פורום אוצר החכמה

מה המקור בחז"ל לדברים אלו:
'מי שהוא אחרון במעשה בראשית - הוא ראשון במעלה'?

בספר לקוטי שיחות חלק ז שיחה א' לפרשת תזריע מאריך בזה ועיי"ש במקורות שמציין

תודה רבה. האם יש לך דרך לצלם לי או להעלות לי את הקובץ?
אין לי את הליקוטי שיחות תחת ידי

משמעות הגמרא סנהדרין לח, א וכן ויק"ר ריש פרשת תזריע (עיין שם במפרשים).

סגי נהור כתב:משמעות הגמרא סנהדרין לח, א וכן ויק"ר ריש פרשת תזריע (עיין שם במפרשים).

בתחילה חשבתי שזה הכיוון, אך חזרתי בי. כיצד דבר זה נרמז בסהנדרין/ויק"ר שם?

לא ידוע לי על מקור לכך שככל שהוא מאוחר יותר כך הוא נעלה יותר (מה שנקרא בלשון חז"ל אחרון אחרון חביב - אגב ביטוי שרוב העם אינו מפרש נכון), אלא שהאדם דוקא נברא אחרון עקב חביבותו, שכך היא משמעות הגמרא: "אדם נברא בערב שבת... כדי שיכנס לסעודה מיד, משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין" (וע"ש עוד להלן) - היינו שנברא אחרון מפני שהכל הותקן והוכן עבורו.

ובאמרי יושר לויק"ר שם: כשם שבריאתו אחרון - ואין זה גרעון, רק כי התכלית לא יבוא עד סוף, כן בעבור זה בא קילוסו ותורתו באחרונה לחשיבות.

בעז"ה

יש משמעות שה' ברא את העולם בסדר מהפשוט אל המורכב יותר, והאדם הוא הבריאה המורכבת ביותר שברא ה'. מן הסתם יש עוד רובדים.

זו לשון ר' ישראל קיטובר, בספרו ברורי המדות (שער ארבעים ואחת, אות ג) על דברי בעל העקידה:

היסוד הפשוט שהוא הנמצא הראשון שנברא מדבר.[- לשון העקידת יצחק] רצונו לומר, כי כל אחד מהיסודות הארבעה בעבור שהם הנמצאים הראשונים אשר לא נבראו מהאפס המוחלט ורק מדבר שהוא ההיולי, על כן הם ניזונים מן ההיולי בעבור שהוא למטה מהם במריגה, וכמו שאמרו גם חכמינו ז"ל (עיין סנהדרין לח, א) מי שהוא אחרון במעשי בראשית הוא ראשון במעלה.

עיי' גם ברכות סא.

מלבי"ם (תהלים קמח א):
הללו את ה' מן השמים, המשורר יציין תהלת ה' איך היא יורדת מלמעלה למטה, מן העולם העליון שבעליונים עד העולם השפל שבשפלים, ושוב יתחיל לצייר איך תשוב התהלה ותעלה מן השפל מעלה מעלה, כי כן בבריאת העולם התחילה הבריאה להשתלשל תחלה מלמעלה למטה, וכל שירדה מטה מטה נתגשמה יותר ונתעבתה עד שיצא העולם השפל הלז הגשמי הרחוק מהאור העליון הרחק רב, שתחלה האציל אור האצילות ואז נתהוה מסך ונתעבה האור בעולם הכסא, ומשם השתלשל ונתעבה יותר בעולם המלאכים, ואחריו נעשה העולם האופנים, עד שיצא הכדור הארצי שלנו השפל חשך ענן וערפל, אולם אחרי שהגיע לתכלית הגשמיית והעכירות התחיל המציאות לשוב ולהזכך ולשוב אל מקומו מעלה מעלה, שאחר שנברא הדומם נזדכך החומר והופשט חמריותו לאט לאט עד שהוכן לקבל נפש הצומחת, ואח"ז הזדכך יותר עד שהיה מוכן אל נפש החיונית, ואח"כ הטהר יותר ועלה במעלה עד שנעשה ראוי לקבל צורת הנפש המדברת וכו'.

ומה עם "יתוש קדמך"?

מיכאל1 כתב:ומה עם "יתוש קדמך"?

ראה בגמרא ובמדרש שם.