פורום אוצר החכמה

נסתפקתי בנידון שהוא די שכיח:
למשל באשה שהתחילה אצלה צירי לידה בערב שבת, ונכנסה לבית חולים, אך הרופא אמר לה שטרם הגיע זמנה ללדת, ואינם צירי לידה אמיתיים, וכי יש לה עוד כמה ימים לפחות, אך מכיון שהאשה נמצא כבר בבית חולים ואין רצונה לחזור ביתה וכו' וכו', מבקשת שיכניסו אותה למצב של לידה ע"י זירוז וכדומה, בין כך ובין כך נכנס השבת, ועשו פעולות הזירוז לאחר הזמן, ונולדה בשבת האם שרי למול תינוק זה בשבת, או דנחשב כברי"מ שלא בזמנה.
(ואין כונתי ליכנס לעצם פעולת הזירוז אי זה נכון לעשות כן להלכה או לא שכבר דשו בי' רבים ואכ"מ, והשאלה כאן הוא בציור שכבר נעשה כך)
האמת הוא שכבר כמה ימים שאני מחפש בספרי המלקטים נידון כזה בדברי האחרונים, ולא מצאתיו.
אך היום ראיתי בשו"ת גבורות אליהו להגרי"א הענקין זצ"ל חלק יו"ד סי' קכ"ה שדן בזה בקוצר מילין וז"ל הלכה למעשה "לפענ"ד אין למול בשבת [וביו"ט] לידה כזאת שהרופא הקדים את הזמן" (וע"ש בהערות משכ"ב לבאר דבריו)
האם מישהו ראה לאחר מאחרוני זמנינו שידון בזה, או מי שפוסק כן להלכה ??
יישר כח

ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.

אולי תסביר למה עולה בדעתך רעיון כזה שלא מיקרי ברית
בזמנה

מלבד זאת לענד קצת ראיה מהגמרא של חסידים הראשונים שהווה מילה בזמנה שהרי כוע לא חשו ובזה ומלו בזמנה

אוצר החכמה כתב:אולי תסביר למה עולה בדעתך רעיון כזה שלא מיקרי ברית
בזמנה

מלבד זאת לענד קצת ראיה מהגמרא של חסידים הראשונים שהווה מילה בזמנה שהרי כוע לא חשו ובזה ומלו בזמנה

הרי אין הלכה כחסידים הראשונים, אלא (ע"ד מארז"ל בענין אחר) "משמש והולך ושומר פתאים ה'"!
אבל כאן - הרי היה הזירוז שלא כדרך העולם, ובאיסור, ושמא באיסור דאורייתא (חובל וכיו"ב בשבת)!

אלא שכל זה איננו שווה לי, ואילולי הורה זקן - הייתי תמה על עצם השאלה, דהא קרא צווח ואמר "וביום השמיני ימול", וארז"ל "שמיני ואפילו בשבת" וזהו שמיני שלו, משא"כ הנימול בתשיעי - אין זה שמיני שלו!
והנולד בניתוח דמתקרי "יוצא דופן" - הרי איכא למ"ד שנימול בשמיני ואפילו בשבת, ומה שאיננו מלים אותו בשבת הוא מצד המ"ד שזמן מילתו הוא ביום שנולד (וצ"ע אם דוחה שבת, ואולי תלוי בדעות השונות בגמרא במקור דרשת מילה שדוחה שבת), ובמילא לשבת הבאה הויא מילה שלא בזמנה, אבל אי לאו הכי - לכאורה כו"ע מודו שנקרא מילה בזמנה ודוחה את השבת.

נ.ב. לא קראתי את דברי הרב הענקין ולא את דברי מי שהשיג עליו, מפני שאינם תח"י, אלא כתבתי הנלפענ"ד, ואם טעיתי ה' יכפר.

קאצ'קלה כתב:ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.

קישור או pdf בבקשה
ייש"כ בהקדם.

הצעיר באלפי כתב:

קאצ'קלה כתב:ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.

קישור או pdf בבקשה
ייש"כ בהקדם.

הנה:

קאצ'קלה כתב:

הצעיר באלפי כתב:

קאצ'קלה כתב:ראה הפרדס, מו (כסלו תשל"ב), עמ' 10-11, מה שהשיב חכם אחד על דברי הגרי"א הענקין.

קישור או pdf בבקשה
ייש"כ בהקדם.

הנה:

הפרדס.PDF

יישר כח, ועיקר דבריו הוא כמו שכתבתי לעיל, וברוך שכיוונתי, ודברי הגריא"ה צריכים תלמוד.

ע"ע - viewtopic.php?t=24429#p244799

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:אולי תסביר למה עולה בדעתך רעיון כזה שלא מיקרי ברית
בזמנה

מלבד זאת לענד קצת ראיה מהגמרא של חסידים הראשונים שהווה מילה בזמנה שהרי כוע לא חשו ובזה ומלו בזמנה

הרי אין הלכה כחסידים הראשונים, אלא (ע"ד מארז"ל בענין אחר) "משמש והולך ושומר פתאים ה'"!
אבל כאן - הרי היה הזירוז שלא כדרך העולם, ובאיסור, ושמא באיסור דאורייתא (חובל וכיו"ב בשבת)!

אלא שכל זה איננו שווה לי, ואילולי הורה זקן - הייתי תמה על עצם השאלה, דהא קרא צווח ואמר "וביום השמיני ימול", וארז"ל "שמיני ואפילו בשבת" וזהו שמיני שלו, משא"כ הנימול בתשיעי - אין זה שמיני שלו!
והנולד בניתוח דמתקרי "יוצא דופן" - הרי איכא למ"ד שנימול בשמיני ואפילו בשבת, ומה שאיננו מלים אותו בשבת הוא מצד המ"ד שזמן מילתו הוא ביום שנולד (וצ"ע אם דוחה שבת, ואולי תלוי בדעות השונות בגמרא במקור דרשת מילה שדוחה שבת), ובמילא לשבת הבאה הויא מילה שלא בזמנה, אבל אי לאו הכי - לכאורה כו"ע מודו שנקרא מילה בזמנה ודוחה את השבת.

נ.ב. לא קראתי את דברי הרב הענקין ולא את דברי מי שהשיג עליו, מפני שאינם תח"י, אלא כתבתי הנלפענ"ד, ואם טעיתי ה' יכפר.

לא הבנתי כוונתך. זה מה שכתבתי שכו"ע שימשו (לא כחסידים הראשונים) ומלו בניהם בשבת.
ומה נוגע איסור שנעשה בזירוז לעניין זה בכלל איני מבין. סוף דבר התורה אומרת שהנולד בשמיני נימול בשבת.

נדון כך:
לגבי תשה"מ נפסקה ההלכה שמותר בכל יום, ולא חיישינן שיגרום לידה/מילה בשבת.
אבל לגבי זירוז - בפשטות אם אין חשש סכנה אסור לזרז באופן שיגרום לידה/מילה בשבת, וגם אם זה לא אסור מן הדין - בוודאי אינו ראוי.

וע"כ קס"ד לומר שלידה שע"י זירוז נקראת "לידה שלא בזמנה", ובפרט כשנעשתה באיסור גמור מן הדין כדלעיל (חובל בשבת), ומכאן קס"ד לומר שהמילה שנגרמה מהתערבות בזמן הלידה נקראת "מילה שלא בזמנה".

עד כאן הסברתי את סברת הגריא"ה, ומכאן ואילך כתבתי שאילו לא הובאו הדברים בשמו - הייתי דוחה את השואל לגמרי, ומטעמים שביארתי וכו'.

מעניין אם יש מי שחושש לדבריו למעשה, דהא האי חומרא אתיא לידי קולא, שבוודאי אסור לדחות ברית מהיום השמיני.

בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.

אם הותר לנתח בשבת - הרי שזהו הזמן הנכון ללידה!!!

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.

אם הותר לנתח בשבת - הרי שזהו הזמן הנכון ללידה!!!

ואם לא הותר ?!?
רק שעשתה כן לנוחיות בעלמא ?

הצעיר באלפי כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת. וזה כעין ההמצאה הנ"ל. אולי תדעו פרטים ע"ז.

אם הותר לנתח בשבת - הרי שזהו הזמן הנכון ללידה!!!

ואם לא הותר ?!?
רק שעשתה כן לנוחיות בעלמא ?

אז היה צריך להיות חילוק בזה.
ברובא דרובא של המקרים - מי שנולד בשבת כיוצא-דופן זה בהיתר ובמצווה.

ואם לא הותר ?!?
רק שעשתה כן לנוחיות בעלמא ?[/quote]
אז היה צריך להיות חילוק בזה.
ברובא דרובא של המקרים - מי שנולד בשבת כיוצא-דופן זה בהיתר ובמצווה.[/quote]

יתכן שכך הם פני הדברים, אך יש מקרה די שכיח שאשה נכנסה לבית חולים מפני צירי לידה אך נתגלו שלא היתה אמיתיים, אך מכיון שהיא לא מרגישה טוב והיא כבר בחודש התשיעי להריונה, היא רוצה שיזרזו לה הלידה, וגם הרבה פעמים הרופאים מציעים לה כן (בחו"ל-כך שמעתי מאברכים אין ספור פעמים), ולפעמים התהליך עד שעושים לה הזריקה וכו' וכו' מתארך וכבר נכנסה השבת.........

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.

אולי יש משהו.

אבל לא הבנתי ואם זה טעמא דקרא אז מה? אנחנו לא סוברים כר"ש וגם לר"ש אין הכוונה היא שכל רעיון של טעמא דקרא יקבע דיים.

יוצא דופן אינו נימול בשבת, אפילו בשמיני.
ומה הדין אם יש לפנינו ב' תינוקות בשמיני שחל בחול, ואי אפשר למול אלא אחד מהם, האם י"ל דהנולד רגיל בהכרח קודם ליוצא דופן?

עושה חדשות כתב:יוצא דופן אינו נימול בשבת, אפילו בשמיני.
ומה הדין אם יש לפנינו ב' תינוקות בשמיני שחל בחול, ואי אפשר למול אלא אחד מהם, האם י"ל דהנולד רגיל בהכרח קודם ליוצא דופן?

מילה בזמנה ומילה שלא בזמנה - איזו עדיפה?
את"ל בזמנה עדיפה - אז כאן היוצא דופן הוא ספק מילה שלא בזמנה, והשני קודם.
ואת"ל ששלא בזמנה עדיפה, שהרי חיובה חל קודם, אז היוצא דופן קודם, שהרי איכא למ"ד שנימול ביום שנולד.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.

אולי יש משהו.

בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.

בתבונה כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.

אולי יש משהו.

בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.

מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.

זה כמו לבאר "טעמא דקרא" של הנולד בבין השמשות שנימול לתשעה לעשרה לאחד עשר ולשנים עשר...
אפשר לתת בזה רמזים ופרפראות, אבל בוודאי שאי אפשר לבנות הלכות על רמזים!

זוהי השקפתי בנושא הזה כפי שביארתיה מתחילת האשכול, ודברי גדול"י שנטו לאמירה הזאת - צע"ג בעיני.

עזריאל ברגר כתב:

בתבונה כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.

אולי יש משהו.

בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.

מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.

עי' בחי' הגר"ח הל' מילה (וכ"ה בכמה אחרונים, וקדם לכולם הערוגת הבשם ח"ג עמ' 166).

סעדיה כתב:

עזריאל ברגר כתב:

בתבונה כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.

אולי יש משהו.

בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.

מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.

עי' בחי' הגר"ח הל' מילה (וכ"ה בכמה אחרונים, וקדם לכולם הערוגת הבשם ח"ג עמ' 166).

יישר כח על המ"מ, אלא שאינם תח"י, אז אשמח אם מישהו יביא לכאן את דבריהם, או יתן לינק למקום שבו זה זמין בלי תשלום.

עזריאל ברגר כתב:

בתבונה כתב:

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:בזכרוני מונח, שיש שפירשו 'טעמא דקרא' להא דיוצא דופן אינו נימול בשבת, כי זמן הלידה לא בא בטבע אלא בבחירה, ורק לידה טבעית זמנה מוחלט לדחות שבת.

אולי יש משהו.

בן מלך שבת קודש שער שני אות ד עמ' רנ"ז
ביאר זאת בטעמא דקרא לשיטת הרמב"ם שיוצא דופן אין דוחה את השבת אע"פ שלשיטת הרמב"ם יוצא דופן נימול לשמונה.

מאוד קשה להבין איך אפשר לבאר "טעמא דקרא" של דבר שלכו"ע בגמרא איננו נכון, ואנו עושים כך רק מספק!
בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.

זה כמו לבאר "טעמא דקרא" של הנולד בבין השמשות שנימול לתשעה לעשרה לאחד עשר ולשנים עשר...
אפשר לתת בזה רמזים ופרפראות, אבל בוודאי שאי אפשר לבנות הלכות על רמזים!

זוהי השקפתי בנושא הזה כפי שביארתיה מתחילת האשכול, ודברי גדול"י שנטו לאמירה הזאת - צע"ג בעיני.

השפת אמת (שבת קלה ע"ב)וכן הגר"ח הלוי (הל' מילה פ"א הל"י), פירשו ברמב"ם שנימול לשמונה מתורת ודאי ואעפ"כ אינו נימול לשמונה.

(מדובר בחידוש הגר"ח שיש שתי דיני מילה דין מילת אברהם ודין מילת ישראל).

שפת אמת מסכת שבת דף קלה עמוד ב

שם בגמ' ע"כ ל"פ אלא לחלל עליו את השבת אבל לשמונה ודאי מהלינן לי' קשה לס"ד דגמ' דכו"ע לא ס"ל כדר"א מ"ט אין מחללין ביוצא דופן, בשלמא ב' ערלות י"ל דספק איזה ערלה היא המחויבת משו"ה אין מחללין את השבת, אבל ביוצא דופן מ"ט אין מחללין כיון דבר קיימא הוא וצ"ע, ועי' בר"ן שהביא מחלוקת הפוס' אי הלכה כרב אסי ומשמעות הרי"ף נראה דכיון דר"א כתנאי אנן קיי"ל כחכמים וכ"פ הרא"ש, אכן מה דמשמע מדברי הפוס' דאי הלכה כחכמים נימול אפי' בשבת לע"ד נראה דלמסקנא ר"ה ור"ח ב"ר תרוייהו ידעו פלוגתא דהנך תנאי ופליגי אליבא דחכמים דס"ל דנימול לשמונה אי מחללין השבת די"ל דקרא דביום השמיני שפיר קאי היכא דאמו טמאה לידה, אבל בקרא דבן שמונת ימים נחלקו חכמים עם ר' חמא, והא דאמרינן לעיל הא בהא תליא לא אמרו אלא כדי ליישב דברי רב אסי, אבל למסקנא דאין הלכה כרב אסי מפרשינן כפשוטו ולכך ס"ל לחד מ"ד דאין מחללין עליו את השבת ודו"ק וי"ל שכן היא דעת הרמב"ם (פ"א מה' מילה ה' י"א), ואין צ"ל כמו שהבין הר"ן דמשום דמסופק אי הלכה כרב אסי פוסק דאין מחללין את השבת אלא כמ"ש, [וכ"מ בדברי הכ"מ שם (ה' ז') אבל בב"י ביו"ד (סי' רס"ב) פי' בדעת הרמב"ם כמ"ש הר"ן]:

בתבונה כתב:

עזריאל ברגר כתב:בגמרא יש ב' דעות:
א. נימול ביום שנולד.
ב. נימול בשמיני ודוחה שבת.
ואנו מספק מלים בשמיני ולא דוחים שבת.

השפת אמת (שבת קלה ע"ב)וכן הגר"ח הלוי (הל' מילה פ"א הל"י), פירשו ברמב"ם שנימול לשמונה מתורת ודאי ואעפ"כ אינו נימול לשמונה.

(מדובר בחידוש הגר"ח שיש שתי דיני מילה דין מילת אברהם ודין מילת ישראל).

עכשיו הדברים מובנים.
לאור שיטתם - אכן יש לדון מה הטעם, והאם ה"ה לשאר אופני הזירוז.

אגב, ייתכן מי שנולד בחול ללא שום חילול שבת, וזמן מילתו יהיה ביום טוב, ויידחה למחרתו.

עזריאל ברגר כתב:

סעדיה כתב:עי' בחי' הגר"ח הל' מילה (וכ"ה בכמה אחרונים, וקדם לכולם הערוגת הבשם ח"ג עמ' 166).

יישר כח על המ"מ, אלא שאינם תח"י, אז אשמח אם מישהו יביא לכאן את דבריהם, או יתן לינק למקום שבו זה זמין בלי תשלום.

ז"ל ערוגת הבושם שם - אבל אם ילדה ואחר כך טבלה אינו נימול בשבת, שנ׳ אשה כי תזריע וילדה זכר וטמא׳ שבע׳ ימים וביום השמיני, כל שאמו טמאה לידה נימול בשבת וכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול בשבת. וילדה ואח׳ כך טבלה אינה טמיאה לידה, דמא׳ דאמ׳ בפ״ר אליע׳ יוצא דופן אין מחללין עליו שבת מהאי טעמ׳ קאמ׳, וא״ת הא בפ״ר אליעז׳ משמ׳ דלתנא קמא, דקיימ׳ לן כוותיה, ילדה ואחר כך טבלה נימול לשמונה, ואמרי׳ התם דהא בהא תליא, דכל הנימול לשמונה נימול בשבת, אומ׳ אני דלא קיימ׳ לן דהא בהא תליא אלא כסברת המקשה, ועד כאן לא פליגי אלא נימול לחלל עליו את השבת, אבל לשמונה ודאי מהלינן, אלמ׳ אע״ג דנימול לשמונה אין מחללין עליו את השבת למאן דאמ׳ וכוותיה קיימ׳ לן. וטעמ׳ דמילתא דוביום דמיניה נפקא לן דמילה דוחה את השבת סמיך לוטמאה שבעת ימי׳, דרשינ׳ כל שאמו טמאה לידה נימול בשבת וכל שאין אמו טמיאה לידה אינה נימול בשבת, אבל השמיני דלא סמיך לוטמאה שבע׳ ימים לא דרשינן כל שהוא טמיא׳ לידה נימול לשמונה, אי נמי לא אתי סמוכין לאפוקי מקרא ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית, דהוקש יליד בית לבן שמונת ימים של דורות, ומסתמ׳ בילדה ואחר כך טבלה, דאי טבלה ואחר כך ילדה נפיק לן מאשה כי תזריע, הילכך למול בשבת דלא מפקי מקרא דרשינן סמוכין, אבל למול בשמונה דמפקי מקרא לא דרשינן סמוכין. והחילוקין אלו למדתי מספר ה״ר משה ב״ר מימון, שכתב כשם שמילת הבנים דוחה את השבת כך מילת עבדים שהם נימולים לשמונה דוחה את השבת אם חל שמיני שלהם בשבת חוץ מילידי בית שלא טבלה אמו עד שילדה, שאע״פ שנימול לשמונה אינו דוחה את השבת עד כאן, והמבין יבין כי דבריו כלל ודברי פרט. ועל טעם ראשון שכתבתי, דהשמיני דלא סמיך לוטמאה שבעת ימים לא דרשי׳ כל שאמו טמיאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו וכו' אין להקשות מהא דאמרי׳ ביש נוחלין...

יישר כח.