רמב"ם פה"מ שלהי גיד הנשה- ...ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אנו אוכלין אבמ"ה אינו מפני שהקב"ה אסרו [אותו] לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבמ"ה במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבמ"ה וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבינו ע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות:
ויש להעיר מזה על מה שכתב הגר"ח בהל' מילה שיש לחייב יוצא דופן במילה בשמיני משום מילת בני קטורה, דלכאורה לפי יסוד הרמב"ם א"א לחייב איש ישראלי אפי' בפרט אחד מחמת ציווי קודם, וכמו שאין מצווין על גה"נ בטמאה.
האם ח"א מכאן חשב/שמע משהו על כך: