פורום אוצר החכמה

ואולי זה יהיה תלוי, שאם עדיין לא הגיע ליד גיזבר מהני החילול, אבל בבא ליד הגיזבר ל"מ בלי הסכמתו.

האם יש לכם דברים מפורשים?

אחר שבא ליד הקדש, המוציא מיד הקדש מעל.
ובחילל גזבר או נתן רשות לחלל הרי נתנה לו תורה רשות.

שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן סג

וכמה הוא רחוק מן הדעת שיוכל אדם לפדות הקדש שוה מנה בפרוטה ואפי' שוה מנה במאתים שלא מדעת הגזבר אלא בשעבוד קודם ומרובה על ההקדש כפשטה דמתני' פ' שום היתומים ערכין כ"ג, ע"ב וממקום שבאת בפרק המקדיש שדהו שם כ"ט ע"א דשלא בפני הבית מחללין את ההקדש בפרוטה ואפי' לכתחלה משם ראיה דבעינן דעת גזבר דהא אפי' פרוטה* לא צריכא אלא משום פרסומי מלתא ואי ליכא גזבר מאי פרסומי מלתא איכא בעודה בינו לבין עצמו ועוד מי יזכה באותה פרוטה לשם ההקדש, אלא ודאי דעת הגזבר בעינן, ובזמן הזה הקלו עוד ואמרו שכל אדם שליחותיה דגזבר עביד.
* בגמ' שם, ד זוזי משום פרסומי מילתא

קו ירוק כתב:אחר שבא ליד הקדש, המוציא מיד הקדש מעל.
ובחילל גזבר או נתן רשות לחלל הרי נתנה לו תורה רשות.

המחלל לא נקרא "מוציא", וממילא לא מעל.
איפה מצאנו שהחילול תלוי ברשות הגזבר?
תפקיד הגזבר לדאוג לשמירת ההקדש, לאהכיל מה שצריך, למכור מה שצריך, ולשלם למי שצריך. מה"ת שרשות לחלל תלוי בו?

הרי א"א לחלל מה שאינו שלו, כדמוכח בסוגיא דצנועין!

שאלה אחרת:

יש חילוקי דינים בין הקדש שבא ליד גזבר או עדיין לא הגיע אליו. (כמו לענין שאלת חכם, ועוד).
מה הדין במי שהקדיש קרקע.
האם מיד נעשה כמו שבא ליד גזבר, דברשותיה דרחמנא איתיה, או רק אם הגזבר גדר ופרץ, או מה.

לגבי הדין שאם חללו של שו"פ מחולל, כ' מהרי"ט אלגאזי בבכורות דיש בזה חילוק אם בא ליד גזבר, עי"ש.

מה הדין בהקדש שעדיין ביד הבעלים ולא הגיע ליד גזבר, האם יכול אחר לחללו ולפדותו שלא מדעת הבעלים המקדיש?

עושה חדשות כתב:מה הדין בהקדש שעדיין ביד הבעלים ולא הגיע ליד גזבר, האם יכול אחר לחללו ולפדותו שלא מדעת הבעלים המקדיש?

זכור לי שיש סיפור בגמרא על בית מרחץ שהיה שנוי במחלוקת בין שני אנשים, וקם אחד מהם והקדישו, ומאז נזהרו האמוראים שלא לרחוץ בו.
ואילו יכול אחר לחללו - מדוע לא חיללוהו על שוו"פ או על ד' זוזים וכיו"ב?
ושמא הילכו בזה נמושות?

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:מה הדין בהקדש שעדיין ביד הבעלים ולא הגיע ליד גזבר, האם יכול אחר לחללו ולפדותו שלא מדעת הבעלים המקדיש?

זכור לי שיש סיפור בגמרא על בית מרחץ שהיה שנוי במחלוקת בין שני אנשים, וקם אחד מהם והקדישו, ומאז נזהרו האמוראים שלא לרחוץ בו.
ואילו יכול אחר לחללו - מדוע לא חיללוהו על שוו"פ או על ד' זוזים וכיו"ב?
ושמא הילכו בזה נמושות?

בזכות תגובה שקיבלתי בפרטי, הגעתי לדברי התוס' (מנחות עא,ב ד"ה ומתירין), שנראה ששני התירוצים בו חולקים בפרטי דין זה:

ומתירין גמזיות של הקדש. וא''ת ויחללו שוה מנה על שוה פרוטה דבזמן הזה שרי אפילו לכתחילה כדמוכח בסוף המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) וי''ל דאסרום בקונם וכן יש לפרש מסותא דשנים אוחזין (ב''מ דף ו:) אי נמי דוקא בעלים הוא דיכול לפדות שוה מנה על שוה פרוטה דאין סברא שיוכל כל אחד לפדות הקדש חבירו שוה מנה על שוה פרוטה ויקחנו לעצמו:

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:זכור לי שיש סיפור בגמרא

ב"מ ו, ריש ע"ב.

אי לאו דדלאי לך מרגניתא לא אשכחת וכו' תותה.