פורום אוצר החכמה

האם יש מי שיוכל לפרט את סוגיית מכירת העליות בביהכ"ס לגבי תוקף המכירה, הגניבה, מכירת הזכות לאחר ע"י הקונה, של מי זכות העליה של הגבאי הקהל או הרב וכו'??

למתקשים להבין:
השאלה היא האם המכירה היא מכירה אמתית ככל המכירות או שזה רק כעין מכירה.

נפק"מ:
א. הגונב את העליה מה דינו האם חייב ב'והשיב' לקנות לנגנב עליה דומה לזו שגנב? האם חייב לשלם עבור העליה שגנב? למי ישלם?
ב. הקונה ולא משלם עובר בגזל או בנדר?
ג. הקונה יכול למכור את זכותו לאחר או שרק קיבל הבטחה שיעלוהו לתורה ואין בידו כלום?
ד. גבאי שטעה והעלה אחר לתורה מי חייב לשלם עבור העליה וכמה?

ע"כ לעת עתה.

למי בכלל שייכות העליות לפני המכירה, זו בעצם השאלה הראשונה כאן.
ניתן להניח שמתחילה זו חובה של הציבור לקרא שבעה קרואים בתורה, ממילא צריכים שבעה אנשים מהציבור לעלות לתורה [לייתר דיוק כהן אחד ולוי אחד וחמשה ישראלים]. היינו שיש חובה על כלל הציבור שכמה מתוך כלל הציבור יעלו לתורה. אמנם הציבור יכול להשתנות בכל רגע, כלומר, אם ייכנסו באמצע קריאת התורה כמה אנשים הם גם חלק מהחיוב הזה.
מכל מקום ברור שהחובה הזו מוטלת על כלל הציבור וממילא גם מתחילה שייכת לו.
אלא שהציבור הסמיך את הרב שיסמיך את הגבאי או שיחליט בעצמו או שהציבור הסמיך את הגבאי, שיחליט את מי להעלות לתורה, ואמנם הרב והגבאי כפופים להחלטה הגונה וצודקת, ועל פי ההלכה להקדים את החיובים וכו'.
כולם יחד החליטו שהעליות ינתנו למי שירבה במחיר, היינו שהחליטו להסכים לקיים את חיוב השבעת קרואים על ידי המרבה במחיר, כך שיתכן ועתה החיוב מוטל עליהם יותר כגון בכור לייבום, כך שמי שנוטל מהם את העלייה הרי הוא כגנוב שתי ברכות.
וודאי שמי שקנה עליה יש לו חיוב גמור לשלם, שהרי על ההנאה הזו שייחדו אותו לקיום השבעה קרואים התחייב לשלם לציבור.

כמדומני שהשאלה הראשונית היא האם העליות בכלל שייכות למישהו או שלא שייך לשייך אותם למישהו כי אין בזה באמת בעלויות וקניינים.

הנושא קשור לסימן שו סעיף ו בנו"כ בענין אם מותר למכור מצוות בשבת. (בעבר, וגם היום אצל היקים מוכרים לא רק עליות אלא גם את המצוות, כגון הבאת יין להבדלה ועוד).
וע"ש במ"ב סקל"ג.
ובערוה"ש החזיק במנהג למכור בשבת ויו"ט ונימק שבאמת אין כאן שום דבר שנקנה, אלא שתמורת המצוה מתחייב הקונה לנדור לבהכ"נ.

ראיתי תשובה בספר "משפטי התורה" לגבי מי שקנה עליה וקפץ אחר וחטף לו אותה, ושם נתבארו חלק מהשאלות הנידונות כאן.

יש"כ הרב עזריאל ברגר.

אכן בספר הנ"ל מובא (חלק ג') הנידון על כל שאלותיו.

לפי כל האמור שם יוצא שאם אדם יקנה עליה ויתכוון בצורה מפורשת לא לנדור צדקה אז יעלה לתורה ולא יתחייב בשום חיוב ממוני, וזה פלא קצת.

באוצר יש ספר מכירת המצוות בהלכה ,
בעמוד ע"ח למרות שכתב שאסור להעלות מחירים בכותרת ,בציונים יש רשימת פוסקים לעניין העלאת המחירים על ידי הגבאי ,
הרב שפרן טוען שהדבר אינו הגון או אסור כי אין כאן מקח וממכר כי אין בכונת הגבאי לשלם ,
הרב אלישיב טוען שכך הוא דרכו של מכירות למען בית המדרש ,אלא דלגמרי לא ברור אם הכונה שם שמותר להערים או שלגבאי מותר לכתחילה להתחיל במחיר גבוה למרות הסיכון שעליות לא ימכרו ,
עוד הביאו גם צד של כופין על המצוות וגם בזה יש לצדד האם בגלל שיהודי יקר התנדב להציע מחיר כבר מותר לכוף אותו ושכנו שלא הציע פטור בלא כלום,


עכ"פ אני הקטן קצת נבוך בעניין מה עם גניבת דעת ? הרי הקונה שומע מחיר מהמכריז ומבין שבמחיר הנקוב יקבל את מבוקשו אך המציאות הוא שאינו כן, למישהו כאן יש משנה מסודרת בהלכות גניבת דעת?