פורום אוצר החכמה

סברתי שמצות ישוב ארץ ישראל מתקיימת בטיול בארץ ישראל וכששאל הרב אור החכמה מי אמר עניתי: הקב"ה.
על כך כתב הרב אוצר החכמה כתב:
איפה?
עניתי
בהלכות חול המועד יש הבדל בין השב ממדינת הים כשהלך לטיול לבין השב מטיול בא"י. למה זה?
בסוכה מצינו ש"מטייל בסוכה" זו אחת הפונקציות של "בסוכות תשבו" ואין שום סיבה לחלק בין א"י לסוכה בענין זה.
גם פשוט שישוב א"י כולל הן לדור בה והן לשהות בה כך שטיול נכלל בזה
חוץ מה אמר הקב"ה לאברהם אבינו "קום התהלך בארץ"וזאת כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו וזה שייך גם היום לבניו אלא אם נתעקש לומר שרק א"א היה צריך וקידשה לעתיד לוא וכהיום אין נפק"מ בזה.
יש גם את ההמדרש לילך ד' אמות בא"י
ועל כך ענה הרב מה שנכון נכון:
בחוה"מ הטעם הוא שטיול הוא רשות והיתר, וגם מטייל מחו"ל לחו"ל מותר לו לגלח, ורק מי שיצא מא"י לחו"ל אסור לו לגלח כיון שלא יצא ברשות.
על משמעות טיול בסוכה ראה כאן.0
אשמח אם יביאו ראיות לכאן או לכאן האם יש מצוה בטיול בארץ ישראל או לא

כדכד כתב:סברתי שמצות ישוב ארץ ישראל מתקיימת בטיול בארץ ישראל וכששאל הרב אור החכמה מי אמר עניתי: הקב"ה.
על כך כתב הרב אוצר החכמה כתב:
איפה?
עניתי
בהלכות חול המועד יש הבדל בין השב ממדינת הים כשהלך לטיול לבין השב מטיול בא"י. למה זה?
בסוכה מצינו ש"מטייל בסוכה" זו אחת הפונקציות של "בסוכות תשבו" ואין שום סיבה לחלק בין א"י לסוכה בענין זה.
גם פשוט שישוב א"י כולל הן לדור בה והן לשהות בה כך שטיול נכלל בזה
חוץ מה אמר הקב"ה לאברהם אבינו "קום התהלך בארץ"וזאת כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו וזה שייך גם היום לבניו אלא אם נתעקש לומר שרק א"א היה צריך וקידשה לעתיד לוא וכהיום אין נפק"מ בזה.
יש גם את ההמדרש לילך ד' אמות בא"י
ועל כך ענה הרב מה שנכון נכון:
בחוה"מ הטעם הוא שטיול הוא רשות והיתר, וגם מטייל מחו"ל לחו"ל מותר לו לגלח, ורק מי שיצא מא"י לחו"ל אסור לו לגלח כיון שלא יצא ברשות.
על משמעות טיול בסוכה ראה כאן.0
אשמח אם יביאו ראיות לכאן או לכאן האם יש מצוה בטיול בארץ ישראל או לא

הרב מה שנכון ענה לך כבר על חוה"מ וסוכה מלבד שלא הבנתי שגם אם משמעותו כהבנתך למה זה ראיה מסוכה ליישוב א"י.
מאברהם אבינו אין ראיה בכלל כי הרי דר בכל מקום שהיה בו.
המדרש של ד"א הוא ראיה שיש בזה מעלה אבל לא מצווה של יישוב א"י.
מה שכתבת שפשוט הוא עצמו חלק מהשאלה כאן
א. האם בן חו"ל שבא לביקור ליום אחד בארץ מקיים יישוב א"י.
ב. האם מישהו שמקיים יישוב א"י בשבתו בבית וגן מקיים מצווה יתרה כשיוצא משם לליפתא.

לגבי סוכה המצווה מן התורה "בסוכות תשבו" וזה לכאורה מקביל למצוה לשבת בארץ ישראל (חוץ מזה שבסוכה אין לעשות תשמיש בזוי ובא"י לא תיתכן הגבלה כזו) ואם חז"ל הגדירו את אחד האופנים שצריך לעשות בסוכה "ומטייל בסוכה" מוכרח שטיול הוא אחד מאופני הישיבה.
הכרתי את הפרוש ש"מטייל בסוכה" הוא מלשון צל ואני חשבתי כך והבנתי כך גם לפני הודעת הרב משנ"נ אלא שגם טיול בא"י יכול להתפרש בכה"ג אך בניגוד לסוכה אפשר גם לטייל כפי שמקובל היום להבין ועדיין לטייל מלשון צל בא"י ובזה מקיימים גם ישיבתה של א"י.
לגבי חוה"מ הסיבה שקנסו את היוצא לטיול מא"י לחו"ל היא משום שביטל ישוב א"י ומכאן שהמטייל בתוך א"י כן קיים מצות ישוב א"י. מה שלא קנסו את המטייל בתוך חו"ל הוא מפני שגם לפני הטיול לא קיים את המצוה ולכן איני מקבל את דחיית הרב משנ"נ.
לגבי המדרש של ד"א - אם יש בזה מעלה איך זה לא יהיה מצוה. מי שלומד הלכות בכל יום אינו מקיים בזה תלמוד תורה כי זו מעלה ולא מצוה?
לגבי אברהם אבינו שנסע בכל א"י לא נראה בכלל שדר בכל מקום שהיה בו שהרי הלך "הלוך ונסוע" ורק במקומות מסוימים כתוב שנטה אהלו.
לגבי "מה שכתבתי שפשוט" איני יודע בדיוק אבל נידון השאלה היתה האם מי שגר במקום מסויים ויוצא למקום אחר ושניהם בארץ מקיים מצוות ישוב א"י בנסיעתו כטיול בארץ או שאין הנסיעה והטיול נחשבים לישוב הארץ וע"ז כתבתי שפשוט שמצות ישוב הארץ כוללת גם לדור בה וגם לשהות בה לאו דווקא בבית.
לגבי בן חו"ל המבקר בארץ - אחזור להשוואה לסוכה - האם אדם שנמצא כל חג הסוכות בבית ובאחד הימים יוצא לו להכנס לסוכה ולאכול בה - הוא קיים בזה מצות סוכה? (אמנם יש לחלק אם יש לו סיבות מוצדקות לגור בחו"ל או להיות מחוץ לסוכה)
לגבי היוצא מבית וגן לליפתא - לא טענתי שמקיים מצוה יתירה אבל הוא כן מקיים מצות ישוב הארץ בטיול. אם כוונתו בטיול לקנות בנפשו יותר את היחס לארץ או ללכת ד"א מיוחדות בא"י יתכן שמקיים בזה מצוה יתירה

אני מצטער אבל דמיון מילולי חסר משמעות אינו מאפשר לנו לדון דינים. בסוכה התורה ציוותה שנגור בסוכה כדרך שאנו גרים בבית ולפי זה גם כשאדם רוצה לטייל היינו לנפוש ייעשה את זה בסוכה. מצוות יישוב א"י אינה מצוות ישיבה המצווה היא קשורה לכיבושה וישובה של הארץ כלומר שתהיה ארצו המיושבת של עם ישראל. כל שאי אפשר להסיק מזה על זה.

הפירוש שלך שאברהם אבינו כשגר בבאר שבע למשל עשה טיולים לירוחם ומצפה רמון הוא נחמד אבל אין לו מקור. הפשט הפשוט הוא שאאע"ה היה רועה צאן ונסע באהלים ועבר ממקום למקום.

המדרש אומר שזה מעלה. אבל אי אפשר להסיק מזה שזה מצוות יישוב ארץ ישראל. מהמירא כל השונה הלכות איננו מסיקים שזה תלמוד תורה את זה אנו יושעים ללא המימרא.
אפשר לפתוח דיון נוסף האם מעלה זו של ד"א גם היא מצילה מסכנות כמו שסובר הגר"י נובירט אודות יישוב ארץ ישראל אבל זה דיון נפרד.

לגבי הקנס הרב משנ"נ הסביר את העניין ברור. ואסביר עוד מעט. אף אחד לא אמר שהנוסע לטייל בארץ ישראל מפסיד את יישוב ארץ ישראל בנוהג בהיותו דר בביתו, זה קורה רק כשהוא נוסע מן הארץ. השאלה היא האם הוא מקיים תוספת יישוב א"י בזה שנמצא במקום טיולו שזה מה שדן הרב נויבירט ולזה אין לך שום ראייה מהיוצא. זה גם התשובה בעניין מה שכתבת לעניין ליפתא וראה מה שכתבתי קודם אודות המדרש.

הדיון שהיה לגבי הרב נויבירט לא היה אם הוא מקיים תוספת מצוה בזה שהוא מטייל אלא אם הוא מקיים בכלל מצוה בזה ועל כך כתבתי שפשוט שכן.
בעז"ה על שאר הדברים אחשוב ואשיב בהמשך

להיפך כל הדיון הוא אם מקיים תוספת מצווה או בלשון אחר מצווה אחרת. כי אם כשיושבים בבית בבית וגן או כשמטיילים מקיימים את אותה מצווה (הכוונה ממש אותה מצווה מי שיושב בעיר בצפון או בעיר בדרום לא מקיים את אותה מצווה כי בכל מקום יש מעלה לעצמו) אין סיבה שיסתכן להיות שם זה מה שהוא טען.

אני רואה שלא יצא ברור אז אבאר קצת יותר.
כל מי שנמצא בארץ ישראל מיישב אותה ולא משנה היכן הוא נמצא.
אם הוא נמצא במקום שיש בהיותו תועלת מיוחדת ליישוב ארץ ישראל אז יש מצוות יישוב הארץ במקום שהוא נמצא בו בדווקא.
כל שמי שגר בבית וגן ועובר להר נוף לא קרה אצלו שום שינוי ביישוב הארץ. אבל מי שגר בבית וגן ועבר לגוש קטיף כיוון שיש מעלה מיוחדת בישיבה שם הרי שיש לו מצווה במה שיושב דווקא שם. כל זה היה פשוט לרב נויבירט כי פשוט מסברא ולכן אמר שהמצווה הזו במה שיושב דווקא שם מגינה על הנמצאים שם.

אבל הגר בבית וגן ומטייל בגוש קטיף כיוון שאין בטיול תוספת ליישוב הארץ אין מצווה מיוחדת במה שמטייל דווקא שם ולכן אין כאן מצווה במה שנמצא דווקא שם ולכן לדעתו אינה מגינה עליו.

אני מסכים ואני משער שגם הוא היה מסכים שאם יש צורך מיוחד שאנשים יטיילו שם והטיול שם מחזק את אחיזת ישראל במקום אז גם הטיול יש בו מעלה ליישוב ארץ ישראל ומקיים מצווה בזה, אבל בדרך כלל אינו כן.

אם כך צריך לכתוב אשכול חדש כי עד כאן זה טענו חיטים וענה לו בשעורים

אני לא יודע מי טען החיטים ומי הודה במה?

חיטים ושעורים כמשל.
הרב אוצר החכמה שאל באשכול על הרב נויבירט מי אמר שמצות ישוב א"י מתקיימת בטיול בארץ.
עניתי הקב"ה כי היה לי ברור שהמטייל בתוך א"י מקיים מצות ישוב א"י.
מהמשך ההודעות באשכול הזה אני רואה שטענת הרב אוצר החכמה לא היתה שאינו מקיים מצות ישוב הארץ כשמטייל שם כי אם שאינו מקיים מצוה יתירה כשמטייל בארץ מאשר כשיושב בביתו בארץ אך משמע שגם הוא מודה שמקיים מצות ישוב הארץ בטיול.
משמע שדברנו על דברים שונים ולכן כתבתי חיטים ושעורים

אני לא מבין.

חשבת שהטענה שלי היא שכשהוא מטייל שם הוא מפסיד את המצווה שמקיים כשיושב בביתו?

על כל פנים אני מבין שהגענו לעמק השווה.

אבל אני לא בטוח במה שאמרתי אני העליתי את זה כשאלה וכהסבר לדבריו.

כלומר כמו שכתבתי נראה לי שאם יש בזה תוספת יישוב לארץ כלומר שהעובדה שאנשים באים למקום מחזקת את אחיזת ישראל במקום יש בזה מצוות יישוב.
אבל אם לא אלא סתם האדם מטייל ומכיר יותר את הארץ אני שואל אם יש ראייה על זה לעניין יישוב הארץ לכאן או לכאן?

מהכ"ת שיש מעלה בשיטוט במשעולי הארץ במקום לשבת ליד הגמרא, לענין ישוב הארץ?
(להמעיט אם הטיול הוא בכדי לדחוק רגלי העכו"ם או לחזק ישוב הספר וכיו"ב, וכפי שהעיר נכונה לעיל, הר' אוצה"ח).
והתיור בארץ שהזכיר החזו"א בקוב"א ח"א קעו זה ענין להבא לבקר בארץ אע"פ שדעתו לחזור לביתו בחו"ל, ולא עצם הטיול אלא השהיה.

לרב קו ירוק הדיון הוא לא אם עדיף לטייל בארץ או ללמוד תורה. זו סוגיה בפני עצמה, כלומר אם בטיוטל בארץ אין מצוה - ברור שעדיף לשבת וללמוד מאשר לטייל אך גם אם יש מצוה בטיול עדיין יתכן שעדיף ללמוד תורה.
אפשר להעמיד את השאלה בנשים או באדם שאינו יכול או מסוגל ללמוד באותו זמן או לחילופין באדם שיכול ללמוד תוך כדי הליכה ומקיים "ובלכתך בדרך.

אוצר החכמה כתב:

אני לא מבין.

חשבת שהטענה שלי היא שכשהוא מטייל שם הוא מפסיד את המצווה שמקיים כשיושב בביתו?

על כל פנים אני מבין שהגענו לעמק השווה.

/quote] כן. כך עלה לענ"ד מלשון ההודעה הראשונה של הרב ובאמת התפלאתי איך אפשר לומר כן ואני שמח שטעיתי

אבל אני לא בטוח במה שאמרתי אני העליתי את זה כשאלה וכהסבר לדבריו.

כלומר כמו שכתבתי נראה לי שאם יש בזה תוספת יישוב לארץ כלומר שהעובדה שאנשים באים למקום מחזקת את אחיזת ישראל במקום יש בזה מצוות יישוב.
אבל אם לא אלא סתם האדם מטייל ומכיר יותר את הארץ אני שואל אם יש ראייה על זה לעניין יישוב הארץ לכאן או לכאן

?[
לענ"ד יש כאן ערבוב בין מצות ישוב הארץ לבין מצות כבוש הארץ. מצוות כבוש הארץ היא שנדאג לכך שעם ישראל יקח את הארץ מיד הגויים וישלוט בה באחיזה איתנה אולם המצוה היא "וירשתם אותה וישבתם בה" - יש גם מצוה לשבת ולגור בארץ כמו בסוכה ואת המצוה הזו מקיימים במה שדרים בארץ באופן נורמלי שכולל גם טיול. יתכן שבטיול יש מעלה גדולה יותר גם בגלל המדרש שהזכרתי לעיל ובכך שההליכה בארץ מחזקת את הקשר עם הארץ וכפי שלענ"ד הוכחתי מאברהם אבינו

התיור בארץ מסתמא הוא ענין של הרגשה בלבד, ולא של מצווה, אולי של חביבות הארץ.
אגב , מצאנו שהרי"ד טראני בתשובה קכג כתב שכשבא לארץ טייל בה והקיפה במשך כמה ימים. אך אולי רצה להכירה בשביל לדעת כמה סוגיות כפי שאולי אפשר בכוונתו שם.

אם הישיבה בארץ כישיבה בסוכה אז אין בה שום הגדרה מלבד העובדה של ההימצאות בארץ.
צריך לשים לב שאין דין לטייל בסוכה (לפי איזה פירוש שתרצה לומר) הדין הוא שכשמטייל יעשה את זה בסוכה ולא בביתו אבל אם הוא נמצא בסוכה אין דין שיטייל בסוכה. במילים אחרות המצווה היא להמצא בסוכה בכל פעולה שדרכו להמצא בה בבית (לאפוקי כשיוצא לעבודתו בשדה למשל). מצד שני בארץ ישראל ההגדרה הרבה יותר פשוטה שהאדם יימצא בה כל הזמן.
כאמור אפשר לשאול מספר שאלות
1. האם המצאות זמנית יש בה משום ישיבת הארץ. כעין דוגמת הרי"ד שהביא קו ירוק.
2. האם המצאות במקום שמיישב יותר את הארץ (מונע ביאת אויבים) יש בה עניין. הרב נויבירט הבין שכן ואכן כן מסתבר. יש בזה שני צדדים או בגלל שיש מעלה מיוחדת במקום כזה או בכלל שיישוב פירושו להיות במקומות שונים ונפ"מ בסכנה שאין לה קשר לאויבים וכדומה.
(וכאן הקושיה על הבנת כדכד כי אם נתייחס לדוגמה של סוכה ברור שמי שיכול לבנות סוכה במקום שאין בו סכנה לא יכול לבנות דווקא במקום סכנה ולסמוך על המצווה)

3. האם אדם שמטייל בארץ יש בזה יותר יישוב הארץ משהותו בביתו בארץ ישראל ועל זה כתבתי לעיל.

אוצר החכמה כתב:2. האם המצאות במקום שמיישב יותר את הארץ (מונע ביאת אויבים) יש בה עניין. הרב נויבירט הבין שכן ואכן כן מסתבר. יש בזה שני צדדים או בגלל שיש מעלה מיוחדת במקום כזה או בכלל שיישוב פירושו להיות במקומות שונים ונפ"מ בסכנה שאין לה קשר לאויבים וכדומה.

בכלל יישוב כל מה שמוסיף ביישוב א"י, וכמבואר בחז"ל תקנות לגבי בנין בתים וקניית בתים ונטיעת עצים משום יישוב א"י, וממילא פשוט שמי שיושב במקום שלולא שהיה יושב בו היה נחסר ביישוב א"י יש בזה משום א"י יותר.

אוצר החכמה כתב:אם הישיבה בארץ כישיבה בסוכה אז אין בה שום הגדרה מלבד העובדה של ההימצאות בארץ.
צריך לשים לב שאין דין לטייל בסוכה (לפי איזה פירוש שתרצה לומר) הדין הוא שכשמטייל יעשה את זה בסוכה ולא בביתו אבל אם הוא נמצא בסוכה אין דין שיטייל בסוכה. במילים אחרות המצווה היא להמצא בסוכה בכל פעולה שדרכו להמצא בה בבית (לאפוקי כשיוצא לעבודתו בשדה למשל). מצד שני בארץ ישראל ההגדרה הרבה יותר פשוטה שהאדם יימצא בה כל הזמן.
כאמור אפשר לשאול מספר שאלות
1. האם המצאות זמנית יש בה משום ישיבת הארץ. כעין דוגמת הרי"ד שהביא קו ירוק.
2. האם המצאות במקום שמיישב יותר את הארץ (מונע ביאת אויבים) יש בה עניין. הרב נויבירט הבין שכן ואכן כן מסתבר. יש בזה שני צדדים או בגלל שיש מעלה מיוחדת במקום כזה או בכלל שיישוב פירושו להיות במקומות שונים ונפ"מ בסכנה שאין לה קשר לאויבים וכדומה.
(וכאן הקושיה על הבנת כדכד כי אם נתייחס לדוגמה של סוכה ברור שמי שיכול לבנות סוכה במקום שאין בו סכנה לא יכול לבנות דווקא במקום סכנה ולסמוך על המצווה)

3. האם אדם שמטייל בארץ יש בזה יותר יישוב הארץ משהותו בביתו בארץ ישראל ועל זה כתבתי לעיל.

גם אני לא התכוונתי שגדריה של ישוב א"י חופפים לגדרי ישיבת סוכה אלא שבשניהם המצוה היא לשבת ולדור ושכל הפעולות של דיור יהיו שם. הבאתי את זה בתחילה בשביל להוכיח שהטיול לא מפקיע את המצוה כפי שסברתי בטעות לעיל ואח"כ בשביל להראות שבא"י יש מצוה לדור ולא רק לכבוש או להאחיז בחוזקה יותר את הארץ בידי ישראל.
אני ודאי לא התכוונתי לומר שיש דין לטייל בא"י וכמו שאין בסוכה אין גם כאן.
אני מסכים שאסור לבנות סוכה במקום סכנה ולענ"ד לא רק מי שיכול אחרת אלא גם מי שאין לו ברירה אסור לו להסתכן מדין פקו"נ ואפשר שאף אינו יוצא בסוכה שא"א לקיים בה "כעין תדורו".
בא"י שאני אבל זה לא מדין ישוב א"י אלא מדין כיבוש א"י ולכן אני מסכים שיש ענין לדור במקום שמונע ביאת אויבים משום דין כבוש הארץ שעי"כ מאחיז יותר את הארץ ביד ישראל וזו מצוה לציבור משא"כ המצוה לדור וליישב את א"י שהיא מצוה על כל אחד.

מאמר שפירסמתי בעבר ביתד נאמן:

האם ישנה מצוה לטייל בארץ ישראל?
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

"בין הזמנים" הגיע וקווי ה' מחליפים כח. עוסקים בתורה, נחים קמעה וגם מטיילים עם הילדים, מחליפים אויר ואוירה. אנו, כבני תורה, רוצים להעמיק בכל דבר ולדעת האם ישנו ענין תורתי- הלכתי כל שהוא לטייל ברחבי ארץ הקודש, להכירה ולתהות אחר נופיה ואתריה.
העולם נוהג "לצטט" בענין ש"כל המהלך ארבע אמות חדשות בארץ ישראל, הרי הוא בן עולם הבא", ולכן ישנם "המהדרים" בהליכה של עוד ועוד ארבע אמות חדשות ולא מוכרות בארצנו. אך לא, שמעתי ממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין מאמר חז"ל כזה.
בגמרא בכתובות (קיא, א) נאמר ש"כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן עולם הבא", ולפיכך המצוה והענין הוא ללכת כל ארבע אמות בארצנו, גם מבית הכנסת הביתה, אל בית המדרש, הכולל או המרכז המסחרי, וזה למרות שצעדנו באותם המקומות אין ספור פעמים. מלבד זאת, משמעות דברי הרמב"ם (מלכים ה, יא), כפי שביאר הפאת השולחן (פ"א ס"ב בב"י סק"ב, וכ"ה במהרי"ט יו"ד כח, ועי' מנוחת אמת פ"ז ושלהי דקייטא ס"כ), הוא שלא רק הדר בארץ ישראל נחשב לבן מעלה, אלא גם מי שלא גר בא"י ורק הולך בה ארבע אמות, כבר זוכה הוא להיות מבני העולם הבא, אך אין ראיה שהמתגורר בארץ ישראל צריך ללכת בה עוד ועוד ארבע אמות.
ואמנם מסופר על הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שהלך בכל יום עוד ארבע אמות שלא הלך בהם מעולם, פעם לצד מזרח, עד שהרחיק וחזר והלך לצד מערב. גם הגרב"צ ידלר זצ"ל מספר בספרו 'בטוב ירושלים' כך: "אוהב ישראל וארץ ישראל בכל מאודו היה הגרי"ח זוננפלד, והוא לקח חלק פעיל בנסיעת הרבנים שסידרתי בשנת תרע"ד להתעוררות תשובה במושבים ובקיבוצים. זכורני שבעת נסיעת הרבנים היה יורד מזמן לזמן מהעגלה והולך רגלי, בעוד ששאר הרבנים המשיכו לנסוע, ונימוקו עימו, שהליכה ברגליו על אדמת הקודש חביבה עליו". הרי לנו שהגרי"ח זצ"ל החשיב את ההליכה בארה"ק כחיבוב מצוה.
ראש גולת בבל ה'בן איש חי' (בשו"ת תורה לשמה סתי"ח) נשאל האם ישנו ענין ללכת למרחקים כדי לאכול מפירות ארץ ישראל. הוא משיב שמדברי הגמרא בעירובין "מפורש שהיו הולכים רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי, מאה רבנן, ממקום למקום, כדי לאכול פירות מתוקים וטובים, וכל הליכתם בשביל זה. ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לשם שמים. והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים. נמצא שהוא משנת חסידים ואין בזה פקפוק. ולכן מאחר שגם אתה השואל כוונתך לשם שמים, בשביל חיבוב ארץ ישראל ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים, לך אכול בשמחה, והכל הולך אחר כונת הלב". (וראו במג"א רמח, טו ומשנ"ב שם סקכ"ח, שישנה מצוה ללכת ולטייל בארץ ישראל, למרות שישוב לאחר הליכתו לחו"ל). ויש להוסיף (עי' שלהי דקייטא ס"כ. וכ"כ בס' מנוחת אמת, שם) שהרי כתב הריטב"א (גיטין ב, א) שמלבד קדושת א"י וישוב א"י, ישנו דין חביבות א"י, וכפי שמצינו (כתובות קיא) שהתנאים והאמוראים נישקו את אדמת ואבני ארץ ישראל, ואם כן היוצאים ביומי דפגרי לפוש ולאגור כוחות ומתמוגגים לשם שמים על חביבות ארץ הקודש, ארץ חמדה טובה ורחבה, יש בכך מעלה.
התבוננות בפלאי הבריאה: מרן הגר"ש ואזנר שליט"א (שו"ת שבט הלוי ח"ה קע"ג) מחשיב, לגבי טיול בסביבות ארץ ישראל, כצורך "לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה". ואכן, כשיוצאים עם הילדים לסייר ולטייל, עלינו להתבונן בפלאי הבריאה ולהיזכר בדברי הרמב"ם (יסוה"ת ב, ב), הכותב: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול". וידוע שבעל ה'לקט יושר' העיד על רבו, רבינו בעל 'תרומת הדשן', שהלך בשבת כברת ארץ, כדי לראות זוג אריות שהובאו לעירו. גם הגאון החיד"א (בס' מדבר קדמות ובס' מעגל טוב) מתאר כך את ביקורו בגן החיות בלונדון: "ואני הצעיר ראיתי במגדל לונדריס בלונדון חיות משונות מבהילות ותקיפות כמעט יותר מאריות וקשורות במשא כבלי ברזל, ושם ראיתי נשר יפה מאד ואמרו שהיה לו מאה שנה וכך כתוב בספריהם. גם ראיתי חתול שנולד מלביאה וחתול, והוא צורת חתול יפה מאד, אך יש לו גבורת האריה, והוא קשור בכמה כבלי ברזל במקום חושך וערפל חתולתו, ועוד שם כמה מיני חיות מאמריקה".
הרי לנו שגדולי תורה ראו לנכון לטרוח ולראות את פלאי הבריאה, זאת מלבד הענין לברך על מקומות שכאלו את הברכות הנצרכות להם, כמו "עושה מעשה בראשית" או ברכת "משנה הבריות",
ובודאי שצריך שכל מעשינו, גם מעשי הרפיית ורפואת גופינו ונפשינו, יהיו לשם יוצרנו ברוך הוא, ושנזכה לאגור כוחות, כדי להגיע בראש צלול ובלב רגש אל עבודת האלול הקרבה.
&&&&&&&&&&&&&&&
כוונה לשם מצוה בטיול בארץ ישראל

במאמרנו ב'בין הזמנים' שבשנה שעברה עסקנו בשאלה האם ישנו ענין ומעלה לטייל בארץ ישראל ולצעוד עוד ועוד באמותיה, משעוליה ודרכיה. ישנם דעות (כדעת הבן איש חי זצ"ל ועוד), הסבורים שישנה מעלה לטייל ולתור בארץ הקודש, ואולם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב להשואלים שלא שמענו מצוה ומנהג טוב לטייל בארץ ישראל.
ושאלתי את מרן שליט"א האם כשהיהודי בכל מקרה מטייל כעת, לצורך בריאות גופו ונפשו, האם ישנה מעלה שיכוין במהלך טיולו בארץ ישראל לשם חביבות ארץ ישראל והודאה להקב"ה בראיית פלאי ארץ חמדה ורחבה.
השיב לי הגר"ח במכתב שאין ענין וצורך לכוין כך, כי צריך לכוין לשם מצות ישוב ארץ ישראל בכניסתו לארץ או בתחילת עומדו על דעתו ויודע שנמצא בארץ הקודש, ואין ענין לכוין לשם מצוה זו בכל הליכה או סיור באתריה, עריה והריה.

דברי הגר"ח קניבסקי פשוטים, וכמו שנכתב לעיל באשכול
ולא זו בלבד, אלא שגם הגרי"ח זוננפלד עשה כן משום חיבוב א"י, וזו מצוה למי שהגיע למעלה זו כמו לנשק א"י, אך אינה מצוה בעצם.
ומי שלא הגיע למעלה זו זה מעשה קוף בעלמא. וכמו שאין מצוה לנשק ארבעת המינים, אבל מי שמחבבם מנשקם.
ורבנן הלכו לאכול מפירותיה אבל לא עצם הטיול בה. וגם זה משום שהגיעו למעלת חיבוב הארץ ולא מעשה קוף דנימא שהתחייבנו עליו ונעשהו אף בלא הרגש.
(ומי שחביבים עליו נופים סתם, אפי' שזה בא"י, אין זה מצוה וענין כלל, חוץ מעת לעשות לה' הפרו תורתך, או שמתבונן ומכיר את מי שאמר והיה העולם..)

קו ירוק כתב:דברי הגר"ח קניבסקי פשוטים, וכמו שנכתב לעיל באשכול
ולא זו בלבד, אלא שגם הגרי"ח זוננפלד עשה כן משום חיבוב א"י, וזו מצוה למי שהגיע למעלה זו כמו לנשק א"י, אך אינה מצוה בעצם.
ומי שלא הגיע למעלה זו זה מעשה קוף בעלמא. וכמו שאין מצוה לנשק ארבעת המינים, אבל מי שמחבבם מנשקם.
ורבנן הלכו לאכול מפירותיה אבל לא עצם הטיול בה. וגם זה משום שהגיעו למעלת חיבוב הארץ ולא מעשה קוף דנימא שהתחייבנו עליו ונעשהו אף בלא הרגש.
(ומי שחביבים עליו נופים סתם, אפי' שזה בא"י, אין זה מצוה וענין כלל, חוץ מעת לעשות לה' הפרו תורתך, או שמתבונן ומכיר את מי שאמר והיה העולם..)

דבריך דברי טעם.

אני לא חושב שדברי הגרח"ק פשוטים וכמו כן דברי הרב קו ירוק.
למה לא יהיה עניין לראות בחיבת א"י, אחר שמצינו תנאים ואמוראים שעשו כן למה שלא יהיה מעלה להדבק במעשה הזה. וכשם שאנשים מנשקים את הספר תורה אע"פ שלא הגיעו למעלת החיבוב כהגר"א למה שההולך לטייל לא יתן דעתו ליפיה ומעלתה ויכוון להתקדש במה שנמצא בה. נישוק הלולב והאתרוג אי לא עבדינן רק מי שמופלג בחסידות הוא משום יוהרא וגם זה צ"ע בגדריו וכן יהיה הדין במי שישכב על הרצפה וינשק את אדמת הארץ. אבל מכל מקום אין מזה ראיה כלל לעניין לכוון. אדרבה ראוי לכל מי שנשאו נפשו לכוון ולשמוח במעלת נטילת הלולב והאתרוג.

לענ"ד קיים הבדל. ישנם דברים המחויבים בהלכה, או שהתקבלו להלכה, וראוי לכל איש ישראל המדקדק לעשות כן, כמו נישוק הציצית והתפילין והספר תורה, שאף שזה רק משום חיבוב מצוה, זה נקבע בהלכה, ונהגו כך ישראל (ופשוט שלכל בר ישראל יש רגש בהני מצוות, כ"א לפום דרגה דיליה).
אך ישנם דברים שהם חיבוב מצוה שהיא מעלה באדם, אך מי שלא הגיע עדיה, לא רק שאינו מחויב לנהוג כך אלא שהוא מן המתמיהים. ואמנם מי משרגיש בנפשו חיבוב המצווה מנשק גם ד' מינים ודופני הסוכה ומצות ונרות חנוכה וכיו"ב, ומהם שהגיעו למעלה של חיבוב הארץ עד כדי שנשקו עפרה, אבל שזה יהיה דרך לרבים - לא שמענו. ממילא מי שיוצא לטייל כי רוצה להרגיע נפשו או מכל סיבה שלא תהא (ואפי' אם רוצה להתפעל מיפי הבריאה), ואינו חש בנפשו קשר וחביבות עם הקרקע המקודשת - אז זה לא קיים אצלו, והטיול שלו אינו חיבוב הארץ. ומה טעם שייסע ויכפה על עצמו הרגש שלא קיים אצלו.

ומי שגר בארץ ואינו מרגיש שמקיים מצוה בכך אינו מקיים מצות ישוב א"י לשיטת הרב קו ירוק?

זה מצווה דאו', ומצוות אינן צריכות כוונה.
אך מעשים שכל פעולתם היא מצד הרגשת הלב, העושם ללא כוונה הוא כקוף בעלמא.

קו ירוק כתב:לענ"ד קיים הבדל. ישנם דברים המחויבים בהלכה, או שהתקבלו להלכה, וראוי לכל איש ישראל המדקדק לעשות כן, כמו נישוק הציצית והתפילין והספר תורה, שאף שזה רק משום חיבוב מצוה, זה נקבע בהלכה, ונהגו כך ישראל (ופשוט שלכל בר ישראל יש רגש בהני מצוות, כ"א לפום דרגה דיליה).
אך ישנם דברים שהם חיבוב מצוה שהיא מעלה באדם, אך מי שלא הגיע עדיה, לא רק שאינו מחויב לנהוג כך אלא שהוא מן המתמיהים. ואמנם מי משרגיש בנפשו חיבוב המצווה מנשק גם ד' מינים ודופני הסוכה ומצות ונרות חנוכה וכיו"ב, ומהם שהגיעו למעלה של חיבוב הארץ עד כדי שנשקו עפרה, אבל שזה יהיה דרך לרבים - לא שמענו. ממילא מי שיוצא לטייל כי רוצה להרגיע נפשו או מכל סיבה שלא תהא (ואפי' אם רוצה להתפעל מיפי הבריאה), ואינו חש בנפשו קשר וחביבות עם הקרקע המקודשת - אז זה לא קיים אצלו, והטיול שלו אינו חיבוב הארץ. ומה טעם שייסע ויכפה על עצמו הרגש שלא קיים אצלו.

אם אינו נרגיש לא מרגיש אבל אם יחשוב בעניין ירגיש.

אם יגיע להרגשות כאלו - אשריו.
אך מ"מ אין ענין ליסוע ע"מ לכפות את עצמו במחשבה להרגיש חיבת הארץ, שהרי כאמור זו אינה מצווה אלא חיבוב מצווה בעלמא.
ולא הפסיד כלום במה שלא טייל. (אלא שמי שמטייל בגלל חיבת הארץ - זו תוצאה של המעלה שכבר השיגה בלבו).

אבל לא זו היתה השאלה אם לטייל הנה השאלה:

ושאלתי את מרן שליט"א האם כשהיהודי בכל מקרה מטייל כעת, לצורך בריאות גופו ונפשו, האם ישנה מעלה שיכוין במהלך טיולו בארץ ישראל לשם חביבות ארץ ישראל והודאה להקב"ה בראיית פלאי ארץ חמדה ורחבה.
השיב לי הגר"ח במכתב שאין ענין וצורך לכוין כך, כי צריך לכוין לשם מצות ישוב ארץ ישראל בכניסתו לארץ או בתחילת עומדו על דעתו ויודע שנמצא בארץ הקודש, ואין ענין לכוין לשם מצוה זו בכל הליכה או סיור באתריה, עריה והריה.

כמדומה הגרח"ק נתן דעתו על הלכה. האם 'צריך לכיון' על חיבוב מצוה, וענה שלא וזה פשוט.
מה שייך כוונה. אתה מחבב או לא מחבב. אם אתה מחבב אתה איש סגולה וזה חלק מהשכר מצווה - מצוה שלו. מי שמנשק את אביו לגודל אהבתו מקיים מצוה? הוא מחבבו הוא מנשקו. זה חלק מהכיבוד אב שלו, אבל לא זו המצווה (אא"כ הוא מהנוהגים לנשק יד אביהם או רבם בשביל כבודו, לא מזה המשלתי).

אני לא מבין את הטיעון הזה ואיך יש מצוות אהבת ה' אם אתה אוהב אתה אוהב אם לא אז לא. אלא מבאר הרמב"ם וכולי וה"ה כאן.

אם מסופר בגמ' על הני רבנן שנשקו עפרה, סימן שזו מעלה שלא היתה מצויה בכ"א. וכך גם נותנת הדעת.
מצוות אהבת השם היא מצווה חיובית, ואף שהיא קשה מאוד מפני טרדות העולם כמו שמאריך המס"י, אבל שומה על האדם להתבונן ומתוך כך יגיע לאהבת ה', כ"א לפום דרגתו.
מה זה שייך לחיבוב מצוה שהוא פועל יוצא של דרגה גבוהה שבה נמצא האדם, אך אינה מצוה בעצם כלל וכלל.

אני לא מבין ממש מה אתה רוצה. אין חיוב זה ברור. אבל יש מעלה. ולא מובן לי למה הגר"ח ואתה אחריו אומרים שלא.
אתה טענת שחיבוב זו מעלה קיימת שלא שייך שאדם יחליט לעשותה כי או שהוא מחבב או שלא. על זה הוכחתי מאהבת ה' שאינו כן.

גם אני אינני מבין למה לחתור שיש ענין בזה.
האם יש מעלה במי שמנשק את דפנות הסוכה או ד' מינים כמעשה קוף בלי שיש לו הרגש כלשהוא?
האם יש מעלה למי שמטייל בארץ ואינו חש את חביבותה? אלא מאי, נאמר לו 'תחוש' זו מצווה.. הרי זו לא מצווה וא"צ שיחוש..

לדעתי זה בדיוק להיפך מאיך שאתה מציג את זה. מי שמנשק את הספר תורה או את המזוזה כמעשה קוף כמו שעושים הרבה מאד אנשים באמת אין בזה הרבה טעם רק כיוון שנהגו בזה אפשר לקבל את זה.
אבל מי שיושב בסוכה ולומד יסוד ושורש העבודה ואומר לעצמו באמת יש בסוכה מצווה גדולה מאד ומתעורר מזה לשמוח שיושב בסוכה עושה מעשה ראוי. אע"פ שאחרי שתי דקות הוא שוכח מזה ואינו דומה לר' אלכסנדר זיסקינד מהורודנא שכל שבעת הימים לבו שמח בישיבת הסוכה.
כך מי שהולך בארץ ישראל ומתעורר לחשוב על מעלתה יש בזה עניין גדול. אע"פ שאינו הופך להיות בזה כר' אבא בעכו.

אבל נראה לי שמבחינתי העניין מוצה.

קו ירוק כתב:זה מצווה דאו', ומצוות אינן צריכות כוונה.

???

כוונת הלב (לכו"ע). משא"כ בחיבוב מצוה.

כדכד כתב:בהלכות חול המועד יש הבדל בין השב ממדינת הים כשהלך לטיול לבין השב מטיול בא"י. למה זה?

אין כזה דבר
אין הבדל לגבי חוה"מ אם בן חו"ל יצא לאר"י או לחו"ל,
יש הבדל אם בן ארץ ישראל יצא לאר"י או לחו"ל, כי אם יצא לחו"ל עבר עבירה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלא סעיף ד
ואלו מגלחין במועד... וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, (יד) והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.

משנה ברורה סימן תקלא ס"ק יד
והוא שלא יצא וכו' - פי' דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח:

אף לגבי בן חו"ל שנדר לבקר לזמן בא"י מצינו שלא נחשב נדר לדבר מצווה
דברי השלטי גבורים
מכאן
viewtopic.php?f=17&t=28633&p=296436&hilit=%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%99#p296302
השלטי גיבורים ריש פ"ג דשבועות כתב שמי שנדר בעת צרה שאם יצילהו הקב"ה ילך לארץ ישראל, וישוב מיד לחו"ל לביתו, יכול לישאל על נדרו (כיון שאין זה נדר לדבר מצוה), דהא ליכא מצוה כלל ללכת לארץ ישראל על מנת לשוב, ודוקא לדור בארץ ישראל יש מצוה,

מצד שני לפי הקישור דלהלן זה שנוי במחלוקת ולכאורה מעיון בכמה מהמקורות שם משמע שהסכימו לעיקר דברי השלה"ג
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3229

הפנ"י בסוף כתובות כותב שרק אלו ששמחים בישיבת א"י ומקיימים מצוותיה, נחשבים לבני עוה"ב, בהא דכל הדר בא"י הרי הוא בן עוה"ב

ייש"כ. זה חידוש גדול של הפנ"י.
ולייישב קושייתו סגי במשכ"ש שאם הולך אחר יצרו הרע, אינו ניצול משא"כ במי שחטא על דרך מקרה. ולמאי הוכרח לו שצריך לכוין.
ולכא' ממ"נ אם אינו מקיים מצוה כשיושב בה ללא הכוונה שהוא במקום קדוש שתגן עליו קדושה זו, א"כ הרי לא קיים אפי' מצוות ישיבה ולכן לא תגן עליו המצווה, ואם מצוות יישוב מקיים גם ביושב בה ללא כוונה זו, מדוע שלא תגן עליו.
ועוד שהרי הביא לפני כן דברי הרשב"א בתשובה על הענין של הישיבה בא"י שמצוותיו עולים לשמים ללא אמצעי, וזה הזכות הגדולה של ישיבת א"י, מלבד המצוה, וזה מקיים עכ"פ. (כמובן אני דש בקרקע לפי הודו).