פורום אוצר החכמה

היה לפניו חתיכת עוגה שהוא חביב ולבן, והוא רוצה לאכול את העוגה לבסוף, כדי להתגבר על יצר האכילה. האם רתוי לעשות כן?

לבן כי זה מקמח מכובס?

נ"ל דכוונתו בלמ"ד ובי"ת סגולות.

כמו שהעירו לבן מלשון יוגורט.

אחה"צ חשבתי להביא ראיה מהא דאמרינן בבא מציעא ל"ב ב': 'אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו. ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה. אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף'.

כמדומה שהכרעת הפוסקים היא בכה"ג לאכול מעט מהעוגה בתחילה והשאר ישאיר לסוף.
ובכה"ג דנו בדבר שמחמת חביבותו רוצה להישאר עם טעמו בפיו.

בברכה המשולשת כתב:לבן כי זה מקמח מכובס?

מובא בכמה פוסקים שיש קדימה לפת נקיה (=מקמח לבן) על פני פת קיבר (=מקמח מלא).

עזריאל ברגר כתב:

בברכה המשולשת כתב:לבן כי זה מקמח מכובס?

מובא בכמה פוסקים שיש קדימה לפת נקיה (=מקמח לבן) על פני פת קיבר (=מקמח מלא).

אחרי בקשת המחילה(וג"א ראיתי שיש מי שכתב כך), אין הדבר כן. קמח מכובס הוא המצאה חדשה ולא על זה מדובר בהלכה.