מה שנכון נכון כתב:אום אני חומה כתב:וענה לפי המובא באחד מספרי תולדות החת"ס, שסיפרה בתו הנודעת מרת שמחה להמן ע"ה שאביה הקדוש היה נוהג לברך אותה מדי ליל שבת בברכת 'ישימך אלוקים כשרה רבקה וכו'' תוך שהוא שם ידיו על ראשה. והנה דבר פלא, באותו שבוע שבו ראתה לראשונה בחייה נמנע אביה מכאן ואילך מלגעת בה ולא שם יותר את ידיו על ראשה, זאת למרות שהיא לא סיפרה לו על העניין כלל.
למען הדיוק: באותה פעם לא בירך אותה כלל (ובכתה, וכששאלה אמה לאביה השיב וכי אינך רואה שאיני יכול לברכה כעת, ובדקה ומצאה שאז התחילה לראות). וכן מכאן ואילך לא בירך אותה אלא בזמן שהיתה טהורה. זכרון למשה (עמ' 171 באוצה"ח).
מאחר והועלה העניין אשאל. האם בזמנו של החתם סופר נהגו בנות שאינן נשואות לטבול לטומאתן? אם לא, מה הביאור שבירך אותה רק כשהיתה טהורה - אחרי החתונה? או שאולי החתם סופר לא חש לדין טומאה דאורייתא אלא למציאות הטומאה של נידה וכפי שמבואר ברמב"ן על התורה, והיינו בימים שהיתה רואה בהם בפועל. אשמח מאד אם יאירו את עיני בנושא, עקב היותו נפקא מינה עבורי.
