פורום אוצר החכמה

עורר אותי יהודי ללשון הפסוקים.
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַּעֲבֹר מֵעַל עַבְדְּךָ." (בראשית יח, פסוק ג)
"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ." (בראשית ל, פסוק כז)
"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי" (בראשית לג, פסוק י)
"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִי אוֹת שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּ" (שופטים ו, פסוק יז)
"אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, ... יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן" (אסתר ה, פסוק ח)
וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. (משלי ג, פסוק ד)
וכן פסוקים רבים אחרים דנכתב על החן לשון מציאה .
ויל"ע דאם אני רוצה שבי יהיה החן היה צריך לומר ונשא חן. או, אם נשאתי חן אל נא תעבור וכו'.
והלשון הכתובה קשה, דאם אני מוצא את החן אצל השני למה זה סיבה שהוא יתרצה לי מחמת שמצאתי אצלו את החן.

מציאת חן "בעיניך" היינו שהשני מצא החן שלי בעיניו ולא ההיפך.

פשיטא שזו הכונה וכפי שבאמת כתבו כך פרשני הכתובים, אך בפי' המילולי הפשוט המשמעות היא שאני אמצא את החן בעיניו של השני ולא שהוא ימצא בי. ונשאלת השאלה למה זה כתוב בצורה זו.

למה למצוא החן דווקא בעיניים של השני ולא באף שלו, פשוט שהכוונה שבהסתכלות שלו אני מוצלח וראוי.

ברזלים כתב:למה למצוא החן דווקא בעיניים של השני ולא באף שלו, פשוט שהכוונה שבהסתכלות שלו אני מוצלח וראוי.

אבל למה כתוב לשון מציאה ולא לשון נשיאה?

כותב 'בעל הסולם' רבי ברוך שלום אשלג – כי על כל אדם בעולמנו מוטלת החובה לדעת שהוא צריך לעמול כדי לזכות ל'חן דקדושה'. חן כזה הוא בעצם סיעתא דשמייא שאדם מקבל בכל עניין ודבר לו הוא צריך, ובלעדיו למעשה – אי אפשר לעשות שום דבר בדרך נטולת תחושה של 'כוחי ועוצם ידי' וכמי שעושה כדי לקבל פרס על מעשיו.
ולכן, על האדם להרבות בתפילה ותחנונים, כמו גם בסגולות שונות – כדי לזכות לחן אמיתי, חן של קדושה, חן שניתן כעזרה מן השמיים ומפלס את הדרך בכל ענייני העולם הזה, כדוגמת מציאת הזיווג, שלום בית, מקום עבודה (פרנסה) ועוד.

מטעים כתב:פשיטא שזו הכונה וכפי שבאמת כתבו כך פרשני הכתובים, אך בפי' המילולי הפשוט המשמעות היא שאני אמצא את החן בעיניו של השני ולא שהוא ימצא בי. ונשאלת השאלה למה זה כתוב בצורה זו.

חן תורגם באונקלוס בראשית לב פס' ו לרחמים.
על הפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך.
וזה ברור שהרחמים צריכים להתעורר אצל עשיו כלפי יעקב.
ולשון מציאה, לכאורה כמו וימצאו איש והנה תועה בשדה בפרשת וישב פרק לז.
והוא נקרא בדרך כלל על דבר אבוד שהסיכוי למצוא אותו קטן.
ורשי פירש בפרשת וישלח על הפסוק דלעייל: שאני שלם עמך ומבקש אהבתך.
ואם כן למדנו:
יעקב עושה פעולה כלשהי - ואשלחה להגיד וכו' - שמטרתה לעורר את רחמי עשיו עליו, שזה החן, והיות והסיכוי הנראה ליעקב להשיג זאת הוא קטן, לכן נוקט לשון מציאה, והוא על שם העתיד, ולכן כתיב בלשון עתיד, כי אם תצליח הפעולה בניגוד לסיכויים הרי נמצא יעקב כמוצא אבידה וכזוכה בפרס בלתי צפוי.

אגב גבי מה דאיתא בפרשת וישב, וימצאהו איש, הרי ברור שאין קושי למלאך כדאיתא שם ברשי, למצוא את יוסף. אלא לכאורה רוצה להדגיש עד כמה היתה תעייתו של יוסף, עד שבאופן רגיל הסיכוי נמוך היה למצוא אותו

אליהו בן עמרם כתב:

מטעים כתב:פשיטא שזו הכונה וכפי שבאמת כתבו כך פרשני הכתובים, אך בפי' המילולי הפשוט המשמעות היא שאני אמצא את החן בעיניו של השני ולא שהוא ימצא בי. ונשאלת השאלה למה זה כתוב בצורה זו.

חן תורגם באונקלוס בראשית לב פס' ו לרחמים.
על הפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך.
וזה ברור שהרחמים צריכים להתעורר אצל עשיו כלפי יעקב.

נכון מאד.
תרגום אונקלוס על "חן", אינו דרש, אלא ממש הפשט של משמעות המילה "חן" בכל התורה. וכמו שאומרים "חן וחסד ורחמים". והוא מלשון לחון, כלומר לרחם. לכן כתוב "מצאתי חן בעיניך", כלומר מצאתי בעיניך מבט של רחמים כלפיי, כלומר התברר לי שריחמת עלי.
וכל זה בתורה, אבל בספרי נביאים וכתובים, יש לעיתים משמעות אחרת למילה "חן", כמו בסוף ספר משלי "שקר החן והבל היופי".