פורום אוצר החכמה

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

סגי נהור כתב:

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

אצ"ל שכל דיני קדימה הם רק כשבדעתו לאכול את שניהם.

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך; אשריך - בעולם הזה, וטוב לך - לעולם הבא.

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

מיכאל1 כתב:

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

בתדיר ואינו תדיר מקדימים תדיר גם במקום שיכול לעשות אחד מהם

ממרומי היער כתב:

מיכאל1 כתב:

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

בתדיר ואינו תדיר מקדימים תדיר גם במקום שיכול לעשות אחד מהם

התוכל להעשירנו במקורות?

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

ממרומי היער כתב:

סגי נהור כתב:

ממרומי היער כתב:מעניין לעניין - כידוע יש דין קדימה בברכות, מה יהיה הדין באדם שעומדת בפניו בחירה בין חביב לאינו חביב, והוא בודאי לא יאכל את שניהם אלא רק את אחד מהם, האם גם בזה נאמר שיבחר בחביב, או שמא כיון שבין כה וכה הוא לא יאכל את שניהם אזי אין את הדין ''קדימה''?

אצ"ל שכל דיני קדימה הם רק כשבדעתו לאכול את שניהם.

הרי יסוד הטעם בקדימה הוא בברכה, שהברכה היא יותר מעולה כשמברכים על משהו טוב יותר, אז אולי מדיני כבוד הברכה טוב שיבחר במובחר ובחביב ולא כמו שהציעו כאן "מצוה בשונא", אלא אדרבה, אם הוא לא באמצע סעודה ויש ברכה אזי "מצוה בחביב".

...והכל לפי טבעי בני אדם יש אוכל פת במלח ומתענג, ויש מתמוגגים כשאינם יושבים על סיר הבשר וכל אחד יעשה לפי מה שימצא טבעו.

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

מענה איש כתב:ואני שמעתי בשם אחד האדמורי''ם (אינני זוכר שמו) לומר למלצר לא משנה

ומצוה בשונא לא שייך כ''כ שרובא דעלמא אוהבים לשניהם
ויש מקיימים מזה ומזה וכו'

מענה איש כתב:ואני שמעתי בשם אחד האדמורי''ם (אינני זוכר שמו) לומר למלצר לא משנה, ומצוה בשונא לא שייך כ''כ שרובא דעלמא אוהבים לשניהם, ויש מקיימים מזה ומזה וכו'

הצבי כתב:ג' דברים מוצאין את האדם מן העולם, הקנאה והתאוה והכבוד.
כשעונים למלצר לא משנה לי מה, אז מצד אחד אולי עובדים על ענין התאוה (ולפעמים גם מצליחים שהמלצר נתן מה שהוא אוהב) אבל די נכשלים במידה השלישית, הרי גם השכן לשולחן שמע תשובה זו.
אבל כשמתחשק מאד שניצל ואומרים למלצר תן לי עוף, אז עבודתו היא גם על התאוה וגם על הכבוד ורק הוא וקונו יודעים מכך. זה ודאי געוואלדיג.

לענין כתב:זכורני מבעל חובת התלמידים זיע''א שאומר שכשמגישים קערה לשולחן אז החתיכה הראשונה שמתחשק לו לקחת היא משוקצת ומאוסה ואותה לא יקח בשופו''א

"אם באמת רוצה אתה שלא תהי' ח"ו מן הרשעים שהם ברשות לבם רק מהצדיקים שלבם ברשותם ולא תהא הפקר ונכנע לכל תאוה ח"ו, רק אתה תהי' המושל על עצמך מרא דנפש שלך. ולתכלית זה רוצה אתה לשמש בהתחבולה שאמרנו לך בהסתכלות אודות הרגש שנתעורר לך, אז צריך אתה להתחיל בהתרגשיות קטנות המתרחשות בך. למשל אם הביאו לפניך באכילתך שני מיני בשר, ונפלה הבטתך על מין אחד כי תתאוה לזה המין יותר, אז אכול את מין השני וחתיכה זו שאתה מתאוה לה אל תאכל, ולא תאמר ומה בכך הלא גם זו של היתר, וגם אין תאותי כ"כ חזקה עד שיהי' חוב לי לעמוד נגדה. רחם עליך ועל נפשך והחל את מלחמתך בנצני תאותך הקטנים ועשה א"ע לאיש גבור חיל המושל ע"ע, ולבו אף כלו בידו. בענין הזה של ב' מיני בשר מובטחני שלא תצטרך לשמש עוד בתחבולה הנ"ל כי עוד לא רע עמך כ"כ שעל חתיכת בשר זו או זו תמסר א"ע לרשות ולרשת הסט"א, בידעך שכך דרכו של היצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך וכו'" (הכשרת האברכים, ט)

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

איש לוי כתב:

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

שמעתי פעם על הגה"צ ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שהיה נוהג בחתונות וכיוצ"ב בעת שהגיע המלצר להגיש לו עוף או שניצל/בשר וכדו' הוא היה מתענין אצל המלצר מה יותר טוב ועל מה הוא ממליץ, ולאחר מכן היה מבקש שיניח לו בצלחת, ולא אהב את תגובת האנשים, 'לא משנה' מה שתשים יהיה טוב. מדובר בבנ"א שטורח עבורך, מן הראוי להתחייס אל עבודתו כראוי!

זנב לאריות כתב:שמעתי מעשה לפני שנים, שהרב הוטנר ישב בשמחה במזרח וכשמלצר ניגש עם הגלידה, כל יושבי המזרח, רבנים ואדמורי"ם כולם מיד אמרו שאינם רוצים תוך כדי צקצוק בלשונם, וכשהגיע המלצר להרב הוטנר הוא אמר בקול "תאוה ? כבוד ? תאוה ? כבוד ? ואז הכריע " תאוה" ולקח גלידה, ואז הוא פנה ליושב לצידו ואמר לו "נו שנינו נכשלנו ואני לפחות קבלתי גלידה" . . .

איש לוי כתב:

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

שמעתי פעם על הגה"צ ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שהיה נוהג בחתונות וכיוצ"ב בעת שהגיע המלצר להגיש לו עוף או שניצל/בשר וכדו' הוא היה מתענין אצל המלצר מה יותר טוב ועל מה הוא ממליץ, ולאחר מכן היה מבקש שיניח לו בצלחת, ולא אהב את תגובת האנשים, 'לא משנה' מה שתשים יהיה טוב. מדובר בבנ"א שטורח עבורך, מן הראוי להתחייס אל עבודתו כראוי!

צביב כתב:פעם שמעתי את מור חמי שביקש מה שלא חפצים בו רוב הציבור
( אבל כמדומה שכך היה בביתו)

שייף נפיק כתב:שמעתי מהגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר, דיש ללמוד ממצוות פריקה וטעינה דמצוה בשונא דלכוף יצרו עדיף, שכשיש לפניו בחירה בין ב' דברים כה"ג צריך לבחור מה שפחות ערב כדי לכוף יצרו! ( הוא הביא הדוגמא מעוף אלא שלא זכר איך קוראים לדבר השני!.. אשרי עין ראתה..)

דעת_האברך כתב:שמעתי פעם מהגר"י קצנלנבוגן שליט"א (ר"מ בישיבת יד אהרן) שביאר מה שכתוב בגמרא (יבמות סג, א) שאשתו של רב היתה מצערת אותו ומגישה לו תמיד מאכל הפוך מהמאכל שביקש, כשהיה מבקש טלופחי היתה מגישה חימצי וכשהיה מבקש חימצי היתה מגישה לו טלופחי, עד שגדל חייא בנו ורב ביקש ממנו שימסור לאמא את המאכל שרצה לאכול וחייא אמר לה להיפך, וכך נמצא שהגישה לרב את מה שביקש. אמר רב לבנו "מעלה אמך", סיפר לו חייא מה עשה, ורב נהנה ממנו אך אמר לו להפסיק לעשות כן כדי לא להגיע ל"למדו לשונם דבר שקר".
והקשה אותו תלמיד חכם מה הפשט במה שעשתה אשתו של רב, וכי עד כדי כך כיוונה לקנטר ולצער את בעלה? ופירש שאשתו של רב ידעה שרב מבקש תמיד הפוך ממה שערב לו באותה עת כדי לכוף את יצרו, אולם היא מתוך אהבתה אליו ורצונה שיהיה לו מה שערב לו הגישה לו ההיפך ממה שביקש כדי לתת לו את הערב עליו [ומכל מקום נצטער רב שלא זכה לכוף את יצרו], וכששינה חייא בריה והגישה לו מה שביקש אמר 'מעלה אמך', דהיינו שעכשיו נהייתה בת עלייה ואכפת לה גם מעולם הבא שלי ולא רק מעולם הזה שלי. ודפח"ח.

יאיר1 כתב:

דעת_האברך כתב:שמעתי פעם מהגר"י קצנלנבוגן שליט"א (ר"מ בישיבת יד אהרן) שביאר מה שכתוב בגמרא (יבמות סג, א) שאשתו של רב היתה מצערת אותו ומגישה לו תמיד מאכל הפוך מהמאכל שביקש, כשהיה מבקש טלופחי היתה מגישה חימצי וכשהיה מבקש חימצי היתה מגישה לו טלופחי, עד שגדל חייא בנו ורב ביקש ממנו שימסור לאמא את המאכל שרצה לאכול וחייא אמר לה להיפך, וכך נמצא שהגישה לרב את מה שביקש. אמר רב לבנו "מעלה אמך", סיפר לו חייא מה עשה, ורב נהנה ממנו אך אמר לו להפסיק לעשות כן כדי לא להגיע ל"למדו לשונם דבר שקר".
והקשה אותו תלמיד חכם מה הפשט במה שעשתה אשתו של רב, וכי עד כדי כך כיוונה לקנטר ולצער את בעלה? ופירש שאשתו של רב ידעה שרב מבקש תמיד הפוך ממה שערב לו באותה עת כדי לכוף את יצרו, אולם היא מתוך אהבתה אליו ורצונה שיהיה לו מה שערב לו הגישה לו ההיפך ממה שביקש כדי לתת לו את הערב עליו [ומכל מקום נצטער רב שלא זכה לכוף את יצרו], וכששינה חייא בריה והגישה לו מה שביקש אמר 'מעלה אמך', דהיינו שעכשיו נהייתה בת עלייה ואכפת לה גם מעולם הבא שלי ולא רק מעולם הזה שלי. ודפח"ח.

סליחה.
אבל זה לא גילוי פנים שלא כהלכה?