פורום אוצר החכמה

ההלכה היא שלכבוד המת מותר להלין, ובגמ' מבואר [ב"ק פב:] שבירושלים אין מלינים, ומפרשים שהיינו אף לכבודו.
האם לזה מתכוונים תמיד כשאומרים שיש 'מנהג ירושלים' לא להלין [והכינוי הינו טעות]? או שאכן מלבד זאת יש מנהג ירושלים בזה?

עוד יש לחקור האם מה שאמרו לכבוד המת האם הוי יקרא דשכבי דווקא או ליקרא דחיי נמי מותר

אין איתנו יודע עד מה?...

מצד הדין יתכן שלא שייך ד"ז כיום כיון שכלנו טמאי מתים כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תרלג, ושלא ראינו מימינו מי שנזהר בזה (ויש חולקים עליו), וכן בשטחי ירושלים החדשה. ועי' חזו"ע אבלות ח"א עמ' שעז.
באבן יעקב (לבעל הצי"א) סט"ז כותב שמקובל בידנו איש מפי איש שמאז שנתחדש היישוב בירושלים העתיקה נהגו להקפיד בזה.

מה שנכון נכון כתב:מצד הדין יתכן שלא שייך ד"ז כיום כיון שכלנו טמאי מתים כמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' תרלג, ושלא ראינו מימינו מי שנזהר בזה (ויש חולקים עליו), וכן בשטחי ירושלים החדשה. ועי' חזו"ע אבלות ח"א עמ' שעז.
באבן יעקב (לבעל הצי"א) סט"ז כותב שמקובל בידנו איש מפי איש שמאז שנתחדש היישוב בירושלים העתיקה נהגו להקפיד בזה.

מה שנכון נכון....
יפה מאוד!
מעניין אם מלבד הצי"א יש מקור נוסף למנהג ירושלים זה.

ב'עמוד אש' (נחשב ספר נאמן) מספר שהלינו את הגרלי"ד ז"ל (בשנת תרנ"ח) במוצאי שבת וערכו הלוייתו ביום ראשון.