פורום אוצר החכמה

מצוי בהרבה דברים שמצנזרים שם ה'
ושאלתי היא:
האם זה נהיה פחות קדוש?
דהיינו אפשר לזרוק לפח במקום לגניזה?
להכניס לבית הכסא?

בקיצור...
למה זה מועיל?
אם בכלל...

עושים זאת, כי חוששים שאם יכתבו את השם באופן מלא אז שמא הוא ימחק בטעות (או שמא יצטרכו למוחקו מאיזושהי סיבה), ויעברו על לאו דאורייתא של "לא תעשון כן ל-ד' אלוקיכם".
א"כ לשאלתך, כשכותבים למשל ה' במקום השם המפורש, או כשכותבים "אלוקים" במקום לכתוב עם האות ה במקום האות ק, אז זה מועיל להציל מאיסור מחיקה.

ואגב, מכאן נוצר המנהג לומר "אלוקים" באות ק, הגם כי מן הדין מישרא שרי לאומרו עם האות ה (שהרי רק על השם המפורש הנאמר בבית המקדש יש איסור הגיית השם, ולדעת התוספות יש איסור להגות גם את שם אדנות, אבל לא מצינו לפוסקים שאסרו לומר את שם אלוקים עם האות ה במקום עם האות ק), והיינו שהכול התחיל בכך שבתחילה חששו לכתוב אלוקים עם האות ה במקום עם האות ק, כי חששו למחיקה (שהרי שם "אלוקים" עם האות ה במקום האות ק הוא אחד משבעת השמות שאינם נמחקים). בשלב השני, כשהיו קוראים מן הכתב, וראו שכתוב "אלוקים", אז התחילו לקרוא לפי מה שכתבו, דהיינו קראו "אלוקים". בשלב השלישי, אחרי שכבר התרגלו לקרוא מן הכתב "אלוקים", התחילו לומר "אלוקים" גם בעל פה שלא מן הכתב, כי ההרגל נעשה טבע, אבל אין זה מן הדין כלל. וה"ה לגבי מה שיש שנוהגים לומר "קל" (שהרי השם "קל" עם האות א במקום האות ק הוא גם כן אחד משבעת השמות שאינם נמחקים).

וכיום נהייתה חומרא על חומרא, שה' כבר נהיה קדו'.. וכותבים ד',
מחר ד' יהיה קדוש ויכתבו אולי נ'..

קו ירוק כתב:וכיום נהייתה חומרא על חומרא, שה' כבר נהיה קדו'.. וכותבים ד',
מחר ד' יהיה קדוש ויכתבו אולי נ'..

האם בדקת לפני שכתבת??? האם הנך בטוח שהדבר התחיל 'כיום'.

הנני עוסק כעת בכתבי א' הגאונים מדור קודם, והוא מדקדק טובא בכתיבת השמות. ובין הדברים, הוא לעולם כותב ד' במקום שם השם.
לא בדקתי. אבל אני מניח שזה לא המצאה שלו, ויתן לבדוק זאת בקלות...

דור קודם זה היום.
וגם אני ראיתי לא' מגדולי הדור זצ"ל שכך היה כותב.
בכך ענית לי ?

כבר בזוהר יש צורת ד' לרוב. ראה ר"י לויפר, 'צורת כתיבת השם', חצי גבורים, ז (אלול תשעד).
על צורות שונות של ייי, ראה במצ"ב (בלעז).
וראה גם אצל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: בשערי הדפוס, שכתב בזה בעיקר בנוגע לכתיבת שם ה' בגימטריה של החיבור או בשם החיבור.

בזוהר באיזה דפוס ?...

פלגינן כתב:כבר בזוהר יש צורת ד' לרוב.

איפה?
עכ"פ, הזוה"ק מלא בכתיבות של השם המפורש (במיוחד בתיקוני זוהר ובזוהר חדש).

מעניין לעניין: בסופר שפע ברכת השם ברחוב השלושה בבני ברק עמד לו ליד מוצרי הטואלט ,יהודי חסידי הדור פנים והזהיר את העוברים ושבים, שאת הטישויים שכתוב עליהם בגדול 'ברכת השם' אסור להכניס לבית הכסא, ואכן כמה נשים נמנעו מלקנות את זה. האמנם? האם המילה השם טעונה גניזה? האם יש בזה בזיון להכניסו לבית הכסא?

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין: בסופר שפע ברכת השם ברחוב השלושה בבני ברק עמד לו ליד מוצרי הטואלט ,יהודי חסידי הדור פנים והזהיר את העוברים ושבים, שאת הטישויים שכתוב עליהם בגדול 'ברכת השם' אסור להכניס לבית הכסא, ואכן כמה נשים נמנעו מלקנות את זה. האמנם? האם המילה השם טעונה גניזה? האם יש בזה בזיון להכניסו לבית הכסא?

שטויות. סברת נשים בלי בסיס הלכתי.

אבל הרגש המזכיר את השם המקודש צורם מעט ...
מעבר לפן ההלכתי שאכן אינו בר קדושה כלל, כמו הוגה הפירמה הזו ..

צורם צורם, שיחמיר לעצמו. אבל להזהיר אנשים על זה הוא כמו קודם מתן תורה..

מספר 'גנזי הקודש':

הפשטן כתב:הגם כי מן הדין מישרא שרי לאומרו עם האות ה (שהרי רק על השם המפורש הנאמר בבית המקדש יש איסור הגיית השם, ולדעת התוספות יש איסור להגות גם את שם אדנות, אבל לא מצינו לפוסקים שאסרו לומר את שם אלוקים עם האות ה במקום עם האות ק).

משנה ברורה סימן ה, סק"ג

אם אחד מספר חסדי ה' שעשה לו ומתחלה מזכיר השם ורוצה לגמור דבריו מה שעשה לו ה' אסור להפסיקו בדברים שמא מתוך כך לא יגמור דבריו ונמצא שהזכיר ש"ש בחנם אבל אם רוצה לקלל שום אדם והתחיל בשם מצוה להפסיקו שלא יגמור דבריו ולא יחטא [ס"ח והובא בחידושי רע"א]:

ועיין נדרים י.

וטעמא מאי תקינו רבנן כינויין, דלא לימא קרבן. ולימא קרבן. דילמא אמר קרבן לה'. ולימא קרבן לה' דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן, וקא מפיק שם שמים לבטלה. ותניא רבי שמעון אומר
מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' תודה לה' שלמים ת"ל קרבן לה' וק"ו ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן אמרה תורה קרבן לה' לבטלה על אחת כמה וכמה

כמו שד' של בס"ד הוא קיצור דשמיא.
כך ה' הוא קיצור של 'השם' שאיננו שם.

מי יכול להעלות דינים והנהגות (חזו"א) יו"ד סעיף י"ד.
ומש"כ בעה"ש שהובא בהערה י"א של הספר גנזי הקודש שהועלה לעיל, שכוונתו מוכחת לשמים, אז מה החסידות לכתוב ד' במקום ה'.

אציין כאן מה שנתפלאתי מעודי ע''ד השדי חמד, במאי גרע 'השם' מ'רחמנא', ולמה אם אמר 'ברוך אתה השם' לא יצא וכמו שאומר בארמית 'בריך רחמנא'.

רחמנא הוא כינוי לבורא - הרחמן.
השם זה כינוי לכינוי - זה ששמו הוא מיוחד בה"א הידיעה.

"השם" הוא לא כינוי לכינוי, שהרי הוא מוזכר בתורה עצמה: "ליראה את השם" (דברים כח נח).

ומה בכך?
מעלת 'רחמנא' ביאר המ''ב קס''ז נ''א שכן היו קורין אותו בבבל וא''כ לדידן 'השם' ה''נ

הפשטן כתב:"השם" הוא לא כינוי לכינוי, שהרי הוא מוזכר בתורה עצמה: "ליראה את השם" (דברים כח נח).

הפסקת באמצע הדברים: 'את השם הנכבד והנורא הזה - את ה' אלוקיך'. התורה מבארת מהו השם הנכבד? הוא ה' אלוקיך (שזה 'שם', ולא עצמותו יתברך).

וכן 'ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל' קצר הכתוב ולא הזכיר למי קילל, וכדרך המקראות המקצרים.

ו'השם' הוא כינוי לכינוי.

לענין כתב
ומה בכך?
מעלת 'רחמנא' ביאר המ''ב קס''ז נ''א שכן היו קורין אותו בבבל וא''כ לדידן 'השם' ה''נ

כי רחמנא הוא תואר לבורא יתברך, ואילו השם הכוונה להשם הנכבד שאיננו מזכירים אותו. ואין זה תואר, אלא תואר לתואר.

מענין כי מעולם חשבתי שמה שכותבים 'ה' הוא א' מהאותיות של שמו יתברך וכמו 'יוד', ולא עלה על דעתי שהוא קיצור של התיבה 'השם' עד שבאתי אשכול זה, ומכאן שאינו דבר ברור לכולם ומובן היטיב פסקו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכן עמא דבר נגד תמיהתו של הרב קו ירוק לעיל

ברוב הסידורים הנדפסים, לא היה נדפס השם במילואו, מחשש שיבואו לידי בזיון, כיון שהסידורים מתגלגלים בכל מקום, דלא כספרים אחרים המונחים רק בביהמ"ד בארגז הספרים. - וכן בברכת המזון, וכל שכן טבלאות של יהי רצון וכדו' לתלות בסוכה, או על כותלי ביהכ"נ, לא הדפיסו בו שם ה' במילואו.
רק בסידורים מיוחדים, כמו הסידור בכתב אשורית וכדו', המיועד לאנשי השם, ואינו מתגלגל ומתגולל על השולחנות והספסלים, שם הדפיסו השם במילואו.
לאחרונה "זיכו" לנו המדפיסים החדשים להדפיס השם במילואו בכל דבר, ולדאבונינו פעמים אין מספר הם באים לידי בזיון.
כמדומני, שלא שאלו את פי גדולי התורה לפני שעשו זאת.

ונתנו ידידים כתב:מענין כי מעולם חשבתי שמה שכותבים 'ה' הוא א' מהאותיות של שמו יתברך וכמו 'יוד', ולא עלה על דעתי שהוא קיצור של התיבה 'השם' עד שבאתי אשכול זה, ומכאן שאינו דבר ברור לכולם ומובן היטיב פסקו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכן עמא דבר נגד תמיהתו של הרב קו ירוק לעיל

מעניין. שאם כן גם האות ד' (שראיתי למשל, שכך היה כותב הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל), אף היא מאותיות השם, ומה ההבדל. למה זו קדושה וזו לא? סברת כרס?!
ובמחשבה שניה, אתה באמת סבור שאם זה הוקרא לפני הגריש"א, ככתוב בהערת המחבר, זה פסק הלכה שלו? אני לא משוכנע, או משוכנע שלא..
לא יתכן סימן של אות מאמצע מילה כלשהיא להחליט שהכוונה חלק מאותיות הוויה, או חלק מאותיות אדנות, זה רק מזכרת וכסימן, ואיננה קדושה כלל ועיקר (מלבד ההרגש של הערוה"ש שידוע שהכוונה להשי"ת, ולכן לא לשורפו, ככתוב שם בהערה יא).
ולכן היו עושים ייי בספרים עתיקים הגם שאין בזה קדושה בעצם רק מסמל את המקום בו יש 'שם'.

קו ירוק כתב:

ונתנו ידידים כתב:מענין כי מעולם חשבתי שמה שכותבים 'ה' הוא א' מהאותיות של שמו יתברך וכמו 'יוד', ולא עלה על דעתי שהוא קיצור של התיבה 'השם' עד שבאתי אשכול זה, ומכאן שאינו דבר ברור לכולם ומובן היטיב פסקו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכן עמא דבר נגד תמיהתו של הרב קו ירוק לעיל

מעניין. שאם כן גם האות ד' (שראיתי למשל, שכך היה כותב הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל), אף היא מאותיות השם, ומה ההבדל. למה זו קדושה וזו לא? סברת כרס?!
ובמחשבה שניה, אתה באמת סבור שאם זה הוקרא לפני הגריש"א, ככתוב בהערת המחבר, זה פסק הלכה שלו? אני לא משוכנע, או משוכנע שלא..
לא יתכן סימן של אות מאמצע מילה כלשהיא להחליט שהכוונה חלק מאותיות הוויה, או חלק מאותיות אדנות, זה רק מזכרת וכסימן, ואיננה קדושה כלל ועיקר (מלבד ההרגש של הערוה"ש שידוע שהכוונה להשי"ת, ולכן לא לשורפו, ככתוב שם בהערה יא).
ולכן היו עושים ייי בספרים עתיקים הגם שאין בזה קדושה בעצם רק מסמל את המקום בו יש 'שם'.

אני חשבתי שד' הוא המקום ה' שהוציאו את הרגל כדי שלא יהי' אות משם השם, וכמו ה'ק' ששמו בשם אלוקים
עכשיו תפסתי שאנחנו לא מדברים ממש על כתיבת אות ה' במקומו של א' השמות אלא על הר"ת ב"ה ושם ודאי שעיקר הכונה הוא קיצור של המילה השם

לויפר, שם:

ונתנו ידידים כתב:

קו ירוק כתב:

ונתנו ידידים כתב:מענין כי מעולם חשבתי שמה שכותבים 'ה' הוא א' מהאותיות של שמו יתברך וכמו 'יוד', ולא עלה על דעתי שהוא קיצור של התיבה 'השם' עד שבאתי אשכול זה, ומכאן שאינו דבר ברור לכולם ומובן היטיב פסקו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכן עמא דבר נגד תמיהתו של הרב קו ירוק לעיל

מעניין. שאם כן גם האות ד' (שראיתי למשל, שכך היה כותב הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל), אף היא מאותיות השם, ומה ההבדל. למה זו קדושה וזו לא? סברת כרס?!
ובמחשבה שניה, אתה באמת סבור שאם זה הוקרא לפני הגריש"א, ככתוב בהערת המחבר, זה פסק הלכה שלו? אני לא משוכנע, או משוכנע שלא..
לא יתכן סימן של אות מאמצע מילה כלשהיא להחליט שהכוונה חלק מאותיות הוויה, או חלק מאותיות אדנות, זה רק מזכרת וכסימן, ואיננה קדושה כלל ועיקר (מלבד ההרגש של הערוה"ש שידוע שהכוונה להשי"ת, ולכן לא לשורפו, ככתוב שם בהערה יא).
ולכן היו עושים ייי בספרים עתיקים הגם שאין בזה קדושה בעצם רק מסמל את המקום בו יש 'שם'.

אני חשבתי שד' הוא המקום ה' שהוציאו את הרגל כדי שלא יהי' אות משם השם, וכמו ה'ק' ששמו בשם אלוקים
עכשיו תפסתי שאנחנו לא מדברים ממש על כתיבת אות ה' במקומו של א' השמות אלא על הר"ת ב"ה ושם ודאי שעיקר הכונה הוא קיצור של המילה השם

העלת שני רעיונות יפים: א) ה' הוא חלק משם הוויה. ב) ד' הוא בעצם אותה האות רק הוציאו ממנה את המתג ואז היא כלום. ואמנם ב"ה ודאי הכוונה 'השם' אבל לא יוכרח שה' אינה חלק מתיבת שם של הבורא יתברך. אבל בפשוטו אות מאמצע מילה איננה מורה על רובה של מילה כמו שכותבים במקום קושיא ק', אלא מזכרת בעלמא. וכמו שתרי ותלתא יודי"ן זה כעין מזכרת של השם אבל אינו קיצור השם ולכן גם בו אין קדושה בעצם. אבל כל שניכר כווונתו לשם שמים צריך להיזהר מלזלזל בו מחמת כבודו יתברך ולא מחמת קדושה בעצם.

למה בגנזי קודש כותב 'אלו-הים' או 'אלוקים'?
לכאורה בכתיבת 'אלוהים' כבר הוסיף אות (וא"ו) ואין זה מן השמות שאינם נמחקים

פלוריש כתב:למה בגנזי קודש כותב 'אלו-הים' או 'אלוקים'?
לכאורה בכתיבת 'אלוהים' כבר הוסיף אות (וא"ו) ואין זה מן השמות שאינם נמחקים

הרי המילה 'אלוה' היא שם קודש וכיון שחלק מהמילה היא קודש לכן הוא הפריד את המילה, ובמחשבה שניה אני שואל את עצמי, וכי האותיות 'ים' הבאים אחריהם אינם עוזרות כדי להפקיע את השם קודש? וכי המילה "וארבעים אדניהם כסף" היא קודש? ושמא יש לחלק ששם הכוונה לאדני המשכן והכוונה היא אחרת לגמרי, וכאן הכוונה היא אותה כוונה. כל זה כדי ליישב את בעל ה'גנזי קודש'.

תהלים קמה, א
תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹקַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד:
כתיב מלא.

ממרומי היער כתב:הרי המילה 'אלוה' היא שם קודש וכיון שחלק מהמילה היא קודש לכן הוא הפריד את המילה, ובמחשבה שניה אני שואל את עצמי, וכי האותיות 'ים' הבאים אחריהם אינם עוזרות כדי להפקיע את השם קודש? וכי המילה "וארבעים אדניהם כסף" היא קודש? ושמא יש לחלק ששם הכוונה לאדני המשכן והכוונה היא אחרת לגמרי, וכאן הכוונה היא אותה כוונה. כל זה כדי ליישב את בעל ה'גנזי קודש'.

גם 'אלוק', וגם 'אלקים', שניהם הם משמות שאינם נמחקים, כמבואר בשו"ע יו"ד רעו, ט.

אמנם כתב הגר"א (שם סקי"ט) שלדעה אחת בשו"ע שם "ל"ג שם אלו"ק דהוא נכלל באלקים אלא דזהו בלשון יחיד וזהו בלשון רבים כמו אדון אדונים והחילוק ביניהם הוא השגחה והנהגה בכלל או בפרט".

קו ירוק כתב:דור קודם זה היום.
וגם אני ראיתי לא' מגדולי הדור זצ"ל שכך היה כותב.
בכך ענית לי ?

דור קודם, התכוונתי לפני מלחמת עולם הראשונה. (מדובר בכתבי הגאון ר' יוסף ענגיל, מתקופה ההיא).
בסה"כ התכוונתי שזה לא טרנד של הדור המחמיר כיום. וכפי שמשמע מדבריך שנסית ללעוג על כך. וחבל. אלא כך נהגו גדולי ישראל מחמת זהירות בכבוד שמים.

קשה לערוך בדיקה על אות ד' באוצר החכמה, ולראות מאיזה שנים התחיל להיות נפוץ כך בדפוס. אבל ברור לי, שזה לא התחיל לפני מאתיים שנה. אלא נוהג זה די קדום.

קודם כל יש"כ
דבר שני:

האות קו"ף דומה לה"א? אם כבר אז ל-ח'.

הכל בכתב כתב:ברוב הסידורים הנדפסים, לא היה נדפס השם במילואו, מחשש שיבואו לידי בזיון, כיון שהסידורים מתגלגלים בכל מקום, דלא כספרים אחרים המונחים רק בביהמ"ד בארגז הספרים. - וכן בברכת המזון, וכל שכן טבלאות של יהי רצון וכדו' לתלות בסוכה, או על כותלי ביהכ"נ, לא הדפיסו בו שם ה' במילואו.
רק בסידורים מיוחדים, כמו הסידור בכתב אשורית וכדו', המיועד לאנשי השם, ואינו מתגלגל ומתגולל על השולחנות והספסלים, שם הדפיסו השם במילואו.
לאחרונה "זיכו" לנו המדפיסים החדשים להדפיס השם במילואו בכל דבר, ולדאבונינו פעמים אין מספר הם באים לידי בזיון.
כמדומני, שלא שאלו את פי גדולי התורה לפני שעשו זאת.

viewtopic.php?f=7&t=27500&p=377714&hilit=#p281794
viewtopic.php?f=7&t=27500&p=377714&hilit=#p376842
viewtopic.php?f=17&t=22316#p220279