אברך חייב בקביעת עתים מחוץ לסדרים, שלא על מנת לקבל פרס?
פורסם: ג' ינואר 25, 2011 8:17 pm
שבת לא,א: אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו וכו' קבעת עתים לתורה. ופירש"י: קבעת עתים – לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ שאם אין דרך ארץ אין תורה, הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב שלא ימשך כל היום לדרך ארץ.
לכאורה נראה מדברי רש"י, שאם תורתו אומנותו ועיקר עיסוקו הוא בתורה ליכא חיובא דקביעת עתים בזמן קצוב, שכל ענינה הוא שלא ימשך כל היום לדרך ארץ.
וכן מפורש בדברי רבינו הגר"א בביאורו לשו"ע (יו"ד סי' רמו,ד) דמיירי בבעל אומנות.
ובשו"ע סי' קנה,א: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שבאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.
ובמשנ"ב סק"ד: דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וכו', אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם לייחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם, ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה כדאמרינן (עירובין סה) רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא.
משמעות דבריו דענין קביעות עתים הוא ענין בפנ"ע שיהיה זמן קבוע ללימוד שאינו מעבירו בשום פעם, וצריך להשלים הקביעות, ואינו רק בבעל אומנות מצד שמא ימשך לד"א.
וראה בספר בנין עולם פ"ד אות ד' בשם קונטרס הצוואה להר"ש תפילינסקי זצ"ל.
(ויש שציינו לדברי תוס' סנהדרין ו,א ד"ה אלא ופסקי תוס' שם אות יח, ולכאורה אין זו ראיה מכרעת).
ובברכי יוסף שם: דיין הממונה לדון מותר לדון בעת הקבוע לו ללמוד, ועולה לו ללימוד, דדינא היינו תורה, וה"ד כשאינו נוטל שכר לדון, ומהאי טעמא נמי מלמד תינוקות בשכר אינו עולה לקביעות עתים לתורה. הרב מורי זקני מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י מספר זכרון משה. וכפ"ז הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים, ויש לחלק קצת, עכ"ל. והובאו דבריו בשע"ת סק"א ובפתחי תשובה רמו,ב.
ובכף החיים כתב, ונראה כיון שכתב יש לחלק קצת יש להחמיר ולקבוע זמן אחר חוץ מזה כי ספיקא דאורייתא לחומרא. ועי' שולחן הטהור סעיף ב שהיקל בזה כי השכר שמקבלים הוא שכר בטלה.
ולפי"ז על כל אברך כולל לקבוע זמנים קבועים שלא מסדרי הכולל ביום ובלילה (כדין קביעות עתים) ללימוד תורה שלא בשכר.
ועכ"פ נראה מדבריהם בעליל, שחיוב קביעות עתים לתורה הוא ענין בפנ"ע, ושלא כמשמעות דברי רש"י הנ"ל ודברי הגר"א.
מה הם שרשי הדברים? ומי דן בענין?
לכאורה נראה מדברי רש"י, שאם תורתו אומנותו ועיקר עיסוקו הוא בתורה ליכא חיובא דקביעת עתים בזמן קצוב, שכל ענינה הוא שלא ימשך כל היום לדרך ארץ.
וכן מפורש בדברי רבינו הגר"א בביאורו לשו"ע (יו"ד סי' רמו,ד) דמיירי בבעל אומנות.
ובשו"ע סי' קנה,א: אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שבאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה.
ובמשנ"ב סק"ד: דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וכו', אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם לייחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם, ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה כדאמרינן (עירובין סה) רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא.
משמעות דבריו דענין קביעות עתים הוא ענין בפנ"ע שיהיה זמן קבוע ללימוד שאינו מעבירו בשום פעם, וצריך להשלים הקביעות, ואינו רק בבעל אומנות מצד שמא ימשך לד"א.
וראה בספר בנין עולם פ"ד אות ד' בשם קונטרס הצוואה להר"ש תפילינסקי זצ"ל.
(ויש שציינו לדברי תוס' סנהדרין ו,א ד"ה אלא ופסקי תוס' שם אות יח, ולכאורה אין זו ראיה מכרעת).
ובברכי יוסף שם: דיין הממונה לדון מותר לדון בעת הקבוע לו ללמוד, ועולה לו ללימוד, דדינא היינו תורה, וה"ד כשאינו נוטל שכר לדון, ומהאי טעמא נמי מלמד תינוקות בשכר אינו עולה לקביעות עתים לתורה. הרב מורי זקני מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י מספר זכרון משה. וכפ"ז הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים, ויש לחלק קצת, עכ"ל. והובאו דבריו בשע"ת סק"א ובפתחי תשובה רמו,ב.
ובכף החיים כתב, ונראה כיון שכתב יש לחלק קצת יש להחמיר ולקבוע זמן אחר חוץ מזה כי ספיקא דאורייתא לחומרא. ועי' שולחן הטהור סעיף ב שהיקל בזה כי השכר שמקבלים הוא שכר בטלה.
ולפי"ז על כל אברך כולל לקבוע זמנים קבועים שלא מסדרי הכולל ביום ובלילה (כדין קביעות עתים) ללימוד תורה שלא בשכר.
ועכ"פ נראה מדבריהם בעליל, שחיוב קביעות עתים לתורה הוא ענין בפנ"ע, ושלא כמשמעות דברי רש"י הנ"ל ודברי הגר"א.
מה הם שרשי הדברים? ומי דן בענין?