פורום אוצר החכמה

מחלוקת מענינת- באשי ישראל כתוב שלפי הרמב"ם שאין לעמוד בעשרת הדברות ה"ה בשירת הים. בלוח המנהגים [זלזניק] כתבו- אין קשר לרמב"ם, כי בעשרת הדברות יש חשש שיראה שהם חשובות משאר התורה אך כאן עומדים בגלל דמיון השירה להלל ואין בעיה
מה דעתכם

באגרות הרמב"ם -שילת עמ' תר"י התנגד לעמידה בעשרת הדברות בגלל שידמו שיש בתורה מעלות וקצתה נעלה מקצתה כו'. וזה הרי שייך אף בשירת הים.
אך עי' באג"מ או"ח ח"ד סי' כ"ב שסבר שאינו דומה לעשרת הדברות ע"ש.

הענין הוא שאנחנו לא ממציאים גזרות, ובגמרא כתוב שאין אומרים עשרת הדברות בכל יום מפני תרעומת המינים שיאמרו אין תורה אלא זו, וכתב הרמב"ם שמוכח מזה שאין לתת לעשרת הדברות חשיבות יתירה על פני שאר התורה, ולכן גם אין לעמוד בשעת קריאתה כי בעמידה שייך תרעומת המינים כמו באמירה בכל יום.
בשירת הים לא שייך תרעומת המינים משום שאין בה מצוות והוראות כלל, וברור שלא יבואו לומר שאין תורה אלא זו, והראיה המוחצת לזה היא שמימות הגאונים נהגו בכל תפוצות ישראל לאומרה כל יום ולא חששו לגמרא שאסרה לנהוג כן גבי עשרת הדברות.
ואם בשירת הים לא שייך תעומת המינים לגבי האמור בפירוש בגמרא על עשרת הדברות (דהיינו אמירה בכל יום), ודאי שלא שייך תרעומת המינים לגבי עמידה שאינה מפורשת לאיסור בגמרא אף בעשרת הדברות (ואמנם הרמב"ם מדמה זאת לדין הגמרא, אך אינו מפורש בגמרא, ויש כמה גדולי אחרונים שכתבו שאין ללמוד מהגמרא איסור עמידה, ה"ה שו"ת דבר שמואל, החיד"א, שערי אפרים ועוד).

מן הדרום כתב:מחלוקת מענינת- באשי ישראל כתוב שלפי הרמב"ם שאין לעמוד בעשרת הדברות ה"ה בשירת הים. בלוח המנהגים [זלזניק] כתבו- אין קשר לרמב"ם, כי בעשרת הדברות יש חשש שיראה שהם חשובות משאר התורה אך כאן עומדים בגלל דמיון השירה להלל ואין בעיה
מה דעתכם

בספר קצות השולחן (סימן פד) כתב דיש לעמוד והביא סמך ממשנה (סוטה דף כז:) דזהו כמו הלל,
וכ"כ בסידור דרך החיים, סידור יעב"ץ, קיצור שו"ע (סימן יד) ובשו"ת כפי אהרן (סימן לט).
ובסידור צלותא דאברהם הוכיח ג"כ מדברי הזוהר הק' בפר' לך לך (דף פב:) דבעת אמירת שירה צריך לעמוד.
זה מה שמצאתי לע"ע.

נתעוררתי שלכאורה לנוהגים לשבת כל יום כשאומרים בפסוד"ז את שירת הים א"כ אין שום ענין לעמוד בקריה"ת?
האם זה נכון? האם קדמני מישהו בזה?

מגליון 'תורת הקורא' פרשת בשלח:

ראה שו"ת שם משמעון (סטמר, תרצ"ב) אורח חיים סימן ד שמשווה בין העמידה בעשה"ד לעמידה בשירה, ושם כותב שמנהגו להישאר עומד גם לאחר סיום הענין, כדי לבטל החשש וכו'. וכן היה מנהג האדמור מחבד שהיה נעמד ונשאר עומד עד לסיום הקריאה.