פורום אוצר החכמה

האם יש איסור צער בעלי חיים בבני אדם??
(בקטנותי העירה לי אשה אחת שאסור לריב מטעם זה)

לגבי מלאכת צידה זכור לי שכתוב שמותר להכניס אדם לחדר סגור ואין בזה משום צידה.

אש משמים כתב:האם יש איסור צער בעלי חיים בבני אדם??
(בקטנותי העירה לי אשה אחת שאסור לריב מטעם זה)

יש ע''ז תשו' הרשב''א

ע' שו"ת חוות יאיר סימן קצא וכמובן שהוא מדבר מעניין להתיר איסורים וכד' בשביל צעב"ח ואכתי לצער אדם יש בו כו"כ איסורים אחרים.
ומ"מ ע' ברכ"י יו"ד שעב שחולק עליו (והביא דברי הרשב"א בשו"ת) וע"ע שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רלט ד"ה ומכאן קשה ושם חלק י סימן רפה וחלק יב סימן תלא.

נו"כ השו"ע בנוגע למצוות פריקה שנאמרה בתורה על צעב"ח, מביאים שה"ה (ואולי כ"ש) לגבי חיוב פריקה מאדם להצילו מצער

דנני כתב:

אש משמים כתב:האם יש איסור צער בעלי חיים בבני אדם??
(בקטנותי העירה לי אשה אחת שאסור לריב מטעם זה)

יש ע''ז תשו' הרשב''א

היכן מקומו???

הא לחמא עניא כתב:

דנני כתב:

אש משמים כתב:האם יש איסור צער בעלי חיים בבני אדם??
(בקטנותי העירה לי אשה אחת שאסור לריב מטעם זה)

יש ע''ז תשו' הרשב''א

היכן מקומו???

יביע אומר חלק ט או''ח סימן ל. בצל החכמה ח''ד.רשב''א סימן רנב/רנו, סמ''ע רעב יג

רבינו גרשום כותב בערכין דף ו שיש בעינוי דין האדם משום צער בעלי חיים

אני יכול להבין דיון כזה כלפי נכרי. אבל כלפי ישראל, מה לי צעב"ח? הרי יש מצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

כמדומני - אם אינני טועה - שהסטייפעלער אחז [ואולי אפי' זה כתוב] שלהעיר אדם מתוך השינה הוא עבירה מדין מזיק ולא אמר מדין צער בע"ח.

אם נאמר שזה לא בבנ"א, מה הדין בבני ימא האם יש איסור חצי שיעור...?!

סליחה על הבורות, מה זה בני ימא?

איש גלילי כתב:סליחה על הבורות, מה זה בני ימא?

בכורות ח, רע"א ע"ש ובפרש"י.

יישר כח

הא לחמא עניא כתב:כמדומני - אם אינני טועה - שהסטייפעלער אחז [ואולי אפי' זה כתוב] שלהעיר אדם מתוך השינה הוא עבירה מדין מזיק ולא אמר מדין צער בע"ח.

ימחל מר שיחי',
אך ודאי שלא דק בשמועתו של הסטייפלר,
ודאי שאין כזה דין מזיק, מה שכן יש בזה צער שגורם לחבירו והוא בכלל איסור אונאה שאסור לצער כל יהודי באשר הוא, ולכן גם מה ששגור בפי העולם המושג גזל שינה, בטעות יסודו, וכמדומה שהגר"ח בדרך שיחה מביא שהוא אמצאה של בעלי המוסר, ויש בזה איסור כללי לצער כל יהודי באשר הוא

רון כתב:

הא לחמא עניא כתב:כמדומני - אם אינני טועה - שהסטייפעלער אחז [ואולי אפי' זה כתוב] שלהעיר אדם מתוך השינה הוא עבירה מדין מזיק ולא אמר מדין צער בע"ח.

ימחל מר שיחי',
אך ודאי שלא דק בשמועתו של הסטייפלר,
ודאי שאין כזה דין מזיק, מה שכן יש בזה צער שגורם לחבירו והוא בכלל איסור אונאה שאסור לצער כל יהודי באשר הוא, ולכן גם מה ששגור בפי העולם המושג גזל שינה, בטעות יסודו, וכמדומה שהגר"ח בדרך שיחה מביא שהוא אמצאה של בעלי המוסר, ויש בזה איסור כללי לצער כל יהודי באשר הוא

מה שהזכיר מר ענין גזל שינה, אעתיק כאן מה שהובא בספר איש לרעהו:
בספר פתחי חושן [להג"ר יעקב בלוי זצ"ל, ראב"ד העדה"ח בירושלים] (הלכ' גניבה ואונאה, פרק ט"ו סק"א) מרחיב הרבה בפרטי נדון "גזל שינה", וכתב שיש בזה משום איסור אונאת דברים דאורייתא, שמצער את חברו [אמנם העיר שם, כי הלשון "גזל" אינו מדוייק כל כך]. וע"ע בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ב סימן תמ"ג) דמבאר עוד מה המקור לכך. אמנם בספר דרך שיחה (פר' קדושים) מובא בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א כי "ענין גזל שינה הוא חידוש מבית מדרשם של בעלי המוסר, והוא רק ענין של חסד ושל "ואהבת לרעך כמוך".
בספר חשוקי חמד (ב"ב דף כא ע"א) הביא מעשה בתלמיד ישיבה שחשקה נפשו בתורה ולמד בישיבה בקול רם והשכנים מסביב מחו בידו על מניעת השינה מחמת זה, והורה החזו"א שאי אפשר למחות בידו, כי אין התורה נדחית מפני גזל שינה. ודלא כפי שכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן רכ"ד) עיי"ש וכן במה שהשיב לו בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ד סימן קצ"ט).
וע"ע שם [בספר פתחי חושן] כפי אשר תחזינה עיני המעיין, שדן בדבריו בארוכה בדינא דאונאה האם יש איסור, ומה הדין כאשר מעוניין לערוך בביתו שמחה בשעת לילה מאוחרת, באופן שהרעש עלול להפריע את מנוחת השכנים. ומה הדין עוד בבית מדרש או ישיבה הסמוכים לבתי מגורים אם מותר ללמוד בקול רם. וכיצד יתנהגו אם מתגוררים חולים או אנשים מבוגרים בסמיכות מקום.

הוה אמינא כתב:נו"כ השו"ע בנוגע למצוות פריקה שנאמרה בתורה על צעב"ח, מביאים שה"ה (ואולי כ"ש) לגבי חיוב פריקה מאדם להצילו מצער

לשון הדרישה חו"מ סי' ער"ב סט"ו

וצער דישראל אף שלא נרמז בתורה מ"מ לא גרע מצב"ח דבהמה דס"ל שהוא דאורייתא