פורום אוצר החכמה

לא עייניתי בספרים ואדרבה אשמח לקבל מ"מ למי שהאריך בזה
א' יתכן שמעלת ברוב עם עדיפא.
ב' כשכל האבלים בני אב אחד, לכ' ודאי לא עשו כלום בפיצול המניינים, דאין בזה תוספת זכות לאביהם, דמה לי מנין אחד גדול או כמה קטנים.

מה שראיתי תמיד הוא שכן נוהגים לפצל, ולמה לא תאמר שריבוי הקדישים וכו' גורם יותר עליית נשמה?

יודע אני מקרוב על כמה מגדולי הדור שאמרו מפורש שאין שום ענין בכך, אם מתפללים על אותה נשמה, ואדרבה ענין ריבוי עם חשוב יותר, לבד אם מתפללים בשעות מחולקות.

גם אני שמעתי דעת חכמים שלא הייתה נוה מזה, אך פוק חזי מאי עמא דבר.

שמעתי שגם הגאון רבי שריה דבילצקי שליט"א כך הורה שלא לחלק את הציבור לכמה מניינים, דעדיף רוב עם.

לצערי הרב לע"ע אין בזכרוני המקור לדבר זה,אך מפורש ראיתי שטוב יותר שלא לחלק.
אך בבית מורי ז"ל בעת השבעה ראיתי שחילקו את המנינים ובפשט כדי שכל הבנים יהיו ש"צ וכן להרויח הקדיש כמנהגנו ליתן רק לא' ועוד כדי לזכות כנראה את המנחמים שבאים שגם יתפללו שהרי אם יעשו מנין אחד לא כולם יתפללו בבית האבל לכן חילקו וכך היו המון מנינים גם בלי קשר לבנים וגם ראיתי מהבנים שהתפללו ביחד כמה פעמים.
נ.ב מדובר בתלמידי חכמים ועובדים רציניים ואעפ"כ כך עשו.

כשהייתי אבל שאלתי על כך לכמה חכמים, וכולם פה אחד אמרו שלא לפצל, ואף שלא לומר קדיש אם יש עוד אחד שאומר, והוסיפו שהעליית נשמה הכי גדולה זה כשעושים על פי ההלכה. אלו שמפצלים גם אני ראיתי ביניהם כמה ת"ח, ואין אדם נתפס על צערו, ובפרט במנהגים כאלו שתפסום לעיקרי הדת.

זכורני שבשו"ת חתם סופר מבאר שעילוי הנשמה הוא מכח מצוות זיכוי הרבים באיש"ר וברכו, לכאורה לפי זה אם מדובר באחים הרי אם מנין הזוכים שווה אדרבה עדיף שלא להתפצל, שהרי הזוכים שווים וצירוף כולם יוצר מלבד זאת גם מעלה נוספת של ברוב עם. אך כמובן שלפעמים עדיף בכדי למנוע מחלוקות. ואולי יש שחולקים על החתם סופר.

הנידון הוא בבית האבל אם לעשות כמה מניינים? או בבית הכנסת אם לחלק מנין קבוע לכמה מניינים?
לכאו' בבית הכנסת יש יותר ענין של רוב עם מאשר במניינים פרטיים. ובפרט כמו שהעירו למעלה שרבים המגיעים במיוחד מפני שיודעים שרוצים לעשות כמה מניינים.

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי שגם הגאון רבי שריה דבילצקי שליט"א כך הורה שלא לחלק את הציבור לכמה מניינים, דעדיף רוב עם.

גם כשהאבלים אינם אחים?

מסתבר שלא לפצל המניין ואולי אפשר להוכיח כן מדבריו של הגרשז"א בהליכות שלמה תפילה פי"ח הע' 77

כבר כתב בזה בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סא אות ד:
אם לחלק את המתפללים לשני מניינים שאחד מהם יתפלל מחוץ לבית הכנסת, לצורך שני אבלים
הנה לחלוק אלו שבאו להתפלל לשני מניינים, שמנין אחד יתפללו בביכ"נ ומנין אחד יתפללו בחדר שני, לענ"ד אין לעשות זה. לא מיבעיא אם חדר השני אין שם ס"ת, שהוא גרוע. דהרי חזינן שאין נפילת אפים כשליכא ס"ת, כדאיתא באו"ח סימן קל"א סעיף ב' ברמ"א, דלכן מסתבר שאף התפילה עצמה עדיפא כשאיכא ס"ת (ראה גם אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט אות ב'). וכן אם חדר השני אין עליו קדושת ביהכ"נ - הרי ודאי עדיפא להתפלל במקום שאיכא קדושת ביהכ"נ, כדאיתא בברכות דף ח' ע"א. אלא אף שיש גם שם קדושת ביהכ"נ, הרי ודאי עדיף להתפלל ברוב עם (משנה ברורה סי' צ' סעי' ט' ס"ק כ"ח). ואף אם הם אבלים שאינן אחין, נמי אין לעשות כן. אלא כשיש בלא זה שני מניינים (והמניין השני מתפלל בחדר אחר) מאיזה טעם, טוב שכל אבל - אף כשהן אחין - אם יכול לעבור לפני התיבה, יתפלל במנין אחר. וכן הוא באבלים שאינם אחים.

שלמה בן חיים כתב:כבר כתב בזה בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן סא אות ד:
אם לחלק את המתפללים לשני מניינים שאחד מהם יתפלל מחוץ לבית הכנסת, לצורך שני אבלים
הנה לחלוק אלו שבאו להתפלל לשני מניינים, שמנין אחד יתפללו בביכ"נ ומנין אחד יתפללו בחדר שני, לענ"ד אין לעשות זה. לא מיבעיא אם חדר השני אין שם ס"ת, שהוא גרוע. דהרי חזינן שאין נפילת אפים כשליכא ס"ת, כדאיתא באו"ח סימן קל"א סעיף ב' ברמ"א, דלכן מסתבר שאף התפילה עצמה עדיפא כשאיכא ס"ת (ראה גם אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט אות ב'). וכן אם חדר השני אין עליו קדושת ביהכ"נ - הרי ודאי עדיפא להתפלל במקום שאיכא קדושת ביהכ"נ, כדאיתא בברכות דף ח' ע"א. אלא אף שיש גם שם קדושת ביהכ"נ, הרי ודאי עדיף להתפלל ברוב עם (משנה ברורה סי' צ' סעי' ט' ס"ק כ"ח). ואף אם הם אבלים שאינן אחין, נמי אין לעשות כן. אלא כשיש בלא זה שני מניינים (והמניין השני מתפלל בחדר אחר) מאיזה טעם, טוב שכל אבל - אף כשהן אחין - אם יכול לעבור לפני התיבה, יתפלל במנין אחר. וכן הוא באבלים שאינם אחים.

יש"כ זכרתי שראיתי לפני כשנתיים תשובתו דרך משנ"ב דרשו ולא זכרתי איזה סימן וחיפשתי בסוס"י נג ולא היה, ועכשיו אני רואה כדבריך בסי' צ הע' 22
אמנם שם כתבו שמרן הגריש"א זצ"ל חולק

ראוי לדון גם על עצם ה'זכות' שיש בזה למנוח, האם זה כולל גם אופן כזה שתפילתו של הש"ץ היתום אינה מועילה לרבים אלא להיפך. (הוא מקצר מידי / מאריך מידי / בולע מילים / קולו נמוך / וכיו"ב). ושייך קצת גם לנושא הזה.

דעת הרבי מליובאוויטש:

אם בבית האבל עסקינן בל נשכח שבמקור לא האבלים התפללו אלא אחרים. כי עיקר עילוי הנשמה שיתפללו במקומו של הנפטר. ואם כן זה ברור שהתפלל רק אחד. ועוד, שאדרבה סברת ברוב עם מתחזקת כי בכך מתחזק עילוי הנשמה בתפילת ציבור גדול בביתו.

גם זו לטובה כתב:

יהודה בן יעקב כתב:שמעתי שגם הגאון רבי שריה דבילצקי שליט"א כך הורה שלא לחלק את הציבור לכמה מניינים, דעדיף רוב עם.

גם כשהאבלים אינם אחים?

מה ששמעתי היה כשהאבלים היו אחים.

הרואה כתב: ואף שלא לומר קדיש אם יש עוד אחד שאומר,

מן הסתם שאלת את תלמידי מרן החזון איש, אולם כל גדולי האחרונים כתבו לא כן.

וד"א אזכיר את הוראת הגרא"צ פרידמן שכאדם התחיל קדיש ורואה שמישהו נוסף אומר איתו שיפסיק באמצע, כי אין לדבר באמצע קדיש וא"כ מהיכי תיתי שימשיך...

זה דבר פשוט שעלייה לנשמה תלויה בעשיית המצווה כתיקונה ולא חסר לקב"ה בבית גנזיו לתת לכולם. המנהג שלא יאמרו כמה אנשים קדיש הוא המנהג הקדום וכך היה פשוט לכל האחרונים המובאים בביאור הלכה בקל"ב. כך שלא מדובר בשיטת החזון איש אלא בדרך הפשוטה. רק מחמת שאנשים חשבו מחמת עמרצותם שאם אינם אומרים קדיש יקרה משהו לנשמה וידוע שענייני מתים נחשבים בעיני עמי הארצות יותר מעיקרי תורה הקילו בזה האחרונים מפני המחלוקת.