פורום אוצר החכמה

האם מותר לנגב ידיו בבגדיו כשאין בהם סרך לכלוך ורק מסלק הרטיבות?

שאלה:

במצב שאין מגבת, מה יש להעדיף: לברך "על נטילת ידים" לאחר הנטילה ולא לנגב, או לנגב בבגדים? האם ברכת הנטילה חייבת ניגוב, זאת אומרת, בלי ניגוב לאחר הברכה = ברכה לבטלה, או שנט''י לא צריכה עובר לעשייתן?
תשובה:

שלום וברכה,

לא ינגב בחולצה אלא ינגב בשאר הבגדים.

בברכה,
מנשה בן פורת

מקורות וביאורים

לכאורה אתה צודק, שמי שלא מנגב ידיו - ברכתו היא ברכה לבטלה, שהרי כתב מרן בשולחן ערוך (סימן קנח סי"א): "מברך קודם נטילה, שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן. ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה, משום דפעמים שאין ידיו נקיות. ומפני כך, מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו, שכבר ידיו נקיות, קודם שיטול עליהם מים שניים. ע"כ. וכתב ע"ז הרמ"א שם: "גם יכול לברך עליהם קודם ניגוב, שגם הניגוב מן המצווה, ומקרי עובר לעשייתן". ע"כ. ולפי זה, כשאינו מנגב, נמצא שאין ברכתו לפני העשייה (הניגוב), אלא אחר העשייה (הנטילה), ונחשבת לברכה לבטלה.

והנלע"ד, שזה תלוי במחלוקת מרן ורמ"א. שהרי כתב הרמ"א שם: "ואם שכח לברך עד אחר ניגוב, מברך אחר כך". עכ"ל. ובהליכות עולם (ח"א עמ' שיז) כתב, שלדעת מרן השו"ע, לא יברך לאחר הניגוב, כיוון שלדעתו הכלל "כל הברכות מברך עליהן קודם עשייתן" זה לעיכובא, ואם לא בירך קודם מעשה המצווה - אינו יכול לברך לאחר מכן. ועיין בהלכה ברורה (שם, בירור הלכה אות מב) שהאריך בזה. ואם כן, לדעת הרמ"א, גם אם לא ינגב, אין זו ברכה לבטלה, כיוון שלדעתו, בדיעבד אפשר לברך לאחר עשיית המצווה. ולדעת מרן, זו ברכה לבטלה, שלדעתו אי אפשר לברך לאחר עשיית המצווה.

ולאחר ההתבוננות נראה, שאין כאן ברכה לבטלה, שהרי בסופו של דבר יתנגבו ידיו. וכבר האריכו הפוסקים לדון, אם ידיו התנגבו מאליהם, האם זה נחשב לניגוב, או לא. עיין פסקי תשובה (שם אות כח). ובהלכה ברורה (שם הלכה לד) מסיק, שאם אין לו מגבת לנגב ידיו, והמתין עד שנתייבשו ידיו, נחשב הדבר לניגוב הידיים, ובפרט אם הושיט ידיו למכונה המוציאה רוח חמה, והתנגבו ידיו. ושכן אמר לו מרן זצ"ל לגבי המכונה הנ"ל.

אלא, שישנה בעיה אחרת שיברך המוציא ויסעד ללא ניגוב ידיו, שהרי כתב בשולחן ערוך (שם סעיף יב): "וינגבם היטב קודם שיבצע, שהאוכל בלי נגוב ידים, כאילו אוכל לחם טמא". וקשה הדבר לומר לו, שיחכה עד שיתנגבו ידיו, ורק אחר כך יברך המוציא ויסעד, שיש בכך משום ביטול זמן. ועוד, שכתב מרן בשו"ע (סימן קסו ס"א), שטוב להזהר, שלא להפסיק בין הנטילה לברכת המוציא. ולכן עדיף שינגב ידיו בשאר בגדיו שאינם חלוקו, שהרי כתב המשנה ברורה (סימן קנה ס"ק מה): "כתב המגן אברהם בשם התשב"ץ, לא ינגב ידיו בחלוקו, שקשה לשכחה. ועיין בפרי מגדים שמסתפק, אם דוקא חלוקו או כל בגדיו במשמע". עכ"ל. ואע"ג שכתב בכף החיים (שם ס"ק פז) בשם היפה ללב, שמשמעות דברי הגמ' (הוריות יג, ב), שכל בגדיו בכלל האיסור. מכל מקום, מידי מחלוקת לא יצאנו. ועוד, שאין איסור אם יבוא לידי שכחה, רק שלא כדאי לו הדבר, כמו שכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ב חיו"ד סי' ח אותיות א-ב), אבל לאכול בידיים רטובות, או להמתין זמן רב בין הנטילה להמוציא, יש בכך בעיה הלכתית.
http://www.yahadoot.net/Answer.asp?id=978

ישר כח
ואמנם עדיין אני מחפש מקור לא בנטילת ידיו לסעודה כי אם בכל פעם שידיו רטובות

הרע במיעוטו כתב:ישר כח ואמנם עדיין אני מחפש מקור ברור לאו דווקא בנטילת ידיו לסעודה כי אם בכל פעם שידיו רטובות

ספק בפרמ''ג אפשר חלוקו ממש הא שאר בגדים לא

מגירסא דינקותא שבקיצור שו"ע כתוב שהמנגב ידיו בבגדיו קשה לשכחה

תשב"ץ בשם מהר"ם סימן רפ"ז "ואינו מנגב ידיו בחלוקו וגם אינו מניח כליו תחת מראשותיו לפי שהוא קשה לשכחה". הובא במג"א (סי' קנ"ח סקי"ז) א"ר ועוד.
ובשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' נ"ב) אף הוסיף לדקדק שלא ללבוש בגדיו אחר שהתרחץ כשגופו רטוב דקשה לשכחה.
ויש שסברו דחששא דוקא במנגב אחר נט"י אבל סתם רטיבות שפי"ד.

יש"כ

ונסתפקתי דאם הוא ביזוי שמבזה את הבגד ואינו מכבדו אולי מותר כיוון שידיו רק רטובות אך לא מלוכלכות,

אמנם אם הוא עניין סגולי לא שנא. וכמדומה שעניין זה נוגע להרבה אנשים.

הרע במיעוטו כתב:יש"כ

ונסתפקתי דאם הוא ביזוי שמבזה את הבגד ואינו מכבדו אולי מותר כיוון שידיו רק רטובות אך לא מלוכלכות,

אמנם אם הוא עניין סגולי לא שנא. וכמדומה שעניין זה נוגע להרבה אנשים.

יש להעיר מהגמרא בב"מ כד:

מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי.

הרע במיעוטו כתב:יש"כ

ונסתפקתי דאם הוא ביזוי שמבזה את הבגד ואינו מכבדו אולי מותר כיוון שידיו רק רטובות אך לא מלוכלכות,

אמנם אם הוא עניין סגולי לא שנא. וכמדומה שעניין זה נוגע להרבה אנשים.

כידוע שאר גופו יכול לנגב בבגד, הרי שלכאו' הוא עניין סגולי.
ותו, היכן מצינו שאין ללכלך בגד??

קראקובער כתב:

הרע במיעוטו כתב:יש"כ

ונסתפקתי דאם הוא ביזוי שמבזה את הבגד ואינו מכבדו אולי מותר כיוון שידיו רק רטובות אך לא מלוכלכות,

אמנם אם הוא עניין סגולי לא שנא. וכמדומה שעניין זה נוגע להרבה אנשים.

יש להעיר מהגמרא בב"מ כד:

מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי.

נו...

קראקובער כתב:

הרע במיעוטו כתב:יש"כ

ונסתפקתי דאם הוא ביזוי שמבזה את הבגד ואינו מכבדו אולי מותר כיוון שידיו רק רטובות אך לא מלוכלכות,

אמנם אם הוא עניין סגולי לא שנא. וכמדומה שעניין זה נוגע להרבה אנשים.

יש להעיר מהגמרא בב"מ כד:

מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתיה ואודי.

אם ניגב בבגד העשוי לניגוב כמו מגבת שלנו, רק שאינו שלו, מסתמא אינו הוכחה שהוא הגנב
וכנראה שקינח את הליכלוך שנותר אחר הרחיצה בבגד שאינו עשוי לכך ולכלך את הבגד, וזה הוכחה שהוא הגנב

למה האפשרויות שכת" מעלה זה מגבת או ידים מוכלכות בבגד?
יותר מסתבר לומר שניגב ידים רטובות בבגד של חברו (גלימא זה בגד לבוש ולא מגבת) ומשום שהשתמש בכוש חברו (גם אם לא לכלך אותו) הסיק מר זוטרא חסידא דהיינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה