק שכל להבין שיש בזה סכנה, או לדעת איך להתמודד עם טענות שיש בזה איסור מוסר.

שערי חכמה כתב:ידוע על אחד הפוסקים המפורסמים שמתיר למסור למשטרה אדם שנוהג שלא כחוק, ומעודי תמהתי עליו שלא חילק בין נהיגה מסוכנת ממש לסתם עבירת תנועה, ואם הותרה הרצועה למסור על כל עבירת תנועה כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.

מנחת יצחק ח"ח סי' קמ"ח כותב בפירוש כמה פעמים שמדובר במי שמסכן אחרים, ולא במי שנוסע בנתיב תחבורה ציבורית או לא עומד דום ביום הזכרון ע"ש.

מיכאל1 כתב:

שערי חכמה כתב:

מיכאל1 כתב:סכנה ממש או לא סכנה ממש איננה נמדדת בכללים או בסטטיסטיקה אלא בדעת בני אדם ובהרגשתם.
ואם האנשים מתייחסים לכזה דבר בתור סכנה אזי איכא חיוב של השבת גופו דילפינן מקרא, ואע"פ שמצינו חידוש של ר' שלמה קלוגר (כמדומני) שגם באבידת גופו יש פטור של אבידה מדעת מ"מ לא קיי"ל כוותיה.

בגלל שאתה מרגיש שזה סכנה, תזיק לאדם אחר שסבור שזו לא סכנה?
וגם אם הותר למי שהדבר נוגע לעצמו, איך יתכן להתיר למי שהדבר אינו נוגע אליו להזיק לאחרים ?

לכאורה אם הדבר מותר לך אז מותר לך גם להציל אחרים מדין לא תעמוד
ואם זוהי סכנה ויש אדם הסבור שאינה סכנה אז יש מצוות השבת אבידת גופו וכמו שכתבתי, ואע"פ שזה יבוא על חשבון מישהו אחר
ואם אין זו סכנה אז גם אסור לאדם גם להציל את עצמו אא"כ נאמר שיש לו זכות מדיני השכנים לכפות על שכניו רק שימוש סביר שראוי לעשות בבניין משותף ולא להעמיד בלוני גז פיראטיים.

גם דבר שאינו סכנה בגדרי פיקו"נ ולא תעמוד על דם רעך נחשב כנזק, ומתיר לניזק להציל את עצמו מנזק שנעשה לו שלא כדין. ודו"ק.

יבנה כתב:

שערי חכמה כתב:ידוע על אחד הפוסקים המפורסמים שמתיר למסור למשטרה אדם שנוהג שלא כחוק, ומעודי תמהתי עליו שלא חילק בין נהיגה מסוכנת ממש לסתם עבירת תנועה, ואם הותרה הרצועה למסור על כל עבירת תנועה כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.

מנחת יצחק ח"ח סי' קמ"ח כותב בפירוש כמה פעמים שמדובר במי שמסכן אחרים, ולא במי שנוסע בנתיב תחבורה ציבורית או לא עומד דום ביום הזכרון ע"ש.

כוונתי לפוסק אחר החי עמנו היום, ואכן דברי המנחת יצחק ברורים ונכוחים.

היה מעשה שהגרי"ש אלישיב טען שנהג שנהג במהירות מופרזת והזיק פטור משום קלבדר"מ כי באותה שעה היה רודף ונתחייב בנפשו.

לא הבנתי מה הבעיה בבלוני גז?