פורום אוצר החכמה

בנושא אחר הובא בדרך אגב העניין הבא:

מה שנכון נכון כתב:

אום אני חומה כתב:וענה לפי המובא באחד מספרי תולדות החת"ס, שסיפרה בתו הנודעת מרת שמחה להמן ע"ה שאביה הקדוש היה נוהג לברך אותה מדי ליל שבת בברכת 'ישימך אלוקים כשרה רבקה וכו'' תוך שהוא שם ידיו על ראשה. והנה דבר פלא, באותו שבוע שבו ראתה לראשונה בחייה נמנע אביה מכאן ואילך מלגעת בה ולא שם יותר את ידיו על ראשה, זאת למרות שהיא לא סיפרה לו על העניין כלל.

למען הדיוק: באותה פעם לא בירך אותה כלל (ובכתה, וכששאלה אמה לאביה השיב וכי אינך רואה שאיני יכול לברכה כעת, ובדקה ומצאה שאז התחילה לראות). וכן מכאן ואילך לא בירך אותה אלא בזמן שהיתה טהורה. זכרון למשה (עמ' 171 באוצה"ח).

מאחר והועלה העניין אשאל. האם בזמנו של החתם סופר נהגו בנות שאינן נשואות לטבול לטומאתן? אם לא, מה הביאור שבירך אותה רק כשהיתה טהורה - אחרי החתונה? או שאולי החתם סופר לא חש לדין טומאה דאורייתא אלא למציאות הטומאה של נידה וכפי שמבואר ברמב"ן על התורה, והיינו בימים שהיתה רואה בהם בפועל. אשמח מאד אם יאירו את עיני בנושא, עקב היותו נפקא מינה עבורי.

מן הסתם התחתנו אז בגיל צעיר

וצ"ב מהיכן ידע החת"ס כל פעם מתי טבלה ואפשר ברוה"ק
ולעצם העניין מסתבר שזוהי הנהגה פרטית לשגב רום מעלותיו

א. לא הבנתי את השאלה של דעת האברך לא בירך אותה רק אחרי שנישאה והיתה טהורה.
ב. מסתבר שצודק מענה איש. ומי שלא מבחין גם אין לו מה להחמיר בזה ולכן פליאה לי על זה שכותב הרב דעת האברך שהוא נוגע למעשה.

מצינו כמה הבדלים להלכה בין ימים שרואה בהם לבין ימים שיש בהם דין טומאה, דוגמת להסתכל בספר תורה ולהכנס לביהכנ"ס, וא"כ י"ל דס"ל לזקני החת"ס שאין ראוי לברך בימים שרואה בהם, ופשוט.

אוצר החכמה כתב:א. לא הבנתי את השאלה של דעת האברך לא בירך אותה רק אחרי שנישאה והיתה טהורה.
ב. מסתבר שצודק מענה איש. ומי שלא מבחין גם אין לו מה להחמיר בזה ולכן פליאה לי על זה שכותב הרב דעת האברך שהוא נוגע למעשה.

א. אכן העליתי צד זה בשאלתי, אך הוא גופא חידוש, ועל פי הידוע לי הרבה אנשים שנוהגים לברך את בנותיהם מפסיקים לעשות כן אחרי החתונה, ויש בזה כמדומני מעשה עם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר ועלהו לא יבול.
ב. אני נוטה יותר לדעת הרב מיכאל1 שהחתם סופר חשש בזה רק בימים שראתה בפועל, שבזה כתב הרמב"ן שכבר בזמנים קדמונים נזהרו בזה אנשים (גם לא בני ברית), ואם כן אולי גם לאנשים כערכנו שייך להחמיר יותר בנגיעה בבתם כאשר יודעים באיזה אופן שהיא בימי ראייתה.

ראשית יישר כח על ההסכמה.
שנית אנשים כערכנו ערך עני לפו"ר אין להם לנהוג בהנהגות שנהג זקני החתם סופר, ובפרט שלא נאמרו בתור הוראה אפי' לשאר בני דורו.

דעת_האברך כתב:ב. אני נוטה יותר לדעת הרב מיכאל1 שהחתם סופר חשש בזה רק בימים שראתה בפועל.

ברור שזו הכונה בסיפור שבזכרון למשה.
(לרוחא דמלתא יש גם ראיה - נשואיה היו אחר פטירת החת"ס).

דעת_האברך כתב:

אוצר החכמה כתב:א. לא הבנתי את השאלה של דעת האברך לא בירך אותה רק אחרי שנישאה והיתה טהורה.
ב. מסתבר שצודק מענה איש. ומי שלא מבחין גם אין לו מה להחמיר בזה ולכן פליאה לי על זה שכותב הרב דעת האברך שהוא נוגע למעשה.

א. אכן העליתי צד זה בשאלתי, אך הוא גופא חידוש, ועל פי הידוע לי הרבה אנשים שנוהגים לברך את בנותיהם מפסיקים לעשות כן אחרי החתונה, ויש בזה כמדומני מעשה עם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר ועלהו לא יבול.
ב. אני נוטה יותר לדעת הרב מיכאל1 שהחתם סופר חשש בזה רק בימים שראתה בפועל, שבזה כתב הרמב"ן שכבר בזמנים קדמונים נזהרו בזה אנשים (גם לא בני ברית), ואם כן אולי גם לאנשים כערכנו שייך להחמיר יותר בנגיעה בבתם כאשר יודעים באיזה אופן שהיא בימי ראייתה.

אנשים שנמנעים אחרי החתונה זה לא מחמת חשש נידות אלא משום שהיא א"א.

אוצר החכמה כתב:

דעת_האברך כתב:

אוצר החכמה כתב:א. לא הבנתי את השאלה של דעת האברך לא בירך אותה רק אחרי שנישאה והיתה טהורה.
ב. מסתבר שצודק מענה איש. ומי שלא מבחין גם אין לו מה להחמיר בזה ולכן פליאה לי על זה שכותב הרב דעת האברך שהוא נוגע למעשה.

א. אכן העליתי צד זה בשאלתי, אך הוא גופא חידוש, ועל פי הידוע לי הרבה אנשים שנוהגים לברך את בנותיהם מפסיקים לעשות כן אחרי החתונה, ויש בזה כמדומני מעשה עם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בספר ועלהו לא יבול.
ב. אני נוטה יותר לדעת הרב מיכאל1 שהחתם סופר חשש בזה רק בימים שראתה בפועל, שבזה כתב הרמב"ן שכבר בזמנים קדמונים נזהרו בזה אנשים (גם לא בני ברית), ואם כן אולי גם לאנשים כערכנו שייך להחמיר יותר בנגיעה בבתם כאשר יודעים באיזה אופן שהיא בימי ראייתה.

אנשים שנמנעים אחרי החתונה זה לא מחמת חשש נידות אלא משום שהיא א"א.

את הבנים הם כן ממשיכים לברך לאחר נישואיהם?