פורום אוצר החכמה

האם יש בעיה להתפלל, לברך או ללמוד בחדר שינה של הורים?

?

קו ירוק כתב:?

גא"מ.

עקביה כתב:

קו ירוק כתב:?

גא"מ.

ודברי רבותינו הגאה"צ שליט"א חברי הבד"צ דפק"ק ת"ו א"צ חיזוק,
ואמינא לפעלא טבא יישר,
כ"ד הכו"ח
כיהודא ועוד לקרא,
זעירא ולא מן חבריא,
הק' פ"ת חופק"ק יצ"ו יע"א.



(ובכ"ז? )

מענה איש כתב:http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=150378

ראשית, תודה על ההתייחסות.
שנית, חסום לי...

.

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 150378
שלום לכבוד הרב, האם מותר להתפלל בחדר השינה שלי.
תשובה
כתבו הרב ארחות צדיקים ועוד ספרים. כי האדם חעשה לו בביתו פינה של קבע ושם האשה תתפלל ושם יבקשו בקשתם. והשכינה תשרה שם. ואין חדר שינה מתאים לכך.

בברכות ה' על תפילתי שתהא לפני מיטתי, עיי"ש

אולי קשור?
מתוך כף החיים עג ו בשם חסד לאברהם

ואני אומר דלפום טעמא דאיסורא משום הרהור ראוי לאדם לאסור לעצמו לקרות קריאת שמע עם אשתו במיטה אפילו שניהם לבושים, ובפרט בליל טבילה וכדו', על כגון זה נאמר תן לחכם ויחכם עוד

והוסיף ע''ז בכף החיים ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם.

כדאי לעיין בסוגיא ברכות כ"ד א' ולהתאזן (חלילה אין פקפוק על דברי האחרונים הקדושים ז"ל, רק לקלוט כיצד היא הקריאה מעיקר הדין)

בשעתו ראיתי הכרעה הלכתית של הרב שך, שחדר אמבטיה ביתי אין לו דין 'בית מרחץ' כי עשוי לתשמישים רבים (כיום זה גם בית הכסא בדרך כלל, וזה שונה).
ק"ו בן בנו של ק"ו על חדר שינה.
ובלא"ה הענין תמוה ומופרך מיסודו.
ואתרי התשובות למינהם.. אינם מוסמכים.

ואולי יש לאסור להזכיר דברים שבקדושה באף מקום בבית, שהרי רגיל לראות את אשתו בכל המקומות שבבית?
ואולי יש לאסור גם להזכיר בכל מקום כל זמן שהוא בן יומו, דהיינו שראה את אשתו תוך מעל"ע?

דורשי יחודך כתב:ואולי יש לאסור להזכיר דברים שבקדושה באף מקום בבית, שהרי רגיל לראות את אשתו בכל המקומות שבבית?
ואולי יש לאסור גם להזכיר בכל מקום כל זמן שהוא בן יומו, דהיינו שראה את אשתו תוך מעל"ע?

כוונתי היתה כמובן מצד היות חדר ההורים מקום קבוע של תה"מ, וכעין בית המרחץ שהינו מקום קבוע שמהלכים בו בלי בגדים.

פרנקל תאומים כתב:כוונתי היתה כמובן מצד היות חדר ההורים מקום קבוע של תה"מ, וכעין בית המרחץ שהינו מקום קבוע שמהלכים בו בלי בגדים.

וא"כ אסור לאדם לומר ק"ש שעל המטה במטתו, ולברך המפיל וענט"י וכו'.

מצד אחר היה מקום לדון עפ"מ שאמרו בשבת העומד באמצע המטה כאלו עומד בכריסה של אשה, ופרש"י משום הרהור, (אלא דמסקינן התם ולאו מלתא היא), ובראשית חכמה כ' שמטעם הרהור אסור להסתכל במטה שאיש ואשתו ישנים שם. והאחרונים כתבו שאסור לקרוא כנגד תמונות שאינן צנועות אף שאין כאן גוף אמתי. ונ"מ לאדם אחר, ולא לבעל עצמו, וכן לא לבנים דאין יצה"ר מתגרה בקרובות (ולכאו' אין איסור להסתכל בבגדי צבעונים של אמו).
[מה"ט היה מקום לדון, לא לאסור].

פרנקל תאומים כתב:

דורשי יחודך כתב:ואולי יש לאסור להזכיר דברים שבקדושה באף מקום בבית, שהרי רגיל לראות את אשתו בכל המקומות שבבית?
ואולי יש לאסור גם להזכיר בכל מקום כל זמן שהוא בן יומו, דהיינו שראה את אשתו תוך מעל"ע?

כוונתי היתה כמובן מצד היות חדר ההורים מקום קבוע של תה"מ, וכעין בית המרחץ שהינו מקום קבוע שמהלכים בו בלי בגדים.

???
הבעיה בבית המרחץ אינה קשורה לבגדים, אלא לזוהמא, ומעיינות קרים וביה"כ דפרסאי יוכיחו

מענה איש כתב:שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 150378
שלום לכבוד הרב, האם מותר להתפלל בחדר השינה שלי.
תשובה
כתבו הרב ארחות צדיקים ועוד ספרים. כי האדם חעשה לו בביתו פינה של קבע ושם האשה תתפלל ושם יבקשו בקשתם. והשכינה תשרה שם. ואין חדר שינה מתאים לכך.

צ"ע, כי 'איש ואישה זכו- שכינה בניהם'.

פרנקל תאומים כתב:

דורשי יחודך כתב:ואולי יש לאסור להזכיר דברים שבקדושה באף מקום בבית, שהרי רגיל לראות את אשתו בכל המקומות שבבית?
ואולי יש לאסור גם להזכיר בכל מקום כל זמן שהוא בן יומו, דהיינו שראה את אשתו תוך מעל"ע?

כוונתי היתה כמובן מצד היות חדר ההורים מקום קבוע של תה"מ, וכעין בית המרחץ שהינו מקום קבוע שמהלכים בו בלי בגדים.

הרב פ"ת שליט"א,
תגובתי לא הייתה מופנית אליכם דוקא, אלא על כל המהלך לאסור כל מיני דברים נוספים משום חשש הרהור.
אבל האם באמת יש הו"א לתת דין בית המרחץ לחדר השינה?! וכי אסור להרהר בדברי תורה, ולומר קריאת שמע על המטה כו'.
בית המרחץ הלא קבוע לזה דוקא, ואילו כאן תה"מ הוא רק אחד מהדברים הנעשים בחדר, וכפי שהעירו כבר.
חוץ מזה הלא מדרכי הצניעות וי"א אף להלכה ממש שצריכים להיות מכוסים, וא"כ כלל לא דומה לבית המרחץ.

אני לא מבין את הדימוי.
אע"פ שמלשון הגמרא שמחלקת בין מקום שעומדים בו היה אפשר לומר שהעניין במרחץ הוא העמידה ערומים כבר מבואר בפירוש בפוסקים שעיקר העניין במרחץ הוא משום זוהמה וכמו שכתב לענין לעיל ואז הוא דומה לצואה שאסור להרהר כנגדה בדבר שבקדושה.
כך שתשה"מ אינו אלא מצב שבו ערומים ותלוי בדין זה הן מצד כנגד והן מצד הנגיעה וההרהור כמבואר כל זה בגמרא פ"ג דברכות גבי ק"ש בסוגיא דעגבות. אבל אינו כצואה. והדין בו גם בשעת מעשה ממש שדיבור אסור והרהור מותר ושרי להרהר בו בד"ת וק"ו שאין לאסור את החדר אפילו להתפלל בזמן אחר.

כדברי אוצה"ח ידועה הצוואה של הנתיבות גבי הרהור בד"ת

יעוי' כס"מ ק"ש ג,ג הובא במג"א מה, ב.

אוצר החכמה כתב:אני לא מבין את הדימוי.
אע"פ שמלשון הגמרא שמחלקת בין מקום שעומדים בו היה אפשר לומר שהעניין במרחץ הוא העמידה ערומים כבר מבואר בפירוש בפוסקים שעיקר העניין במרחץ הוא משום זוהמה וכמו שכתב לענין לעיל ואז הוא דומה לצואה שאסור להרהר כנגדה בדבר שבקדושה.
כך שתשה"מ אינו אלא מצב שבו ערומים ותלוי בדין זה הן מצד כנגד והן מצד הנגיעה וההרהור כמבואר כל זה בגמרא פ"ג דברכות גבי ק"ש בסוגיא דעגבות. אבל אינו כצואה. והדין בו גם בשעת מעשה ממש שדיבור אסור והרהור מותר ושרי להרהר בו בד"ת וק"ו שאין לאסור את החדר אפילו להתפלל בזמן אחר.

הרב אוצה"ח,
על מה תסוב הודעתך, או למי היא מכוונת?

על שאלת פותח האשכול.

וראה שיטתו (המופלאה והמחודשת) של בעל שלחן הטהור (קאמרנא) סימן עג (והנסמן שם):
בשעת הזיווג מותר ומותר להזכיר דברי קדושה בפה מלא ופסוקים של קדושה ומכש"כ לחשוב בדברי יחודים וקדושה.
[ומהנסמן שם גם לדבריו בסימן רמ אות ה: ויכול לומר בשעת מעשה לשיקבה"ו בפה כי בעת עשיית המצוה אין שם ערוה ולא חרפה ולא מיאוס ויכול לומר בפה מלא כל דברי קדושה.]