פורום אוצר החכמה

בעז"ה


ידועים דברי חז"ל בחומרת המבזה ת"ח, והסתפקתי האם זהו דוקא במבזה ת"ח מחמת היותו ת"ח אבל אם מבזה אדם שהוא ת"ח אבל לא מחמת שהוא ת"ח אלא מחמת שהוא בעל מום כל שהוא כגון סומא או חיגר וכדו', האם בכה"ג הרי הוא בכלל המבזה ת"ח שהרי אינו בז לתורתו אלא למום שבו אלא שאדם זה הוא ת"ח וגם אם היה אדם פשוט היה בז לו, ובוודאי הדבר אסור אבל אינו כחומרת מבזה ת"ח. ומתוך כך באתי להמליץ טוב על רוב אלו אשר ברוב אוילותם בזים לת"ח שאינם ממפלגתם שי"ל שאינם בכלל מבזה ת"ח שהרי אינם מבזים מחמת היותו ת"ח אלא מחמת היותו משתייך לצד השני (ואדרבה מכבדים הם לסתם ת"ח), ויש בזה לימוד זכות. האם נכונים הדברים? אשמח לשמוע דעת חכמי המקום.

ק"נ תירוצים לטהר את השרץ.

כלומר הינו מבזה תלמידי חכמים בעצם, על כל החומרה שבדבר!
ואדרבא, כבוד חכמים וכבוד התורה אינו בראש מעיניו, ונחשב כאפיקורוס גמור, כמאמר הגמ' היכי דמי אפיקורוס דאמר מאן אהני לן רבנן, לדידם תנו וכו'.
ומה שמכבד ת"ח שקרוב לליבו, זה כי הוא מהמפלגה, החוג, המקורב לליבו ולדעתו וכיו"ב, ולא מחמת התורה, אלא מחמת שזה רווח בשבילו, או שהוא מבין אותו..
ות"ח שאינו קרוב לליבו, לדידו תני וכו' - אפיקורוס של ממש...

מאידך לבקר ת"ח בכבוד הראוי, זה אמנם מסוכן, אבל מאידך זו חובה כדברי החזו"א הידועים.

והנקודה שהעיר הרב פותח האשכול, של מבזה ת"ח בגלל מום שבו (לא את תורתו, ובמה שלא תלוי במידותיו ובהשתדלותו הרוחנית של האיש), מלבד שזו גאווה וגסות הרוח גם כלפי שאר בני אדם, אבל בת"ח אכן הוא אפיקורוס, משום שאין חכמת התורה וקדושתה חשובים בשבילו בשביל להעביר על מומו וחסרונותיו. אילו היה בנו בעל המום, היה מוצא איך לחבב אותו אף על מומו, אבל יקרא דת"ח אינו חשוב בעיניו לצורך כך.

מסתמא הדברים אמורים רק לפלפולא, לכן הגבתי אף אני לפלפולא.

כל ענין כבוד ת"ח הוא שנעשה גופו תורה, ובלשון הגמרא שכל גופם אש, ולכן המבזהו מכל צד של ביזוי מבזה את התורה. וזה פשוט לענ"ד.