פורום אוצר החכמה

ידידינו ש. ספראי פרסם בעבר בעלון של דרשו מעשה מכלי ראשון בגאון ר"מ שפירא זצ"ל.
וזה תוכנו:
בצומת אחת בה עצר הכרב ניגש לבקש צדקה אדם שלפי מראהו משתמש בחומרים מסוכנים (א.ה. סמים בלע"ז), הגרמ"ש פתח את חלון הרכב ונתן לו נתינה הגונה. וכנשאל על כך השיב בלשון כעין זו: מה אכפת לי מה עושה בכסף מקבל הצדקה אני מקיים את מצוות בוראי בלי לבדוק בציציות המבקש, ובאותה מידה אני מתפלל להקב"ה ומייחל שלא יבדוק בציציותיי.

זכורני כעין מעשים אלו מעוד גדול"י.

עפר ואפר אני תחת כפות רגליהם של החכמים, האך אני תוהה לעצמי בקול, האם זה רצון ה', ומה עם לפני עיוור, וכי לא עדיף לייחד כסף זה וליתנו לעני בן טובים?

כנראה אותו אחד ביקש צדקה בשביל לאכול. והלכה מפורשת היא בשו"ע (יו"ד סי' רנ"א סעיף י'), מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. וכנראה שהוא החליט שלפי מראהו החיצוני א"א לדונו כעבריין, שאז מן הדין אין צריך לתת לו צדקה. עיי"ש בסעיף א'.

תלוי בדברי רבינו שמשון.
יש על זה אריכות בשו"ת חבל נחלתו ובכלל בפוסקי דורינו (והשיטה היותר רווחת לאסור לתת צדקה בכה"ג).

בעובר עבירה לתיאבון אין איסור לתת צדקה, וא"כ מה לך להקשות מהרגשים של רמ"ש, אם ההרגש שלך שונה עשה כמו שאתה מרגיש.

קשה לי אודות קיום מצוות צדקה בנתינה זו, מדברי הגמרא (בבא קמא טז עמוד ב):
"דרש רבא מאי דכתיב (ירמיהו יח, כג) יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר:"

האם כוונת הגמרא שבנתינת צדקה לעניים שאינם מהוגנים אינו מקיים מצוות צדקה או רק אינו מקבל שכר?

דעת נעימה כתב:קשה לי אודות קיום מצוות צדקה בנתינה זו, מדברי הגמרא (בבא קמא טז עמוד ב):
"דרש רבא מאי דכתיב (ירמיהו יח, כג) יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר:"

האם כוונת הגמרא שבנתינת צדקה לעניים שאינם מהוגנים אינו מקיים מצוות צדקה או רק אינו מקבל שכר?

זה לשון הבית הלוי בדרוש הצדקה:
וזהו ג"כ ביאור הכתוב ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, ואיתא במס' ב"ב (דף ט), אמר ירמיה רבש"ע אפי' בשעה שכובשים את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. דהרי ודאי דשוב לא יגיע לו עונש של מעלים עין מן הצדקה, דמה היה לו לעשות בזה, ואדם יראה לעינים, ורק שלא קיים המצוה, ומ"מ הרי הוא פטור מחיובה, ורק בעת האף אין לו מצוה שתגן עליו, וזהו שאמר בעת אפך עשה בהם. אבל המשכיל אל דל, ימלטהו ה' בכל עת.

מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי

בפשטות הכוונה להכשילם באינם מהוגנים שאינם רשאים ליטול מן הצדקה, ואז לא מתקיימת המצווה.
אדם שנוטל חומרים אחרי שהורגל עליהם, יש חיוב לזונו ככל עני לכאורה, ואם משתמש בכסף לחומרים הללו זו שאלה בפנ"ע. לא בטוח שאין בזה מצוה.

ארז"ל: מי שאין בו דעה - אסור לרחם עליו.
ועוד, שנתינת כסף שבו הוא יזיק לעצמו - אינה אהבה אלא שנאה, ומאן דעלך סני - לחברך לא תעביד!

הגע בנפשך: אם היה זה אחיך - האם היית נותן לו כסף שיהיה לו לקניית סמים?!

עזריאל ברגר כתב:ארז"ל: מי שאין בו דעה - אסור לרחם עליו.
ועוד, שנתינת כסף שבו הוא יזיק לעצמו - אינה אהבה אלא שנאה, ומאן דעלך סני - לחברך לא תעביד!

הגע בנפשך: אם היה זה אחיך - האם היית נותן לו כסף שיהיה לו לקניית סמים?!

מהיכא תיתי שאדם שהתמכר נחשב שאין לו דעה. תחילתו בפשיעה וסופו באונס, וזה קורה גם לחכמים. כרגע הוא חולה ונזקק וכמעט אין לו בחירה.
אם זה היה א... ל"ע והוא היה מסתובב אומלל ברחובות באופן שהשאלה היא לא אם אלא איך, הייתי בודאי עוזר לו במצוקתו. ודאי שהייתי עושה הכל כדי שייגמל במקביל.

לא נראה לי שהעזרה ל.... הייתה לתת לו כסף שיש סבירות גבוהה ישמש אותו למנה נוספת של סם.

זכורני שראיתי שני התייחסויות לדבר:
האחת, בספר 'תורתך שעשועי' לרב זילברשטיין, והשנייה בספר 'ואין למו מכשול' (חלק א, לפני עיור לא תתן מכשול) לרב אברהם ישראל. אינם תחת ידי כעת, אך יש מהנ"ל מי שאומר לא לתת כלל משום לפני עיור. ויש מי שאומר שבהיות ומצוות צדקה היא מן התורה, ואיננו יודעים לאיזו מטרה אותו מסכן יקח את הכסף. שהרי עם על הסמים שהוא צורך, עדיין הוא צריך לחם לאכול ובגד ללבוש, על יש לתת לו על כל פנים כמה פרוטות. משום ספק דאורייתא לחומרא. עד כאן מזכרוני.

מיכאל1 כתב:לא נראה לי שהעזרה ל.... הייתה לתת לו כסף שיש סבירות גבוהה ישמש אותו למנה נוספת של סם.

האם ראית פעם איך נראה מכור שאין לו סם במשך תקופה?

לבנון כתב:כנראה אותו אחד ביקש צדקה בשביל לאכול. והלכה מפורשת היא בשו"ע (יו"ד סי' רנ"א סעיף י'), מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקין אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילין אותו מיד. וכנראה שהוא החליט שלפי מראהו החיצוני א"א לדונו כעבריין, שאז מן הדין אין צריך לתת לו צדקה. עיי"ש בסעיף א'.

בזה אתה צודק שההלכה מפורשת בשו"ע, אבל בזה אינך צודק - בהקשר שעשית בין הלכה מפורשת זו ובין המעשה שהובא כאן. כי במעשה נאמר שנתן לעני מתנה הגונה, כלומר ממון, ואילו בשו"ע מפורש ש"מאכילין" אותו דוקא, כלומר שנותנים לו אוכל. והרי פשוט שאם יש אפשרות לתת לו אוכל - לא על זה היא השאלה באשכול.