פורום אוצר החכמה

כריתות ו' ב' "א"ר יוחנן י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני, א"ר הונא מאי קראה..."
ונשאלתי, מה הוצרך להביא מקרא, הלא הלכה היא, וכי כל מקום שמצינו הלכה למשה מסיני הוצרכנו להביא לה קרא?
והשבתי, שאולי מכאן לא קשה, שכאן ההלכה עוקבת מקרא, שבפסוק לא נאמרו אלא ד' סממנים, ולכן קושיית הגמ' מאי קראה היא בשביל ליישב הסתירה.
אמנם צ"ע בכל הש"ס.
ויבואו בעלי שסי"ן ויעידו.

quote]
באר שבע מסכת כריתות דף ו עמוד ב

אחד עשר סממנים נאמרו לו למשה בסיני. לאו למימרא הלכה למשה מסיני, דאם כן קשה מאי פריך רב הונא מאי קראה הלא כל הלכה למשה מסיני לא בעי קרא, ואדרבה בכל דוכתא שכתוב בקרא פריך הגמרא למה אמרת הלכה למשה מסיני והלא קרא כתיב, כדפריך הגמרא בפרק קמא דסוכה (ה, ב) ובפרק קמא דעירובין (ד, א) גבי הא דקאמר שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני שעורין דאורייתא נינהו דכתיב ארץ חטה ושעורה כו', ומסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא. וכן בפרק קמא דמועד קטן (ג, ב) גבי כי גמירי הלכתא ל' יום לפני ראש השנה כו', וכן בפרק בתרא דיומא (פ, א) גבי הא דא"ר יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני עונשין מכתב כתיבי, ומשני אלא הכי קאמר רבי יוחנן שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ועוד דא"כ הוה א"ר יוחנן בהדיא אחד עשר סמנין הלכה למשה מסיני. וכי תימא שלא רצה לומר כן בשביל שכתוב בהדיא בקרא ארבע סמנין, והן נטף ושחלת חלבנה ולבונה, אכתי הוה מצי למימר ז' סמנין הלכה למשה מסיני. אלא על כרחך כדאמרן:
ולכן תמיה אני טובא על הרמב"ם ז"ל שכתב בריש פרק ב' מהלכות כלי המקדש (הלכה א' ב') דשאר סמנים שלא נתפרשו בתורה הלכה למשה מסיני הן, ונגררין אחריו האחרונים ז"ל נושאי כליו. ועוד שהרי הרמב"ם גופיה מנה כל הלכה למשה מסיני דבכולי גמרא בהקדמתו לפירוש המשניות ולא מנה הך בהדייהו. ואפשר לדחוק וליישב, דהא דכתב הרמב"ם דשאר סמנים הלכה למשה מסיני לאו אמנין קאמר, אלא על השמות והמשקל של הסמנים, מפני דמקרא לא ילפינן אלא מנין י"א סמנין, אבל השמות של ז' סמנין לא כתיבא ולא רמיזא בקרא, וכן המשקל של כל הסממנין, ואי לאו דהלכה למשה מסיני הן מנא ידעינן מה הם וכמה הם, וכן דייק לשונו דוק ותשכח:[/quote]

ערוך לנר מסכת כריתות דף ו עמוד ב

לכן מקשה רב הונא מאי קראה פי' כיון דר' יוחנן השוה לכל י"א סמנים וד' כתיבי בפי' א"כ משמע דגם הז' אחרים כתיבי והיכן כתיבי ומתרץ דאתו מסמים ודרשינן בכלל ופרט וכלל לרבות ז' אחרים שריחן נודף וקוטרין ועולי

ן:

יפה. יישר כחך.
האם יש בש"ס עוד מקום כעין זה או לא?

"מאי קראה" פירוש הדבר היכן רמוז זה בקרא. ואין הכוונה שצריך קרא להלכה למשה מסיני, ואין הכוונה שלמדים זאת מהפסוק. ראה לדוגמא במסכת ברכות דף ח עמוד ב, "וכשיועצין - אין יועצין אלא בשדה. אמר רב אדא בר אהבה: מאי קראה - וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו". ובשבת דף קה עמוד ב: "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה... מאי קראה - לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם - הוי אומר זה יצר הרע".

שייף נפיק כתב:יפה. יישר כחך.
האם יש בש"ס עוד מקום כעין זה או לא?

כמדומני שהלשון "הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן/יחזקאל אקראי" היא לשון שנמצאת בש"ס בכ"מ.

עזריאל ברגר כתב:

שייף נפיק כתב:יפה. יישר כחך.
האם יש בש"ס עוד מקום כעין זה או לא?

כמדומני שהלשון "הילכתא נינהו ואסמכינהו רבנן/יחזקאל אקראי" היא לשון שנמצאת בש"ס בכ"מ.

מקורות שמצאתי, בסגנונות שונים, חלקם באותו ענין בשתי סוגיות:
עירובין ד,ב וסוכה ו,א - שיעורין הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי, או: וקרא אסמכתא בעלמא.
סוכה כח א - לגבי דרשת "האזרח".
קידושין ט א - בדיני קנינים.
נדה לב, א-ב - לגבי גיל שראויים לביאה.
תענית יז,ב וזבחים יח,ב - גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכ(י)ה אקרא.

וע"ע באנציקלופדיה-תלמודית ערך אסמכתא (א) וערך הלכה למשה מסיני.

אחר כל הדברים האלה תמוה קצת מה הוקשה להבאר שבע, ולמה גידל את המ' דכריתות על כל המסכתות אשר איתו. ויל"ע