פורום אוצר החכמה

בקהילות האשכנזים נהוג שעושים בכל ערב משבעת ימי המשתה 'שבע ברכות', אם כי מדינא אין בכך שום חיוב כידוע.

כששכן קרוב - מעדות המזרח - שידך את בתו, הצעתי לו לפי תומי לערוך בביתי את אחד מה'שבע ברכות', אך שכן אחר שקצת יודע יותר העיר לי שלפי מנהג הספרדים הרי זה ברכה לבטלה.

מעניין אותי לדעת האמנם כך נוהגים בפועל כל עדות המזרח, וכיצד נוהגים במקרה של זוגות מעורבים, או ספרדים שלמדו בישיבות אשכנזיות וכו' - האמנם לא עושים 'שבע ברכות'?

מנהג מרוקו ותוניס [ואולי עוד עדות] היה לברך.
ואולם כיום ישנם עוד שמברכים.
ראה לדוגמא בברכת ה' שפסק שיש לברך, והיינו משום שהטעם שתוס' כתבו לברך דוקא בבית החתן היינו משום ששם יש שמחה טפי, ואולם בזמנינו שהשמחה אצל אחרים, שפיר יש לברך [ואני מוסיף, שלפי"ז אסור לברך בבית החתן, אא"כ באמת הוא שמח בזה]. והסתייע מדברי הרדב"ז שכתב במפורש שאם המקום צר בבית החתן, יברכו במקום אחר.
והוסיף שהמנהג פשוט שבאולם החתונה מברכים, ואין לטעון דהיינו משום ששכרו את האולם, דלא נזכר בשום מקום שכאילו יש איזה ענין [נסתר] שהמקום יהיה קנוי לחתן. וזה מוכיח כסברתו, שאין צורך בדוקא את בית החתן אלא כל שזה המקום המועדף לשמחה, שפיר מברכים.
וכמדומני שהוכיח שם שגם מנהג ירושלים היה לברך.

לעצם דבריך, גם הנוהגים שלא לברך את כל השבע ברכות, מ"מ מברכים ברכה שביעית, כך שודאי תוכל להזמין את שכנך.

אני מוכן להתאמץ רק בשביל שבע ברכות...

דרומי כתב:בקהילות האשכנזים נהוג שעושים בכל ערב משבעת ימי המשתה 'שבע ברכות'

למיטב ידיעתי, לא אצל כולם

נכון, אבל לא משום שיש בזה בעיה הלכתית אלא כדי לחסוך

וכי אתה חושב שהוא ישנה ממנהגו אשר הוא נוהג בעקבות דברי הת"ח שכאן?
קיצור הדברים, יש ספרדים שנוהגים ויש ספרדים שלא, ואם שכנך לא נוהג - אז תגיד שלו שע"ד זה אתה לא עושה שבע ברכות.
הדברים ארוכים מידי בכדי לדון עליהם פה, עד שיגמר הדיון יגמרו שבעת ימי המשתה...

הפורום כאן לא נבהל מדברים ארוכים.

מה שאעשה בפועל הוא ענין אחד, אבל אם כבר העלו את הנושא כדאי לבררו ולדעת כיצד נוהגים בעדות ישראל.

אני לא נבהל ואני נהנה מהדיונים, רק כב' רצה לדעת בכדי להתכונן מה לעשות ולכן כתבתי כך.
בכ"ז, אפרט יותר:
מי שנוהג תמיד ע"פ פסיקותיו של הגר"ע יוסף זצ"ל לא מברך.
לגבי מנהג מרוקו - יש כאלו שנוהגים לברך [ידוע לי על הרב פרץ מנוה יעקב - ת"ח חשוב ובר אוריין שסובר שמברכים] ויש כאלו שלא מברכים [ידוע לי {לא משמועה} שהרב עמאר שליט"א סובר שלא מברכים, ומה שנהגו במרוקו לברך מכיון שהחתן והכלה היו גרים [לפחות תקופה] בבית ההורים]
מנהג תוניס - לברך.
עד כאן דברי אני האזוב הקטן ביותר מחכמי הפורום הזה.
מכאן ואילך כבר יוסיפו הארזים.

יישר כח גדול!

האם הם פוסקים לפי הרב מרדכי אליהו?
לדעתו בשבת וביום האחרון לשבע ברכות יש לברך את כל הברכות גם לא בבית החתן והכלה (שו"ת מאמר מרדכי ח"ב, ו).

יש לציין שלא כל האשכנזים מברכים כל ערב (ובפרט מה שנוהגים לברך על כל איש זר שמגיע לסעודה ולא מוסיף שום שמחה).
והחת"ס מעיד שבעיר מולדתו לא בירכו שום ברכה בכל ימי המשתה חוץ מביום הנישואין עצמו, ופעם רב אחד הורה לברך בסעודת שבת "ולעזה עליו כל המדינה".

ואיני רואה שום קשר בין מספר הברכות שמברכים בסיום הסעודה לבין רמת השמחה בתוך הסעודה. ואצלנו בבית נערכו כמה פעמים סעודות לכבוד שבעת ימי המשתה של חתן וכלה ולא בירכו שום ברכה, (רק בורא פרי הגפן אחרי ברכת המזון) ולא ראיתי שזה גרע שום דבר מהשמחה.

ייש"כ לכל המגיבים ובפרט לרב פלוריש שע"פ דבריו אקיים בעז"ה את השמחה ביום האחרון של ה'שבע ברכות'.

ועתה אם יש למישהו רעיון יפה למשל / סיפור / ווארט קליל לומר בשמחת השבע ברכות, וכאמור - מדובר ביום האחרון (השביעי) לשמחה, אשמח מאוד.

ואם יש משהו שקשור גם לשבע ברכות וגם לחנוכה - עוד יותר טוב!...

לחביבותא דמילתא אכתוב בקיצור מה שדיברתי לבסוף, ואם יהיה לתועלת למאן דהו והיה זה שכרי.

החסיד רמ"פ ז"ל שישב שנים רבות בכלא הסובייטי סיפר ש"שכניו" שם היו משחקים בקלפים, דבר האסור לפי חוקי בית האסורים, אך הצליחו להגניבם איכשהו. ויהי היום פרצה תיגרה בין הני תרי פושעי, ואחד מהם הלך להלשין על חבירו שהוא מחזיק קלפים אסורים. באו הסוהרים וכו' וערכו חיפוש מדוקדק אחר הקלפים, ולא מצאו דבר. כך חזר המאורע כמה פעמים, והתפלא רמ"פ איך באמת הם מצליחים להסתיר כ"כ את הקלפים שהוא הרי ראה במו עיניו. עד שפעם גילה לו אחד ה"שכנים" בסודי סודות, שהסוד הוא פשוט - אחד מהאנשים שם היה כייס מקצועי, ובכל פעם שהיה הסוהר נכנס כדי לחפש אחר הקלפים, היה הלה מניח את הקלפים מיד בתוך ... כיסו של הסוהר, וכשהסוהר היה מסיים את החיפוש היה מזדרז להוציא את הקלפים מכיס הסוהר טרם יצא...

והיה רמ"פ לומד מסר מסיפור זה, שלעתים מחפש האדם את אושרו וטובתו וכו' בכל מיני חורים וסדקים, ולא חלי ולא מרגיש שזה נמצא פשוט ב...כיס שלו ממש, והמסר לחו"כ מובן, שאין להם לפזול לצדדים ולחפש כיצד 'לחקות' זוג פלוני או אלמוני, אלא עליהם ללכת בדרך היחודית המתאימה להם ותו לא מידי, מתוך ידיעה שהאושר והשמחה וכו' נמצאים ב"כיס" שלהם דוקא, ולא בשום מקום אחר.

וזהו גם מה שאומרים "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם", ששם לא היה לאדם וחוה על מי להסתכל ובמי לקנא וכו' וכו' כי היו בודדים בעולם והיה ברור להם שהכל תלוי ונמצא בידיהם שלהם ותו לא מידי.

ויש לקשר עם המובא בקדמונים בקשר למספר 7 (היה זה היום השביעי לשבעת ימי המשתה), שהוא בודד ואין לו חברים (כי 2 כפול 2 שווה 4 ו-3 כפול 3 כפול 9 וכו' ואילו המספר 7 הוא בודד במערכה, אין לו קשר עם אף מספר אחר), וזו סגולתו ומעלתו בזה שהוא לבדד ישכון ובשכניו לא יתחשב.

[וסיימתי בברכה שלאחר התאספות זו לכבוד החו"כ ביום השביעי לשמחתם, נזכה להתאסף שוב בעז"ה ביום השמיני (ימול בשר ערלתו)...]

דרומי כתב:ויש לקשר עם המובא בקדמונים בקשר למספר 7 (היה זה היום השביעי לשבעת ימי המשתה), שהוא בודד ואין לו חברים (כי 2 כפול 2 שווה 4 ו-3 כפול 3 כפול 9 וכו' ואילו המספר 7 הוא בודד במערכה, אין לו קשר עם אף מספר אחר), וזו סגולתו ומעלתו בזה שהוא לבדד ישכון ובשכניו לא יתחשב.

אולי תרחיב קצת יותר, למה זה בודד?

1 הוא ה'אבא' של כל המספרים.

2 חבר של המספר 4 - 2 כפול 2 זה 4.

3 חבר של המספר 9 - 3 כפול 3 זה 9.

4 חבר של המספר 2 - כנ"ל.

5 חבר של המספר 10 - 5 כפול 2 זה 10.

6 חבר של המספר 3 - 3 כפול 2 זה 6.

8 חבר של המספר 4 - 4 כפול 2 זה 8.

9 חבר של המספר 3 - כנ"ל.

10 חבר של המספר 5 - כנ"ל.

7 אינו כפולה של אף מספר ואף מספר אינו כפולה שלו.

(ראיתי באהבת יהונתן פ' בהר וכבר ציינו בפורום כאן לספרים נוספים קדמונים)

דעת מרן בשלחן ערוך (אה"ע סי' סב ס"י) שמברכים שבע ברכות רק במקום חופה, והיינו בית חתנות. ואין כאן עניין של מנהג, אלא כל מקום שקיבלו הוראות השלחן ערוך נהגו כך, אלא מה שברוב המקומות היה בית חתנות ושם היו כל השבוע, ולכן ברכו את כל הז' ברכות, ומה שקרה זה שמחוסר ידיעה המשיכו לנהוג כך גם כשזה לא היה בבית חתנות, ולכן יש כאלה שאומרים שנהגו אצלם לברך. אבל מנהג זה בטעות יסודו. וכך גם שמעתי משם סידנא בבא סאלי זצוק"ל, שהמנהג היה במקור במרוקו לעשות בית חתנות, ומה שבירכו מחוץ לבית חתנות הוא טעות.
מה שנראה שהמחותן המדובר כאן, ניסה לעקוף את זה ולעשות את השבע בברכות בבית שכנו האשכנזי, במחשבה שכך יעקוף את הבעיה, אך מי אמר שהולכים אחר הבית שבו נמצאים, הרי הברכה היא לחתן, ואם הוא ספרדי שהולך אחרי הוראות השלחן ערוך, איך יברכו? אמנם, בילקוט יוסף הסכים שבשעת הדחק אשכנזי יברך, וכגון שנוכח שם רבו של החתן ויש לכבדו, אבל מעיקרא לחפש דרכים לעקוף את זה? ואם כל כך רוצים לברך, שיואילו בטובם לעשות סעודת שבע ברכות בבית החתן, ואידך זיל גמור.

כמו שכתבתי לעיל, אין זו גזירת הכתוב שיש לברך רק במקום חופה, רק התוס' כתבו שאין לברך שבע ברכות אלא במקום החופה כי במקום אחר אין שמחה.
אך בזמנינו שהמציאות היא שהשמחה היא בבית אחרים ולא בבית החתן, אדרבא, התהפכו היוצרות, ובבית אחרים יש לברך (ובבית החתן אין לברך, כנלע"ד). וגם בני ספרד נוהגים לברך באולם השמחות, ואף שאי"ז בית החתן, ומוכח שהעיקר הוא תלוי בשמחה [ואין לומר שזה משום שהאולם מושכר לו וכדו', כי לא כתוב בשום מקום שבית חתנים זהו בית שמושכר או קנוי לחתן, אלא רק שזה בית שמיוחד לשמחתם כל השבעה ימים. ואולם השמחות לא עונה על קריטריון זה]. וכ"כ בברכת ה'. ולכן גם מי שנהג עד היום שלא לברך, זה מחמת שבחו"ל כנראה היה באמת בית מיוחד לחתן והוא רחב ידים וכו', אך בזמנינו שבד"כ שוכרים לזוג איזה חדרון, ודאי שאין לברך שם, אלא בבית אחר ששם באמת שמחים, וכ"כ הרדב"ז בדעת השו"ע. ודברי הילקו"י תמוהים.

דרומי כתב:נכון, אבל לא משום שיש בזה בעיה הלכתית אלא כדי לחסוך

צאצאי הגר"ח גריינמן אינם עושים שבע ברכות כלל אלא בשבת, מהטעם שלשיטתם צריכים כל העשרה להוות פנים חדשות, וזה כמעט ולא שייך שיהיו 60 איש קרובים שלא היו בחתונה ויבואו לשבע ברכות (א"א להשתמש פעמיים באותו הפנים), משא"כ בשבת. ומסתבר שמקור העניין הוא החזו"א.

לאחר לימוד הסוגיא נראה כי עיקר כונת הראשונים היא שתהא שמחה עבור החתן והכלה, ולא שהחתן נמצא בחדר האכל של הישיבה וכד', צריך שתהא שמחה מיוחדת עבורם, וזהו הצורך בבית חתנים, לא נזכרה בראשונים סברא שהחן לא מרגיש בנח בבית ההורים שלו (שעד לפני יומיים היה זה ביתו) או בבית השכנים, אמנם בדרך החיים והקיצוש"ע כתבו סברא זו, אבל הט"ז כתב להדיא שאם חבר מארגן שבע ברכות לחתן יש לברך שם שבע ברכות, וכן הביא הב"ש והכנה"ג.

השאלה העיקרית היא מה המנהג? אני מכיר חברים שהולכים לפי הרב עובדיה בכל, ובכל זאת ברכו שבע ברכות שלא בבית חתנים, מה היה המנהג לפני הרב עובדיה?

מצ"ב מאמר שכתבתי על סוגיה זו, בגירסה קצרה ובגירסה ארוכה

מאמר נפלא להצדיק הנהגת הספרדים המברכים שבע ברכות כיום גם כשלא נעשית הסעודה בבית חופת החתן והכלה
מהרב דוד גבאי מירושלים

משולש כתב:יש לציין שלא כל האשכנזים מברכים כל ערב (ובפרט מה שנוהגים לברך על כל איש זר שמגיע לסעודה ולא מוסיף שום שמחה).
והחת"ס מעיד שבעיר מולדתו לא בירכו שום ברכה בכל ימי המשתה חוץ מביום הנישואין עצמו, ופעם רב אחד הורה לברך בסעודת שבת "ולעזה עליו כל המדינה".

ואיני רואה שום קשר בין מספר הברכות שמברכים בסיום הסעודה לבין רמת השמחה בתוך הסעודה. ואצלנו בבית נערכו כמה פעמים סעודות לכבוד שבעת ימי המשתה של חתן וכלה ולא בירכו שום ברכה, (רק בורא פרי הגפן אחרי ברכת המזון) ולא ראיתי שזה גרע שום דבר מהשמחה.

תחילה תמהתי על דבריך כי היה זכור לי שב"מדריך למנהג אשכנז המובהק" מבואר שאשר ברא כן מברכים, ובדקתי במהדורא חדשה יותר וראיתי שאכן השתנה הדבר (בהנחה שזכרוני אינו מטעני לגבי מה שהיה כתוב שם בעבר) וכעת הדעה כתובה שם בסתמא היא לא לומר אפילו שהשמחה במעונו ואשר ברא בימות החול (אלא שמובא שם גם שיש האומרים רק 'שהשמחה במעונו' ומברכים ברכת 'אשר ברא'), אבל לגבי שבת עדיין כתוב שם שאם לא אוכלים בבית החופה מברכים רק 'אשר ברא' (ולא כמשמעות לשון החת"ס שהמנהג הוא אין מברכים שום ברכה).
(אמנם, לענ"ד המצב של "ערבה כל שמחה" שכתבו הראשונים והאחרונים על זמנם - אינו בהכרח עד ביאת המשיח, שהרי הם כותבים זאת כשינוי בין זמן התלמוד לזמנם ולא כשינוי בין זמן המקדש לזמנם, ומהיכי תיתי שגם כיום אנחנו במצב כזה?)

לוח עתים לבינה כתב:מאמר נפלא להצדיק הנהגת הספרדים המברכים שבע ברכות כיום גם כשלא נעשית הסעודה בבית חופת החתן והכלה
מהרב דוד גבאי מירושלים

ברכת חתנים.pdf

ומה סובר מרנא ורבנא אביך שליט"א?

כמה פעמים גילה דעתו לברך (אבל לא ראיתי שבירך בפועל, לא בבית חתנות ולא שלא בבית חתנות)
ולכן הסיפור שסיפר הראש"ל שליט"א (בפ' בהעלותך תשפ"ב) שהרב מור אבי מחה לפני עשרות בשנים בשבע ברכות בבני ברק שלא יברכו היה חדש לי ותמוה, וכששאלני הראש"ל אחר השיעור אם שמעתי הסיפור הזה אי פעם, עניתי לו שלא, ושאדרבה דעתו לברך, והיה תמה בדבר, ואין כאן תימה דאפשר כך סבר אז ובמשך השנים דעתו שונתה כמצוי אצל כל מעיין באמת.

ועכ"פ לגופו של ענין דברי הרא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן ח ברור מיללו: ונראה דמהכא אין ראיה שאין לברך ברכת חתנים במקום שהחתן והכלה הולכים לאכול בבית אחר דה"פ הכא אין שמחה אלא בחופה כיון שאין דעתו להניח חופה אלא כדי לאכול בסוכה ואח"כ חוזר לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וחביריו אחריו ועושים אותו בית עיקר גם שם נקראת חופה ויכול לברך שם ברכת חתנים.
ונפסקו דבריו בשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף י: י"א שאם החתן יוצא מחופתו, אפילו כלתו עמו, והולכים לאכול בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים, והני מילי כשדעתו לחזור אחר כך לחופתו, אבל אם הלך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו, נעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת, צריך לברך שם ברכת חתנים, אם הוא תוך שבעה.
והנה האריכו בזה אין סוף האחרונים חכמי הזמן, הן משמועות הרבנים הן בבירור המנהג, הן מדקדוקי לשונות האחרונים, ובפרטי סב"ל, ואין כאן מקומו, ואני לא באתי רק להעיר דלשון הרא"ש והשו"ע שהעתיקו נותנים מקום גדול מאד לסוברים לברך בבתי חתנות החדשים דזמנינו בסעודות שבע ברכות שנערכות בבתים שונים לכבוד החתן והכלה, ובלבד שתהיה בהם שמחה גדולה ולא בדיעבד אחד גדול וכו'.

משולש כתב:יש לציין שלא כל האשכנזים מברכים כל ערב (ובפרט מה שנוהגים לברך על כל איש זר שמגיע לסעודה ולא מוסיף שום שמחה).
והחת"ס מעיד שבעיר מולדתו לא בירכו שום ברכה בכל ימי המשתה חוץ מביום הנישואין עצמו, ופעם רב אחד הורה לברך בסעודת שבת "ולעזה עליו כל המדינה".

ואיני רואה שום קשר בין מספר הברכות שמברכים בסיום הסעודה לבין רמת השמחה בתוך הסעודה. ואצלנו בבית נערכו כמה פעמים סעודות לכבוד שבעת ימי המשתה של חתן וכלה ולא בירכו שום ברכה, (רק בורא פרי הגפן אחרי ברכת המזון) ולא ראיתי שזה גרע שום דבר מהשמחה.

היכן ה"חת''ם סופר'' הזה? אפשר מ''מ?

בחת''ם סופר'' על הש''ס איתא שמברכים שבע ברכות אפילו אם ה''פנים החדשות'' היא אישה או קטן.

חשב האפד כתב:

משולש כתב:והחת"ס מעיד שבעיר מולדתו לא בירכו שום ברכה בכל ימי המשתה חוץ מביום הנישואין עצמו, ופעם רב אחד הורה לברך בסעודת שבת "ולעזה עליו כל המדינה".

היכן ה"חת''ם סופר'' הזה? אפשר מ''מ?

אבן העזר ח"א סי' קכ"ב

לוח עתים לבינה כתב:כמה פעמים גילה דעתו לברך (אבל לא ראיתי שבירך בפועל, לא בבית חתנות ולא שלא בבית חתנות)
ולכן הסיפור שסיפר הראש"ל שליט"א (בפ' בהעלותך תשפ"ב) שהרב מור אבי מחה לפני עשרות בשנים בשבע ברכות בבני ברק שלא יברכו היה חדש לי ותמוה, וכששאלני הראש"ל אחר השיעור אם שמעתי הסיפור הזה אי פעם, עניתי לו שלא, ושאדרבה דעתו לברך, והיה תמה בדבר, ואין כאן תימה דאפשר כך סבר אז ובמשך השנים דעתו שונתה כמצוי אצל כל מעיין באמת.

ועכ"פ לגופו של ענין דברי הרא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן ח ברור מיללו: ונראה דמהכא אין ראיה שאין לברך ברכת חתנים במקום שהחתן והכלה הולכים לאכול בבית אחר דה"פ הכא אין שמחה אלא בחופה כיון שאין דעתו להניח חופה אלא כדי לאכול בסוכה ואח"כ חוזר לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר הוא וחביריו אחריו ועושים אותו בית עיקר גם שם נקראת חופה ויכול לברך שם ברכת חתנים.
ונפסקו דבריו בשולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף י: י"א שאם החתן יוצא מחופתו, אפילו כלתו עמו, והולכים לאכול בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים, והני מילי כשדעתו לחזור אחר כך לחופתו, אבל אם הלך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו, נעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת, צריך לברך שם ברכת חתנים, אם הוא תוך שבעה.
והנה האריכו בזה אין סוף האחרונים חכמי הזמן, הן משמועות הרבנים הן בבירור המנהג, הן מדקדוקי לשונות האחרונים, ובפרטי סב"ל, ואין כאן מקומו, ואני לא באתי רק להעיר דלשון הרא"ש והשו"ע שהעתיקו נותנים מקום גדול מאד לסוברים לברך בבתי חתנות החדשים דזמנינו בסעודות שבע ברכות שנערכות בבתים שונים לכבוד החתן והכלה, ובלבד שתהיה בהם שמחה גדולה ולא בדיעבד אחד גדול וכו'.

ולי הקטן אמר שהמנהג לברך כמו שכתב ידי"נ הרב ימ"ה בוישב הים. יישר כח הרב ע"ל.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

לוח עתים לבינה כתב:מאמר נפלא להצדיק הנהגת הספרדים המברכים שבע ברכות כיום גם כשלא נעשית הסעודה בבית חופת החתן והכלה
מהרב דוד גבאי מירושלים

ברכת חתנים.pdf

ומה סובר מרנא ורבנא אביך שליט"א?

מיהו מרנא ורבנא אביך שליט"א?

מרן הגאון המופלא כמוהר"ר יעקב חיים סופר שליט"א.

ישראל אליהו כתב:לעצם דבריך, גם הנוהגים שלא לברך את כל השבע ברכות, מ"מ מברכים ברכה שביעית, כך שודאי תוכל להזמין את שכנך.

לזה מספיק גם ג' אנשים..

מנלך?

עיין בס' בית חתנים (פנירי) ישנו באוצר.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:עיין בס' בית חתנים (פנירי) ישנו באוצר.

עתה ראיתי שהוא מפורש בשו"ע סב,ד (וכמדומני שהנו"כ חולקים).