פורום אוצר החכמה

רבינו החזו"א זצ"ל בשביעית סימן ה' ס"ק י"ב מבאר שיש כבר מנהג מדורות להעלות לתורה כהן ולוי עפ"י עצמם. ואת זה לא נשנה. מה שכן צריך לעשות על מנת שלא יבוא כהן ולוי עפ"י עצמן ויתבעו תרומה או מעשר שאולי לא מגיע להם, זה "לא לתת להם" תרומ"ע. והסיבה: כי שלא יתרבו הטוענים על עצמם כהונה או לוויה. (שבגלל זה לא התירו הפוסקים כהרמב"ם והשו"ע לשיטתו - להעלותם לתורה).
כלומר יש לכאורה לשיטתו איסור כיום "לתת" תרומות ומעשרות לכהנים ולווים על פי עצמם.
ומה עושים עם פדיון הבן? למה לתת? על זה עונה החזו"א, כי הכהן נוהג להחזיר. ולכן אין חשש בזה.

וכאן הבן שואל: האם לשיטתו של החזו"א, אדרבה, צריך להחמיר להחזיר את כסף הפדיון, שלא כפי שמקפידים כיום שלא להחזיר?
הרי, לשיטתו, אם לא יחזירו את כסף הפדיון, נפיק מיניה חורבה, שיירבו הטוענים על עצמם שהם כהנים/לוויים.

(ובשולי הדברים: האם נשמעה מעולם חומרא ל"כהנים על פי עצמם" שיפדו את בנם בלי ברכה? מחשש שמא אינם כהנים וחייבים בפדיון הבן? ...ואם נימא דלא הרוויחו כלום אם יפדו עצמם אצל כהנים בדרגה כמותם, אולי נימא להם שיילכו אצל כהנים "מיוחסים" שבדורנו....שאולי עדיפים מהם...)

אליהו בן עמרם כתב:(ובשולי הדברים: האם נשמעה מעולם חומרא ל"כהנים על פי עצמם" שיפדו את בנם בלי ברכה? מחשש שמא אינם כהנים וחייבים בפדיון הבן? ...ואם נימא דלא הרוויחו כלום אם יפדו עצמם אצל כהנים בדרגה כמותם, אולי נימא להם שיילכו אצל כהנים "מיוחסים" שבדורנו....שאולי עדיפים מהם...)

כמדומה שריאתי פעם שספק אצל מי שמוחזק ככהן או לוי הוא ספק להוציא ממון ולכן אינם פודים כלל, משא"כ אצל ישראל שודאי מחוייב ופודה אצל ספק כהן נשאר עדיין בחזקת חיוב על הצד שאינו כהן

שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנה
ראיתי להזכיר בענין מה שנוהגים הרבה כהנים להחזיר הפדיון שנכון הוא בעיני. וטוב וישר לנהוג כן תמיד, אף על פי שכתבו ז"ל שלא יהא הכהן רגיל בכך הני מילי בכהנים מיוחסים דידהו. אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא. אף על גב דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופרקינן בכורים על ידייהו, משום דלא אפשר באחריני מיהא להקל לא, דהיינו להוציא ממון האב מספק, נראה שאין כחן יפה להפקיע ממון בחזקתן הגרועה. וכמעט שאני אומר דמדינא צריכין להחזיר, ולפחות כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל שמא אינו כהן.... ומשום ה"ט נראה דשפיר אית למעבד עובדא האידנא לפדות בעל מנת להחזיר לכתחלה. גם נ"ל שלצאת ידי כל ספק האפשרי יש ג"כ על הרב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס ודאי (דוגמא וזכר לדבר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין) ומה"ט נמי בן הכהנת ולויה יש לפדותו עכשיו מספק, דמ"ש מכל ספקא דאורייתא. דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן לצאת ידי ספק בכל טצדקי דאיכא למעבד, (אבל בן הכהן נ"ל שאינו נפדה גם בזה"ז. שלא יבוא להקל בקדושתו ולהתירו בגרושה ולטמא למת ודוק) יעבץ ס"ט.

לא נקטינן כרבינו היעב"ץ בזה

בברכה המשולשת כתב:לא נקטינן כרבינו היעב"ץ בזה

אכן כך.
אך לתשומת לבכם:
א. כהנים דידן לכאורה אינם אפילו כהני חזקה אלא רק כהנים על פי עצמם (וכך גם בחזו"א שהבאתי מדבריו לעייל).
ב. שאלתי, דווקא לפי טעמו של החזו"א, שהוא טעם נפרד (מטעמו של רבינו היעב"ץ), שמקורו כבר בראשונים במחלוקת הרמב"ם והרמ"ך (עיין בשו"ע אבה"ז סימן ג' ובנו"כ שם), שחששו מצד ריבוי הקופצים לומר "כהן ולוי אני". והחזו"א מחדש לענ"ד שזה איסור בפני עצמו, ולכן כתב שיש להימנע מנתינת מעשר ראשון ללוי עפ"י עצמו, ולכן נדרש לישב למה נותנים פדה"ב לכהן עפ"י עצמו. ולפי ביאורו שאלתי, שהרי יש להימנע מלהשאיר את הכסף ביד הכהן. ובעניותי לא שמעתי שכך נוהגים לכה"פ ההולכים לאורו בהלכה, אלא אדרבה מקפידים להפך, בכל צד שיהיה להשאיר אצל הכהן, ושלא יראה רק כ"נתינה" בעלמא לצאת יד"ח, אלא ממש לתת נתינה גמורה ולהשאיר ביד הכהן.