פורום אוצר החכמה

http://www.otzar.org/aspcrops/154070_31_1710645817-1592017.asp
מה יש לחכמי הפורום להעיר על כך?האם אין בימינו אפשרות כדי שילמדו תורה בשמחה רק דרך החידוד?

איך הגעת לפלפול. הקטע שהבאת מדבר על לומדות.

צודק אני מתקן

השאלה היא למה בדיוק כוונתך כאשר אתה אומר 'לומדנות' ו'חידוד' (בלקסיקון שלי זה שני דברים שונים לחלוטין).

בכללות, אכן בדורות האחרונים, העולם מאוד השתנה. השכל פחות מסתפק בידיעות היבשות, אלא דורש להבין למה זה כך, האם זה כלל או פרט, איך זה קשור לידיעות אחרות וכו' וכו'. כל עוד השכל לא קיבל את שלו - ולשמחה מה זו עושה?

ידוע ששמחת הלימוד הוא דייקא בלימוד בעיון ועומק הסברות ובהבנה,כאשר לומדים בבקיאות יש שמחה של הספק אבל ממש לא כמו בעיון.

מדבריכם משמע שהשמחה של לימוד התורה היא ככל שאר מקצועות חול [להבדיל א"א], דהיינו אדם הלומד 'הנדסה' אם יעיין טוב ויחדש בזה חידושים נפלאים הרי ג"כ יהיה לו אותו סיפוק.
האכן? א"כ מה המעליותא שהתורה "משמחי לב".
בשמחה של הספק (בקיאות) ודאי שייך בשאר מקצועות, שמחה של עיון לכאורה נמי וכנ"ל או שמא י"ל שהיות שהתורה עמוקה מארץ מדה הרי יש בה פונטציאל לעיון עמוק שאין בשאר מקצועות וזהו המעליותא, או שמא י"ל שזה דבר סגולי לגמרי וא"כ אינו נפק"מ בין לימוד בעיון ולימוד בבקיאות.

פשיטא שכל עניין השמחה בתורה לא רק עניין של תענוגי השכל,אלא זה עניין של פקודי ה ישרים משמחי לב ככל שהתורה יותר באיכות כך השמחה איכותית,

אני אבהיר את כוונתי, בקובץ שהבאתי רואים שיש מחלוקת בין הרב המחבר ספר כרם חמד לראשי ישיבות ,והוא אומר שיש להם אמתלא לא נכונה, מה הגישה הנכונה?הרי צריך ללמוד הלכה והם אומרים שצריך לומדות,ואז יוצא שאין מספיק זמן להלכה וכו,אז מי צודק בויכוח?

הגיון ליבי כתב:מדבריכם משמע שהשמחה של לימוד התורה היא ככל שאר מקצועות חול [להבדיל א"א], דהיינו אדם הלומד 'הנדסה' אם יעיין טוב ויחדש בזה חידושים נפלאים הרי ג"כ יהיה לו אותו סיפוק.
האכן? א"כ מה המעליותא שהתורה "משמחי לב".
בשמחה של הספק (בקיאות) ודאי שייך בשאר מקצועות, שמחה של עיון לכאורה נמי וכנ"ל או שמא י"ל שהיות שהתורה עמוקה מארץ מדה הרי יש בה פונטציאל לעיון עמוק שאין בשאר מקצועות וזהו המעליותא, או שמא י"ל שזה דבר סגולי לגמרי וא"כ אינו נפק"מ בין לימוד בעיון ולימוד בבקיאות.

השמחה והתענוג שבלימוד התורה היא (או יש לומר: צריכה להיות) מהקדושה שבתורה ומהקשר של הלומד עם הקב"ה ע"י לימוד התורה. אחרת אכן מדובר בסוג של תענוג אינטלקטואלי ותו לא.

יחד עם זאת, התענוג איננו מנותק מהחכמה ומעומק ההבנה שבתורה (בלשונך "דבר סגולי לגמרי"), אלא אדרבה, ככל שהלימוד הוא איכותי יותר והאדם מבין את דברי התורה בעומק ההבנה, כך דברי התורה נבלעים יותר בדמו וחודרים אל פנימיות נפשו, וממילא החיבור אל דברי התורה הוא חזק ועמוק יותר. לעומת זאת בלימוד בבקיאות החיבור של האדם עם הנלמד הוא שטחי, וגם התענוג בהתאם. וידועים בענין זה דברי התניא (פ"ה) והאבנ"ז (לא זכור לי כעת מקומו).

האבני נזר הוא בהקדמה לאגלי טל