פורום אוצר החכמה

א. האם מסורת המראות שיש כיום היא מסורת רציפה דור אחר דור עד...?
ב. האם מדינא דגמרא חייב לעשות שימוש בנושא מראות או די בכך שלמד את סוגיית ה' מיני דמים כתמים וכו'?

בספר 'רפואה מציאות והלכה' של הרב ד"ר מרדכי הלפרין, כתב שזו מחלוקת הפוסקים, בעיקר בין הפוסקים הירושלמים לבני-ברקים

ממה שזכור לי שבדקתי בזמנו ד"ר הלפרין הוא היחידי שידוע לו על המחלוקת הסודית הזו בין הפוסקים האם צריך שימוש או לא והוא דבר פלא

יחזקאל ר כתב:ממה שזכור לי שבדקתי בזמנו ד"ר הלפרין הוא היחידי שידוע לו על המחלוקת הסודית הזו בין הפוסקים האם צריך שימוש או לא והוא דבר פלא

שמעתי (מרב שעשיתי אצלו שימוש כך שאין לו נגיעה בענין) שטען בשם מו"ר הגרז"נ גולדברג שליט"א שאין צריך שימוש כי הדבר מסור למראית העין וכ"א יפסוק כפי הנראה לעיניו. נראה לי שדרך זו אינה מקובלת על רוב המורים והרבנים וע"כ שפיר טען הרב הלפרין שיש בזה מחלוקת

אמר לי הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א ששאל לחמיו אצל מי עשה שימוש במראות? וחמיו השיבו שאחרי החתונה החל להורות לעצמו את אשר היה נראה לו.
דעת מרן הגרי"ש הייתה שאין מסורת רציפה למראות, וכשאמרו בפניו שלחזון איש יש מסורת, השיב ואמר שאביו היה רב בעיירה יותר גדולה מקוסובה והייתה שאלה על מראה בערך פעם בשנה.
וכמו כן סיפר הגרע"א על אחד מחברי העדה (וכיוון שאיני בטוח אינני כותב את השם) שהיה מחמיר גדול בחו"ל וכשעלה לכהן ביושלים עיה"ק נכנסו אצלו חכמי העדה ואמרו לו שכאן יש עוני ומחסור והגופות חלשים והשאלות מרובות, ולכן צריך להקל ומאותו יום והלאה התהפך מהקצה אל הקצה והפך למיקל גדול.
אמנם היה לי מקום עיון בזה, כי שמעתי מחכם אחד שהראה מראות לאבן ישראל והתיר, ואח"כ לגריש"א ואסר. ושאל את הגריש"א מה דינו של רב שמתיר כאלה והשיבו הגריש"א דינו כמתיר איסורי כרת, ואם כל אחד עושה את הישר בעיניו מנלן להחליט כך על רב אחר, ואכמה"ל

אמנם היה לי מקום עיון בזה, כי שמעתי מחכם אחד שהראה מראות לאבן ישראל והתיר, ואח"כ לגריש"א ואסר. ושאל את הגריש"א מה דינו של רב שמתיר כאלה והשיבו הגריש"א דינו כמתיר איסורי כרת, ואם כל אחד עושה את הישר בעיניו מנלן להחליט כך על רב אחר, ואכמה"ל

מה הכוונה כל אחד עושה את הישר בעיניו ?
הצד השני של מסורת על מראות הוא איש כל הישר בעיניו? לפי הבנת הגריש"א הצד השני הוא הצמדות לדינא דגמרא והשו"ע.
לעצם הסיפור לא הבנתי אותו.

אוצר החכמה כתב:

אמנם היה לי מקום עיון בזה, כי שמעתי מחכם אחד שהראה מראות לאבן ישראל והתיר, ואח"כ לגריש"א ואסר. ושאל את הגריש"א מה דינו של רב שמתיר כאלה והשיבו הגריש"א דינו כמתיר איסורי כרת, ואם כל אחד עושה את הישר בעיניו מנלן להחליט כך על רב אחר, ואכמה"ל

מה הכוונה כל אחד עושה את הישר בעיניו ?
הצד השני של מסורת על מראות הוא איש כל הישר בעיניו? לפי הבנת הגריש"א הצד השני הוא הצמדות לדינא דגמרא והשו"ע.
לעצם הסיפור לא הבנתי אותו.

הרי ידוע חידושו דהגריש''א בענין הרגשה, מה שהופך הרבה שאלות בענייני כתמים לדבר שיש בו צד דאוריי'

יש על חלק מנושא זה ספר (כמדומני ששמו פי כהן- שמעתא דטהרה)

מיכאל1 כתב:וכמו כן סיפר הגרע"א על אחד מחברי העדה (וכיוון שאיני בטוח אינני כותב את השם) שהיה מחמיר גדול בחו"ל וכשעלה לכהן ביושלים עיה"ק נכנסו אצלו חכמי העדה ואמרו לו שכאן יש עוני ומחסור והגופות חלשים והשאלות מרובות, ולכן צריך להקל ומאותו יום והלאה התהפך מהקצה אל הקצה והפך למיקל גדול.

ג"א שמעתי זאת ממו"ר, שקיבל היתר הוראה מאותו רב, אלא שהוסיף מו"ר פרט נכבד מאד: שישבו עמו ולימדוהו המסורת במה ניתן להקל ובמה יש להחמיר.

אוצר החכמה כתב:

אמנם היה לי מקום עיון בזה, כי שמעתי מחכם אחד שהראה מראות לאבן ישראל והתיר, ואח"כ לגריש"א ואסר. ושאל את הגריש"א מה דינו של רב שמתיר כאלה והשיבו הגריש"א דינו כמתיר איסורי כרת, ואם כל אחד עושה את הישר בעיניו מנלן להחליט כך על רב אחר, ואכמה"ל

מה הכוונה כל אחד עושה את הישר בעיניו ?
הצד השני של מסורת על מראות הוא איש כל הישר בעיניו? לפי הבנת הגריש"א הצד השני הוא הצמדות לדינא דגמרא והשו"ע.
לעצם הסיפור לא הבנתי אותו.

אפרש את שיחתי, אם אין כאן קבלה מסודרת ורציפה לדעת הגריש"א אלא כל ת"ח יר"ש אומד בדעתו מהו הנוטה לאדום הנאסר ומה אינו בכלל זה, אם כן איך בידינו היכולת לומר על דעתו של רב אחר שהוא כמתיר איסורי כרת, שהרי אע"פ שדעת רב אחד היא לאסור בהחלט עדיין יש מקום לרב אחר לומר שדעתו להיתר שהרי זה דבר המסור לעיניים או ללב.

נ.ב. מענין לענין באותו ענין בזכרוני מונח שבמראה החום לדעת הגריש"א יש סתירה בין הפתחי דעת ללבושי עז, שפתרונה לכאורה הוא שלא הרי חום זה כחום אחר.

ה'פתחי דעת' צוטט כאן:
viewtopic.php?p=287646#p287646

וראה עוד ב'פתחי דעת' (פרק ב סעיף כ)

בצבע החום יש גוונים רבים מאוד... ולפיכך במקרה שנמצא צבע זה, יש לשאול למורה הוראה הבקי בהלכות אלו, וללא שימוש מעשי בהלכות אלו, לא ניתן כלל להבחין בין חום לחום, לא לקולא, ולא לחומרא.

ושם בהערה יז

...ושמעתי ממרן הגריש"א זצ"ל, שמראה החום הינו המראה הקשה ביותר להכרעה, וזאת משום הגוונים הרבים שיש לצבע זה.