ובהיותינו בשמעתתא דשיעור ייחוד, אביא בזה תגלית חדשה במשנתו של רבינו הגדול רבי משה פיינשטיין זיע''א, כדלהלן:
כבר הקשו רבים וטובים על סתירה גדולה באגרו''מ, שבחלק ה' כתב
בדבר אשה שצריכה ליסע בטעקסי להמקוה שבעיר אחרת סמוכה, ודאי טוב אם נוהג הטעקסי הוא איש, שהבעל יסע עמה... שמסתבר שאף במקום שאין לחוש שמא יבא לידי ביאה ממש, אם יש לחוש שמא יבא לשארי התקרבות בחבוק ונשוק וכדומה נמי יש לאסור יחוד
ואילו בחלק ז' מצינו שפסק
אם א''א להיות היחוד אלא פחות מכדי שיעור טומאה ליכא איסור יחוד, דבשביל חבוק ונשוק לא גזרו אף שחבוק ונשוק לא''א הוא דאורייתא
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 147&hilitehttps://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=130והדברים צריכים ביאור [וכן הקשה, כמדומני, בספר 'ודברת בם' - פסקי רבי דוד פיינשטיין, והניח בצ''ע], ומצוה ליישב דברי חכמים.
ושמעתי ממו''ץ חשוב א' שעמד בזה, ועשה מעשה בעצמו. דהנה התשובה השנייה נכתבה לר' שמחה בונים כהן שליט''א [רב חשוב בליקוואוד ומחבר כמה ספרי הלכה באינגלית, שהיה מקורב ביותר למרן זצ''ל], והנ''ל הלך לראות את התשובה בעצמו, ומצא שרביז''ל כתב בגליון התשובה [עברו הרבה שנים - אני כותב רק התוכן]: ומה שכתבתי שם שגם בחשש חבו''נ יש לאסור יחוד - לאו איסור ממש היתה כוונתי, אלא כל מי שירא וחרד על הדבר יחוש בנפשו שלא יבוא לידי כך. עכת''ד.
ונמצא שמשה אמת ותורתו אמת, והם בדאים.
-----------------------------------------------
לפני כמה שנים פגשתי רמ''ט ושאלתיו למה השמיט הגליון הנ''ל של זקינו [שהרי חלק ז' י''ל כשהגר''מ היה כבר בסוף ימיו], ואמר לי שאינו יודע דבר מזה, ועלי לשאול לגיסו רש''ר. ויש ללמוד צד זכות, אולי מרן הוסיף זאת לאחר שר' שמחה בונים נתקשה בה ולא היתה בהתשובה מעיקרא. ויל''ע.