פורום אוצר החכמה

בלמדי הלכות נדה, ראיתי שהחוו"ד (סוסי׳ קפ"ה) הוסיף דלא רק כאשר פירסה נדה באמצע הביאה חייב לפרוש באבר מת, אלא גם אם נזכר באמצע הביאה שזמן הווסת הוא, חייב לפרוש באבר מת. והתעוררתי בזה, האם הדין הוא דחשבינן ליה לעונת הווסת כאילו פירסה נדה, והיציאה הנאה לו כביאה, ולכן אסור לו לפרוש באבר מת. וחקרתי האם הדין הוא בכל השגגות, שאם נזכר באמצע המעשה, עליו לפרוש באופן שאין בו הנאה? או דדין הוא בעריות, שהואיל והיציאה הנאה לו כביאתה, נמצא דביאה חדשה בעריות הוא. והחידוש של החוו"ד הוא שהחיוב לפרוש סמוך לווסתה מדין עריות אתינן עלה, דחשבינן לה כאילו בא על הנדה.

והנ"מ הוא לגבי ליל יוהכ"פ, שאם נזכר באמצע הביאה שיוהכ"פ הוא, האם עליו לפרוש באבר מת?

שאלה נחמדה אבל מסברא הייתי אומר להפך. כלומר שביום כיפור יש יותר סברא שתלוי בהנאה מבעריות. מי אמר בכלל שאסור לשמש מת ביו"כ?

המשל מיום הכיפורים, אינו עולה יפה, דאף אם נימא דהיציאה לא נחשב כביאה רק כהנאה, יש לאסור הפרישה באבר חי ביוה"כ, כיון דכתיב ועיניתם ובהנאה תלי' מילתא [וכעין דיון האחרונים, השאג"א ומנ"ח ועוד, לענין שלא כדרך הנאתו ביוה"כ], וכל שכן אם נחשב ביאה, וכמו"כ יש לחקור אם חיוב הפרישה בעונת הווסת כולל גם הנאה מהביאה, ולא רק הביאה ממש. [ובאמת היציאה חשיב כביאה, שהרי חייב שתים]
ובאור שמח (פי"ד ממאכ"א הי"ד) חקר לענין חולה ביוה"כ שיכול לאכול לחם יבש ואוכל בשר שמן, אם עובר על ריבוי ההנאה שנהנה ממאכל יותר ממה שצריך, ומדמה לה לסוגי' בשבועות הנ"ל היה משמש עם הטהורה, עיי"ש, ויש לדון בדבריו
ואולי יש נפק"מ נוסף בחקירה הנ"ל, בבא על הפנויה טהורה בלא חופה וקידושין, אם צריך לפרוש באבר מת, מחמת דין דרבנן שאסרו את הנאת האשה בלא חופה וקידושין...

הרב אראל אולי כוונתך שאסרו הנאה מאשה בלא חו"ק? כי איני חושב שלאשה יש יותר הנאה בפרישה באבר חי אלא הבעל הוא הנהנה בדרך זו
לעצם השאלה איני יודע מה מספק"ל להרב ליטוואק הלא הלימוד שאסור לפרוש באבר חי נלמד מפסוק "ותהי נדתה עליו" ש"מ שזה דין בנדה בלבד.
ואם יש מקום לשאול זאת למה להרחיק עד יום כפור? בכל איסורי ביאה תשאל אם טאדם שם לב באמצע האם צריך לפרוש מיד או להמתין כמו בנדה?

אראל - ייש"כ על ההפנייה להאו"ש. בעזה"י אעיין. נראה שגם הוא דימה את איסור עריות לשאר איסורים.

כדכד - אתה צודק. יש לחקור כן גם בשאר עריות. מסתמא יש ע"ז מראה מקומות, לא?

הסברא של ירח בן יומו יכול להיות נכון, אבל הרי חזינן שבדיני עריות ההנאה מקשרת את האדם להמעשה, ואינו משום איסור ההנאה גרידא. כך שאולי באיסור הנאה יכול להיות שעדיין שוגג.

כדכד כתב:איני חושב שלאשה יש יותר הנאה בפרישה באבר חי אלא הבעל הוא הנהנה בדרך זו

מפורש בפוסקים שאם נשמטה מתחתיו היא חייבת חטאת.

ברמב"ם פ"ה ה"ז מהל׳ שגגות כתב מפורש שהחיוב לפרוש באבר מת הוא בכל העריות, על אף שדרשת הגמ׳ הוא מ׳ותהי נדתה עליו׳ דמיירי בנדה, ואולי מהקישא דרבי יונה אתינן עלה.

האו"ש הנ"ל מביא הדמיון מחכ"א, ודוחה את דבריו בהחלט, עיי"ש סברתו.
וע"ע בהוספות להל׳ שגגות שכ׳ דברים מעניינים אמאי נקט המשנה בנדה דווקא.

ירח בן יומו כתב:

כדכד כתב:איני חושב שלאשה יש יותר הנאה בפרישה באבר חי אלא הבעל הוא הנהנה בדרך זו

מפורש בפוסקים שאם נשמטה מתחתיו היא חייבת חטאת.

איפה?

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ברמב"ם פ"ה ה"ז מהל׳ שגגות כתב מפורש שהחיוב לפרוש באבר מת הוא בכל העריות, על אף שדרשת הגמ׳ הוא מ׳ותהי נדתה עליו׳ דמיירי בנדה, ואולי מהקישא דרבי יונה אתינן עלה.

האו"ש הנ"ל מביא הדמיון מחכ"א, ודוחה את דבריו בהחלט, עיי"ש סברתו.
וע"ע בהוספות להל׳ שגגות שכ׳ דברים מעניינים אמאי נקט המשנה בנדה דווקא.

בפשטותהמשנה נקטה בנדה דווקא משום שבנדה זה יותר אקטואלי
הרי המשנה דברה על היה משמש עם הטהורה ונטמאה באמצע
בדרך כלל אדם לא משמש עם ערוה ונזכר באמצע שאסורה עליו ולרוב גם כשזה יו"כ זוכרים את זה קודם

כדכד כתב:איפה?

עיי' גמרא שבועות י"ח ע"א ועיין יו"ד סי' קפ"ה פת"ש ס"ק י"ד.

כדכד כתב:

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:ברמב"ם פ"ה ה"ז מהל׳ שגגות כתב מפורש שהחיוב לפרוש באבר מת הוא בכל העריות, על אף שדרשת הגמ׳ הוא מ׳ותהי נדתה עליו׳ דמיירי בנדה, ואולי מהקישא דרבי יונה אתינן עלה.

האו"ש הנ"ל מביא הדמיון מחכ"א, ודוחה את דבריו בהחלט, עיי"ש סברתו.
וע"ע בהוספות להל׳ שגגות שכ׳ דברים מעניינים אמאי נקט המשנה בנדה דווקא.

בפשטותהמשנה נקטה בנדה דווקא משום שבנדה זה יותר אקטואלי
הרי המשנה דברה על היה משמש עם הטהורה ונטמאה באמצע
בדרך כלל אדם לא משמש עם ערוה ונזכר באמצע שאסורה עליו ולרוב גם כשזה יו"כ זוכרים את זה קודם

המשנה מדברת במצות עשה שיש בו כרת, והוא רק במצות 'והזרתם את בני ישראל מטומאתם' דמיירי בנדה. ותמוה למה דן בזה הרמ"ש בכלל