פורום אוצר החכמה

נשאלה שאלה: גדול בישראל ת"ח מבוגר שחלה, מה צריכה להיות התפילה שמתפללים עליו: שיתרפא? ויאריך ימים? בוא ונאמר שעכשיו משמיים יגידו לנו כמו רב פרידא שזכה לעוד 400 שנה, כשיגיעו ה400 לסיומן - לא נתפלל? אלא מה, שלא ימות? היתכן? אלא נתפלל שיחיה עד ביאת המשיח? אז נתפלל 'ישר' על ביאת המשיח.
על מה צריכה להיות בדיוק התפילה?
בכדי שתהיה לי תשובה מספקת, רציתי לפנות לאחד המרצים המפורסמים בארץ אבל חשבתי שקודם כל, אעלה את השאלה כאן ואולי אחד מהת"ח שכאן יספקו תשובה טובה.

זאת אולי נשמעת שאלה מטופשת עד מאד, אבל כדאי לחשוב שניה לפני שחורצים את גורלה של שאלה זו.

ואם זה אדם צעיר? הרי אתה ממליץ שבלא"ה להשאיר את ההחלטה בידי ה'.
ומה אדם מתפלל על עצמו בכלל.
נקודה עמוקה יותר למחשבה

כשמדברים על גדול בישראל,עצם קיומו עימנו,הוא זכות לעם ישראל לכן התפילה צריכה להיות שיחיה וירגיש טוב ויחזור לאיתנו, היו גדולי עולם כמו הרב אלפנדרי שחי עד 120 שנה בערך ועוד.

קו ירוק כתב:ואם זה אדם צעיר? הרי אתה ממליץ שבלא"ה להשאיר את ההחלטה בידי ה'.
ומה אדם מתפלל על עצמו בכלל.
נקודה עמוקה יותר למחשבה

אני צריך תשובה לענות לשכל של בנאדם. ושכל מבין שצעיר עוד הגיוני שיחיה עוד 20,30,40,50 שנה אבל מי שהגיע לגיל 200, נגיד שעכשיו יוצאת בת קול ושואלת: עוד כמה זמן אתם רוצים שהוא יחיה? מה אז נענה? עוד 100, 200? בבקשה קחו. מה יקרה אח"כ שיגיע סוף ה300 שנה האלו אז ברור שלא נתפלל שיחיה עוד קצת?
אתה יכול לענות לי ע"ז אע"פ שזה נשמע לא מציאותי?

עובדיה חן כתב:כשמדברים על גדול בישראל,עצם קיומו עימנו,הוא זכות לעם ישראל לכן התפילה צריכה להיות שיחיה וירגיש טוב ויחזור לאיתנו, היו גדולי עולם כמו הרב אלפנדרי שחי עד 120 שנה בערך ועוד.

אמת, וזו ממש אמת ותוצאה ברורה שעצם שת"ח קיים בעולם - הוא מגן על הדור ומונע גזרות רעות, זה מובן ומתקבל על הדעת גם להסבר לשכל של יהודי מתקרב ומאמין בקב"ה.
אבל השאלה כאן היא יותר, 'שכלית', 'טכנית': אז אחרי 120 שנה שלו לא נתפלל? וא"כ עד כמה?

לדעתי האשכול קצת לא מתאים וראוי למחקו. ובכלל ראוי להזכיר שחיו בעם ישראל עד גיל 180 שנה... לפחות.

אבל אם כבר, אפשר לשאול שאלה דומה על מישהו שרוצה ברכה לילדים: כמה ילדים יבקש? 10, 12 או "רק" 8?...

וכי אדם יכול לדעת בדיוק כמה ילדים הוא רוצה שיהיו לו? וכן על זה הדרך

[אגב, שמעתי לאחרונה סיפור נורא על אשה אחת שלא היו לה ילדים, וביקשה מהאדמור מחבד על זה כמה פעמים ולא נענתה. פעם אחת עברה אצל האדמור ושוב הזכירה את בקשתה לילדים, והנה פונה אליה האדמור ושואל אותה לפתע: "וויפל?" (=כמה)? האשה התבלבלה מהשאלה הבלתי צפויה בעליל ולא ידעה מה לענות, כמובן, ולדאבוננו עד היום הזה לא התברכה בילדים. ומסיימים בטוב]

האשכול ראוי מאד, יש כאן שאלה מהותית הרי לא מתפללים על ניסים. וצריך לברר את הגבולות.
בהליכות שלמה מובא כמה מעשים מהגרשז"א שלא אהב שמפצירים בתפילה על מי שבדרך הטבע לא אמור לחיות.

לא זה מה שכתבו הכותבים בתחילת האשכול.

בהדי כבשי דרחמנא למה לך?
התפקיד שלנו הוא להתפלל על בריאות ואריכות ימים וה' הוא הטוב בעיניו יעשה
ומכיון שבגדולי ישראל עסקינן הרי ראינו מגדולי הדורות שהאריכו ימים ושנים טובא (ואולי יפתח אשכול ע''ז) ואע''פ שהיו להם בעיות בריאות כך שזה לא כ''כ חריגה מדרך הטבע, מה גם שנתון הגיל בחלק מהמקרים לא תמיד מדויקים

מצטרף למגיב דלעיל
על יהודי חולה צריכים להתפלל שיבריא וזהו.

אדם ישיש, מעצם היותו ישיש, הוא חולה.
לכן לכאורה לאחר שיצא אותו גדול מחשש סכנת חיים ממשית, אין צורך להמשיך בתפילות התכופות אלא לחזור 'לנוהל הרגיל'.
[למשל הרב שטיינמן, וכי לפני שאושפוז היה בריא לגמרי?! אלא יש לחזור לתפילות שהיו קודם האישפוז, כל קהילה לפי מנהגה]

לא הבנתי את השאלה.
אנו חפצים בגדולי ישראל שיחיו עימנו ויאצילו עלינו מאורם הגדול ולכן נתפלל לכך שהיו הם עימנו לעד ולא יעזבונו לאנחות, כן, שיחיו עד סוף כל הדורות. מה הבעיה???
(אגב, כדאי לשואל השאלה לחשוב מה הוא היה עונה לשאלה כזו כשהיה בגיל מופלג כ"כ וזה מה שיענה לעצמו..)

לפני שנים שמעתי מר' משה קופשיץ ז"ל בהספד על הרב שך, שר' נחומקה הורדנר הספיד את ר' ישראל סלנטר והמשיל משלו לבני אדם שהלכו במערה ארוכה מאוד והחזיקו נרות קטנים וכשכבו הנרות התחיל אחד מהם בוכה, א"ל חביריו מפני מה אתה בוכה וכי לא ידעת שהנר יגיע לקיצו, א"ל ידעתי זאת אבל קויתי שעוד טרם יכבה הנר נגיע אנחנו אל סיומה של המערה, ועל דא קבכינא. והנמשל מובן.
ויש ללמוד מהדברים גם לענין השאלה שעלתה כאן.

בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ח הע' 56) מהגרשז"א, שמותר להתפלל על חולה שיבריא, גם אם הרופאים התייאשו מלרפאותו בדרכי הטבע. והביא מהגר"י אייבשיץ דמש"כ "רופא כל בשר" היינו בדרכי הטבע, והוא לכל הברואים, ומש"כ "רופא חולי עמו ישראל" הוא על המעלה המיוחדת לישראל, שרפואתם היא גם באופן שמחוץ לדרכי הטבע של כל הברואים. ועע"ש שהביא את הגמ' הנ"ל בברכות (י.) שלמדו מחזקיהו המלך שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים ולכן התפלל שיתרפא, אף שעד אז לא היה חולה שנתרפא וא"כ על סמך מה התפלל, אלא מוכח דאף שעל פי דרכי ההנהגה אין מקום לכך מ"מ ביקש והתחנן על נפשו לזכות בחיים.
וע"ש שמ"מ הורה הגרשז"א שאין לנו להרבות בתפילת רבים בפרסום וכו' אם כבר התייאשו הרופאים מלרפאות את החולה בדרכי הטבע אפילו הוא גברא רבה, וגם ישקלו היטב אם לשנות את שמו, כי אם לא ייענו בתפילתם ולא יתרפא יש לחוש לרפיון ח"ו בעניני אמונה. והורה לשואלים שבכה"ג יתפללו "שייטב לחולה וייטב למשפחתו" ולא יבקשו בדוקא על רפואתו, וה' הוא הטוב בעיניו יעשה