פורום אוצר החכמה

הלכה בידוע (סנהדרין עז:) כי הזורק חץ על האדם ויש לאותו אדם סממנים שירפאוהו מן החץ, והוא לא ריפא את עצמו, אין היורה חייב משום רציחה, היות וביריית החץ היה בכוחו של האדם שעל הכוונת להתחמק מלהירצח, אין הדבר מוגדר כרציחה.
ויש לדון כאשר יורה חץ בשבת גם כן ייפטר היורה מצד "מלאכת שבת".

שכן י"ל שרק לעניין רציחה, אזי ירייה שמטבע הדברים האיש הנורה יינצל, אין בזריקת החץ איסור רציחה. אבל לענין מלאכת שבת סוף-סוף העשיה של נטילת נשמה נעשתה ע"י בלבד.

וה"ה יש לדון המטביע אדם במים בשבת והנטבע לא העלה עצמו, אי ייפטר מצד נטילת נשמה?

שבת ד.
גופא בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר ליה למאן התירו ואלא לאו דאיהדר ואידכר מי מחייב והתנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מיבעי ליה אמר רב שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אלא אמר רב אשי לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא אמר רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה

יבנה כתב:שבת ד.
גופא בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו אמר ליה רב אחא בר אביי לרבינא היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר ליה למאן התירו ואלא לאו דאיהדר ואידכר מי מחייב והתנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מיבעי ליה אמר רב שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אלא אמר רב אשי לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא אמר רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה

"תן לי יבנה וחכמיה", לא הבנתי את רצונך בציטוט דלעיל לנידון דנן.

התם הרי הפת אינו עתיד לתפוס רגליים ולברוח מהתנור, ולכן חייב סקילה!

{ושמא כוונתך לדברי התוס' הידועים דהתם לפטרו מחמת אונס איסור הרדיה, אך הכא אין הוא אונס כלל שיכול היה להתרפאות וקדם היורה ופיזרן}

מצאתי בעת ב"נתיבות שלום" להגר"ש גלבר", שפשיטא ליה שדין רציחה ואיסורי שבת היינו הך.

וגם אי לדידי איכא סטרא לדבריו מ"מ אין זה פשוט כלל ועיקר ונדרש לזה אסמכתא והוכחה להדיא. עכהנלענ"ד

מלא מדע כתב:מצאתי בעת ב"נתיבות שלום" להגר"ש גלבר", שפשיטא ליה שדין רציחה ואיסורי שבת היינו הך.

לפי המנחת חינוך שההורג טריפה בשבת פטור האם אליבא דר'"ש בקבוע אם איכא תשעה בריאים ואחד טריפה ה"נ שפטור בשבצ מטעם מלאכת מחשבת?!

קראקובער כתב:

מלא מדע כתב:מצאתי בעת ב"נתיבות שלום" להגר"ש גלבר", שפשיטא ליה שדין רציחה ואיסורי שבת היינו הך.

לפי המנחת חינוך שההורג טריפה בשבת פטור האם אליבא דר'"ש בקבוע אם איכא תשעה בריאים ואחד טריפה ה"נ שפטור בשבצ מטעם מלאכת מחשבת?!

מה הבעייה, כן.

(הבנתי בדבריך "הר"ש" שכוונתך לרב גלבר, ניסיתי להיזכר בשיטת ר' שמעון התנא בקבוע ולא הבנתי במה מדובר, עדיף הכינוי הגר"ש גלבר)

זה פשוט לא מסתבר.

סתם ר"ש הכוונה לרבי שמעון בר יוחאי עיין כתובות טו• בסוגיה דקבוע.

קראקובער כתב:זה פשוט לא מסתבר.

סתם ר"ש הכוונה לרבי שמעון בר יוחאי עיין כתובות טו• בסוגיה דקבוע.

ודאי שסתם ר"ש זה רשב"י, מה אתה רוצה מכתובות טו? אם כבר משמע שם שר"ש לית ליה קבוע, וגם זה לא כמו שמשמע מתוס' שם, וא"כ זה לכ"ע דין קבוע.