פורום אוצר החכמה

כגון השתא, בעז"ה נדליק נרות של יו"ט ראשון, שני, ושבת. אמנם להמדליקים בפתיל צף, או בפרפין, וכד', אז אחר כיבוי נרות יום הראשון, נשארים בכוסיות פתילות משומשות או דיסקיות, ולכאו' יש לאסור להוציאם משם מדין מוקצה.

מה הורו על כך המורים, ומה נוהגים למעשה?

(יש כאן נידון בהיתר של 'מתוך' על איסור מוקצה, וגם אולי יש בזה את ההיתר של ניקוי כלים וכד' שאין בזה איסור מוקצה, ויל"פ עוד).

בספרי המלקטים יש היתרים בזה (ואינם תח"י), אולם מה שלמדתי מבית אבותיי לאסור לגעת בהם מדין מוקצה. ופעם זכור לי שהיו מוכרים טבעות מיוחדות לשים כדי שיהיה אפשר לשים נר חדש.

דרומי כתב:פעם זכור לי שהיו מוכרים טבעות מיוחדות לשים כדי שיהיה אפשר לשים נר חדש.

אתה יכול ללכת לחנות של חומרי בנין ולקנות כמה "שייבות" בגודל המתאים...

א קשיא אויף א מעשה... כך זכור לי מילדותי. .

לעצם הענין, הנה מפסקי הגרמ"ש אשכנזי ז"ל בענין זה (נכתב ע"י בנו רש"ב שי'):

* נרות הנמצאים בכוסות זכוכית ובתחתית הנר יש דסקית מתכת הנדבקת לכוס הזכוכית, במשך החג אין להוציא דסקית זו מכוס הזכוכית אלא יש להשתמש בנרונים חד-פעמיים.

כיון שהדלקת נר חדש בכוס הזכוכית יכולה להיות רק אחרי הוצאת הדסקית ואם כן ניתוק הדסקית מהכוס מתקנת את הכוס ואסור לתקן כלי ביום טוב כנפסק בסימן תק"ט שאסור להשחיז סכין שנפגמה משום מתקן כלי. ויש להעיר אשר בסימן תקיד סי"ח כתב רבנו ששני כלים הראויים לשימוש ונדבקו זה לזה בדרך ארעי מותר לנתקם ואין כאן תיקון כלי כי לפני כן היו מופרדים וראויים לשימוש (וראה גם בשש"כ פי"ג אות נ), אך כאן בדסקית בכוס זכוכית יש לאסור כיוון שהדסקית גורמת שאי אפשר להשתמש בכלי והוצאת הדסקית מכשירתו להיות כלי כמו סכין שנפגמה שאסור להשחיזה ביו"ט, מה שאין כן שני כלים שנדבקו שהכלים מצד עצמם ראויים לשימוש ורק נדבקו באופן ארעי והדבק גורם את מניעת השימוש בכלי ובכזה מקרה מותר לנתק. וכפי שמציין רבנו לסימן שמ שמותר לפתוח ספר שדפיו נדבקו כיוון שהדבק הוא ארעי ונעשה בלי מתכוין ואינו אוסר משום מתקן כלי כי הספר ראוי מצד עצמו והשעוה רק גורמת שאי אפשר לקרוא בו ודבק זה מותר להוציא, אך אילו הדבק היה מכשיר את הספר – היה אסור להוציא לפתוח את השעוה.

ועכשיו ראיתי בספר שולחן שלמה על הלכות יו"ט שמאריך בזה, ומסקנתו שמותר.

וכן מתיר ב'חוט שני' המצ"ב.

שניהם מתנבאים בסגנון אחד ממש, רק שבשולחן שלמה שם יותר מאריך בביאור הסברא להחמיר בזה ומביא שכן נהגו כמה גדולים, אך לבסוף הוא מסיק להיתר.

עוד הבדל הוא שבשולחן שלמה שם בכלל לא מתייחס לסברא של תיקון כלי, וכנראה שמלכתחילה לא נראית לו סברא זו

ואם יורשה לי להביע את דעתי העניה מתוך המציאות, הסרת הפתילה שנדבקת לזכוכית היא פעולה שדורשת איזה מאמץ מסויים ושונה קצת מנקיון רגיל

דרומי כתב:ואם יורשה לי להביע את דעתי העניה מתוך המציאות, הסרת הפתילה שנדבקת לזכוכית היא פעולה שדורשת איזה מאמץ מסויים ושונה קצת מנקיון רגיל

אא"כ אתה עושה זאת עם מים חמים, שזה מצד עצמו לא אמור להיאסר ביו"ט, שהרי מותר לחמם מים לשטיפת כלי אוכל, ולכאורה ה"ה לכאן.

העצה הפרקטית הפשוטה וסליחה על העברת הנושא מדיון הלכתי לטיפים לבית היא לשפוך מלח ואז להניח את הנרית הבאה בצורה יציבה.

מספר מאורי השבת

הרב עתניאל, המחשב שבידי טוען שהקובץ שהעלית ריק.

עושה חדשות כתב:כגון השתא, בעז"ה נדליק נרות של יו"ט ראשון, שני, ושבת. אמנם להמדליקים בפתיל צף, או בפרפין, וכד', אז אחר כיבוי נרות יום הראשון, נשארים בכוסיות פתילות משומשות או דיסקיות, ולכאו' יש לאסור להוציאם משם מדין מוקצה.

מה הורו על כך המורים, ומה נוהגים למעשה?

(יש כאן נידון בהיתר של 'מתוך' על איסור מוקצה, וגם אולי יש בזה את ההיתר של ניקוי כלים וכד' שאין בזה איסור מוקצה, ויל"פ עוד).

נושא ישן, ודברו בזה פוסקי הזמן, וכמד' שכתבו ע"ז בשש"כ אחרו"ש חג בחג שלמי מועד ועוד, והביאו בזה גם בשם ר"ד בהר"ן
ע"ע טז ורעק"א בסו"ס תקא.
ויש שנקטו שבזממנו חמיר טפי דאיכא אור החשמל.
כמד' שהגרי"ש התיר מטעמא דניקוי כלים.
ובשם הגר"נ קופשיץ כתבו "אפשר שיש בזה חשש משום מוקצה, ולכן עדיף להוציאה בעזרת מזלג או כף. [ואם הרגילות היא להוציא בעזרת מזלג או כף, אפשר שיש עדיפות לעשות זאת כעת קצת בשינוי]. ורק אם אי אפשר לעשות כן אזי רשאי להוציא גם ביד"

כששמעתי לראשונה מאיזה רב שיש בזה משום 'מכה בפטיש' תמהתי, וכי זה נחשב תיקון לכלי, ומה זה אחרת בניקוי לכלוך וכדו', אך שוב לאחר זמן נתקלתי בפמ"ג ריש סימן שי"ח סעיף ג' שכידוע נוקט שיש מכה בפטיש בתיקון אוכלין, ושם כתב שאכן כל ניקוי כלי מלכלוך צריכה להחשב כמכה בפטיש הואיל ומתקן הכלי לשימוש, וכל הסיבה שאינה נחשבת כך היא מחמת שמי שאינו איסטניס יכול להשתמש בכלי גם קודם ניקויו, ולפי דברים אלו פשוט שבפמוט זה אם המציאות שבלא ניקויו מהדיסקית א"א להשתמש בו הרי לדברי הפמ"ג יש בזה מכה בפטיש. ואף שהמשנ"ב חלק בתוקף על הפמ"ג הרי לא חלק על חלק זה שבדבריו, ורק על אוכלין נקט שלא שייך בהם מכה בפטיש.

דרומי כתב:הרב עתניאל, המחשב שבידי טוען שהקובץ שהעלית ריק.

כנראה הבעיה בקורא הפי, די, אף. (גם אצלי שמתי לב שלא בכל התכנות הוא מצליח לקרא).

אני מעלה שוב. העתקה אחרת

גם זו לטובה כתב:

עושה חדשות כתב:כגון השתא, בעז"ה נדליק נרות של יו"ט ראשון, שני, ושבת. אמנם להמדליקים בפתיל צף, או בפרפין, וכד', אז אחר כיבוי נרות יום הראשון, נשארים בכוסיות פתילות משומשות או דיסקיות, ולכאו' יש לאסור להוציאם משם מדין מוקצה.

מה הורו על כך המורים, ומה נוהגים למעשה?

(יש כאן נידון בהיתר של 'מתוך' על איסור מוקצה, וגם אולי יש בזה את ההיתר של ניקוי כלים וכד' שאין בזה איסור מוקצה, ויל"פ עוד).

ויש שנקטו שבזממנו חמיר טפי דאיכא אור החשמל.

אם כיום הנושא חמור יותר משום שיש אור חשמל, כ"ש שחמור יותר עצם הדלקת הנרות מחמת אור החשמל.
וראיתי לפוסקי זמנינו 'המעודדים' להדליק נרות יו"ט לפני כניסת יו"ט, שלא כמנהג 'הישן' להדליק אחר צאה"כ, וטעמם משום אור החשמל, אלא שלדידם היאך יפרנסו הדלקת נרות יו"ט שני של ר"ה, והדלקת נרות שבת בשבת זו הסמוכה לר"ה.

ייש"כ הרב עתניאל על הבאת הדעות המחמירים בזה, וכן אני הקטן נוהג - ביו"ט מדליקים בנרות חד פעמיות הנזרקות לאחר מכן, ורק בשבת מדליקים בפמוטות הרגילות וכו'.

שמחו כתב:

גם זו לטובה כתב:

עושה חדשות כתב:כגון השתא, בעז"ה נדליק נרות של יו"ט ראשון, שני, ושבת. אמנם להמדליקים בפתיל צף, או בפרפין, וכד', אז אחר כיבוי נרות יום הראשון, נשארים בכוסיות פתילות משומשות או דיסקיות, ולכאו' יש לאסור להוציאם משם מדין מוקצה.
מה הורו על כך המורים, ומה נוהגים למעשה?
(יש כאן נידון בהיתר של 'מתוך' על איסור מוקצה, וגם אולי יש בזה את ההיתר של ניקוי כלים וכד' שאין בזה איסור מוקצה, ויל"פ עוד).

ויש שנקטו שבזממנו חמיר טפי דאיכא אור החשמל.

אם כיום הנושא חמור יותר משום שיש אור חשמל, כ"ש שחמור יותר עצם הדלקת הנרות מחמת אור החשמל.
וראיתי לפוסקי זמנינו 'המעודדים' להדליק נרות יו"ט לפני כניסת יו"ט, שלא כמנהג 'הישן' להדליק אחר צאה"כ, וטעמם משום אור החשמל, אלא שלדידם היאך יפרנסו הדלקת נרות יו"ט שני של ר"ה, והדלקת נרות שבת בשבת זו הסמוכה לר"ה.

כוונת הרב גזל"ט, שאפילו אם נתיר הדלקת הנר מפני שזה צורך מצוה ואמרי' מתוך, אבל כלפי טלטול הדיסקיות וכו' באנו לנידון של מכשירין למתוך, וחמיר טפי.

פיתרון פשוט גם ביום השני, לסדר כיבוי חשמל ע"י השעון למספר דקות.

מיכאל1 כתב:העצה הפרקטית הפשוטה היא לשפוך מלח ואז להניח את הנרית הבאה בצורה יציבה.

מכיוון שכך, הרי ניתן להשתמש בכלי בלי להוציא את הדיסקית, וא"כ שוב הוי ככלי מלוכלך שאין מכה בפטיש בניקוי, משום שאפשר להשתמש בו גם כשהוא מלוכלך.

תודה לכל המשיבים, אכן כמש"כ באמת נידון ישן, ואצרף אריכות דברים בזה בהערות למנהגי רבי דוד בהר"ן.