פורום אוצר החכמה

מצוי מאד שאדם מחליף חפץ שלו עם של חבירו זה נוטל את של זה וזה את של זה. (שכיח בט"ג בבית כנסת, ובימי החורף מצוי אף יותר במטריות).
זכור לי שיש באחרונים היתר להשתמש באותו חפץ (אולי גם איזה מעשה עם החזו"א?).
האם מישהו מכיר מקור בר סמכא לדין זה?

עוד יש לדון בגבולות ההיתר. זה ודאי שאי"ז מועיל בדבר שצריך בעלות וכג' ד' מינים ביום הראשון של חג שבזה מפורש (סוכה מב ב) שהתקינו שיאמרו 'כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה'.
אבל אפי' בסתם יל"ע האם גם לאורך ימים ושנים ניתן להסתמך ע"כ או שזה רק דרך ארעי?
ומה הדין היכי דמכלייא קרנא?

(אם אני זוכר היה ע"ז ממש לאחרונה בעלון הלכה ומעשה התלוי על לוחות המודעות שבריכוזי הציבור החרדי בא"י, וכדרכם הביאו שם מדברי פוסקי דורנו.
לצערי בזמנו לא עיינתי בזה וכעת איני מוצא שריד ופליט מאותו עלון. באתר כאן מצאתי עלון זה רק מפרשת חיי שרה וכנראה שהיה זה בא' השבועות הקודמים)

הדין הפשוט אומר שאסור להשתמש. וכך ביררתי פעם כשקרה לי מקרה דומה.

אולי יש חידושים בדורנו

שוב מצאתי: בשועה"ר חושן משפט הל' גניבה וגזילה הלכה ל פוסק שאסור. ושם ב'אמרי יעקב' - להגרי"מ שטרן (ע' קלד) - מביא מערוה"ש סי' קלו ס"ב שנהגו להתיר, ומאריך בזה טובא, עיי"ש

יש"כ גדול לרבנים המשיבים

בעז"ה אפנה ואשנה פרשה זו לפי המר"מ שציינתם ואדעה מה לעשות (כי כפי שיתן היה להבין, ראיתי מעשה ונזכרתי לברר הלכה).

עיין גם פתחי חושן דיני אבדה פרק ד' ס"ק שהאריך בזה בכמה חילוקים. וע"ע בספר אבן המשפט במאמר של הרב בעריש שמעיה שהאריך מאד בדברי טעם גמרא וסברא בעניין זה.

גמרא מפורשת בפרק חזקת המחלקת בין נתחלפו כליו בבית האומן דמותר להשתמש, לנתחלפו בבית האבל ובבית המשתה דאסור.

ומה דמותר בבית האומן אי"ז שייך לזמננו, יעוי"ש הטעם.


וכל זה נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע אין חולק.

אבל מדורינו יש שהתירו מסיבה שהמחליף הראשון נתחייב דמי החפץ לבעליו ואינו יודע שחייב, ומדין גוביינא ניחא ליה שהבעלים הראשון ישתמש בשלו שהשאיר.

(וצ"ע על בעלי הגמ' והרמב"ם והשו"ע שלא כתבו שמותר להשתמש מדין גוביינא.)

ידוע מה שדנו הפוסקים באדם שנתחלף לו טליתו עם טלית חברו, וכעת אין חברו בנמצא להחליף בחזרה ולבקש רשות, האם מותר לו להשתמש בטלית של חברו עד אשר ימצאנו ויבקש רשותו או יחליףו בחזרה. והאריכו בזה מדברי השו"ע (חו"מ סי' קלו ס"ב) דאם התחלפו בגדים וכדו' בבית האבל או בית המשתה, אסור להשתמש בהם.

וכבר כתבו כמה אחרונים (ערוה"ש חו"מ סי' קלו) דהמנהג במקומות הגדולים שרבים מתאספים שם ומניחים המנעלים העליונים בפרוזדור ובצאתם יתחלפו של זה בזה, אין מקפידין בדבר ומשתמש כ"א בשל חברו עד שיתראו פא"פ ומחליפים את עצמם ואיב"ז חשש גזילה שכך נהגו. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' רלח), עיי"ש.

ויעויין בס' משפט האבידה (סי' רס ס"ק קסט) שהביא ממרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל היתר, דאם נראה שהבעלים לא מודע להחלפה, ומשתמש בחפץ שלי כבשלו, וממילא אני גם יכול להשתמש בחפץ השני – אם זה חפץ שאין דרך בנ"א להקפיד, דאז זה כתשלום עבור דמי שכירות של החפץ שלי שנמצא אצלו. ויש עוד להאריך בכ"ז, ואכמ"ל.

והנה פעם ראיתי מביאים דבר מעניין מאגרת שכתב מרן החזו"א זצ"ל לזקן אחד, בו כותב לו (במברק, ככל הנראה) שבעת אשר ביקר אצלו - נתחלפו המטות של זה בזה (כוונתו למקל הליכה), ומבקש את רשותו להשתמש במקלו עד אשר יוכלו להחליף אחד עם השני.

אם ידוע למאן דהו היכן נמצא דב"ז באגרות החזו"א, אשמח מאד אם יוכל לכוונני.

פאר הדור ח"ג, עמ' מ"א.
ועי' בהשלמות שבסוף חלק ה', עמ' קנ"ח.

לענין כתב:פאר הדור ח"ג, עמ' מ"א.
ועי' בהשלמות שבסוף חלק ה', עמ' קנ"ח.

יישר כח.
ברוך אתה למקום שהשבת אבידתי.

תוכל להעלות לי את חלק ההשלמות? [שם לא נפתח לי באוצר המקוון]

לתועלת הרבים - מצ"ב מה שהראני הרב "לענין" - מס' פאר הדור (האגרת עצמה בקוב"א ח"ב אגרת קנה):

ייש"כ הרב לענין.

לפני כמה שנים שאלתי קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בזה"ל: "מה הדין באדם שנכנס לבית הכסא והניח טליתו מחוץ לביהכ"ס, וכשיצא ראה שבטעות הוחלפה טליתו עם אדם אחר, וכעת נשאר לו הטלית של חברו. האם רשאי להשתמש בה במקום שלו עד שיתברר מיהו המחליף (והאם כן הוא לגבי כובע וחליפה וכיוצ"ב)".

וכתב לי מרן הגר"ח שליט"א "ישאל מהם רשות". וחזינן מדבריו כהחזו"א הנ"ל, שעד שיבקש רשות להשתמש - אין היתר להשתמש בזה. ויש להאריך עוד בכ"ז, ואכ"מ.

זכרוני שהגר"י בלוי מדבר בזה.