פורום אוצר החכמה

רמב"ם פה"מ שלהי גיד הנשה- ...ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אנו אוכלין אבמ"ה אינו מפני שהקב"ה אסרו [אותו] לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבמ"ה במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבמ"ה וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבינו ע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות:
ויש להעיר מזה על מה שכתב הגר"ח בהל' מילה שיש לחייב יוצא דופן במילה בשמיני משום מילת בני קטורה, דלכאורה לפי יסוד הרמב"ם א"א לחייב איש ישראלי אפי' בפרט אחד מחמת ציווי קודם, וכמו שאין מצווין על גה"נ בטמאה.

האם ח"א מכאן חשב/שמע משהו על כך:

כבר הקשה כן ר' שמואל.

היכן והאם נשאר בשאלה?.

לפי זכרוני ביש נוחלין. ואינו מתרץ.
[חשבתי פעם שי"ל שכוונת הרמב"ם שאין אמירת הקב"ה לאברהם מחייבת, אבל אמירתו למשה את מה שאמר לאברהם כן מחייבת. אך צל"ע אם זה מתאים ללשונו].

גם אני התחלתי בהתחלה מעין כך, ואח"כ לא היה נראה לי, אני חושב יתכן תירוץ פשוט, הרמב"ם התכוון לומר שאנחנו מצווים רק ע"י משה ולא ע"י נביא שקדם לו שלכל היותר נבואתו הועילה עד מ"ת, אולם הלא בני נח למשל כמבואר מלשון הרמב"ם בספ' מלכים (וכמש"כ או"ש), הם כן מצווים ע"י מה שנמסר לאדה"ר ולנח, אלא שבני ישראל אינם בני נח, אמנם אם אברהם צווה לצוות בניו למול בניהם, ואנחנו בכללם, ועדין נשאר ציוויו ביחס לבני קטורה הרי גם אנו בכלל ציווי זה, כי יש עדין קהל יעד לציווי זה, למה אנחנו לא נהיה גם בכלל, הלא עכ"פ גם אנו בכלל, ורק מה שכתב הרמב"ם שאנו מחוייבים בגלל הציווי של משה, וממילא אין נפק"מ במה שצווה יעקב וא"א ללמוד מזה כלום כי לא נשאר קהל יעד לאותו ציווי.

האם אפשר לשמוע?.

אגב
מה הפירוש בדברי הר"מ כגון זה שאין אנו אוכלין אבמ"ה אינו מפני שהקב"ה אסרו [אותו] לנח ??

מה השאלה היה מקום לומר שאנו בכלל האיסור של בני נח, והרמב"ם בא להוציא מזה, אלא שיש לדון כן האם זה מפני שאנחנו כעת לאו בכלל ב"נ או בגלל היסוד שאנחנו מצויים רק ממשה, כי לפי היסוד שכתבנו שאם יש קהל יעד אחר אז הציווי קיים היה מקום לדון שאף הכא נאסר באבמ"ח של טמאה כי גם אנחנו בכלל כן, והא לא קי"ל הכי, וע"כ נהיה מוכרחים לומר דהכא שאני שאנו לא בכלל ב"נ כלל וצ"ע.

פרי יהושע כתב:רמב"ם פה"מ שלהי גיד הנשה- ...ושים לבך על העיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר מסיני נאסר לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אנו אוכלין אבמ"ה אינו מפני שהקב"ה אסרו [אותו] לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אבמ"ה במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבמ"ה וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו ע"י משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות משה רבינו ע"ה הלא תראה מה שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות:
ויש להעיר מזה על מה שכתב הגר"ח בהל' מילה שיש לחייב יוצא דופן במילה בשמיני משום מילת בני קטורה, דלכאורה לפי יסוד הרמב"ם א"א לחייב איש ישראלי אפי' בפרט אחד מחמת ציווי קודם, וכמו שאין מצווין על גה"נ בטמאה.

האם ח"א מכאן חשב/שמע משהו על כך:

יש או"ש שאיני זוכר מקומו והוא מייסד כמו האמור שאם נניח אישה פטורה מגזל מדיני התורה יש לה חיוב כעכו"ם (ומאד מבואר לפי הדרשות הר"ן האומר גבי חיוב ז' מצוות כי מצד הסתדרות העולם הם) ואולי זה הביאור בגר"ח

אם כך אומר קשה עליו גם לכא' מהרמב"ם בפה"מ. מה אתה אומר שאם פטור מדין התורה שאני, זה מאד לא מסתבר, עכ"פ למש"כ הגר"ח זה גם באופן שיש חיוב ומחמת דין מילת בני קטורה אין מילתו מיד אלא בשמיני.