פורום אוצר החכמה

ב"י או"ח סי' מז -
וכל כהאי גוונא איצטריך הירושלמי לאשמועינן שאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה אלא כשלמד מיד דוקא ועוד יש לומר דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי תלמוד תורה לחוד וק"ש כדברי תפילות הוא
איך אפשר לבאר מה יש בקרי"ש ענין של תפילה.

אמנם לא ממש בשאלה זו, אבל בשאלה קרובה אליה, רשום אצלי "ועיין במור וקציעה על אתר שנשאר בצ"ע על הב"י שבודאי יצא חובת ברכת התורה בק"ש, וכן הקשו גם מאורי ישראל ה"ה המהרש"ם בשו"ת שלו ח"ב סימן ק"ט, והגרי"ז סולובייצי'ק זצ"ל מובא בשמו בספר חנוכה ומגילה עמוד י"ב".

מה באמת אפשר ליישב את הערת הגרי"ז?

עושה חדשות כתב:מה באמת אפשר ליישב את הערת הגרי"ז?

רח''א טורצין בשם הגרי''ז.png

י"ל שהיות שקראו קר"ש לפני שנתנה תורה, א"כ אפשר לקרוא קר"ש שלא מדין פרשה שבתורה, ואז אי"צ ברכה"ת [כמובן שזה אינו לפי השיטות שכל עיקר הדין של קר"ש הוא לקרוא פרשה שבתורה בשכבך ובקומך].

עושה חדשות כתב:מה באמת אפשר ליישב את הערת הגרי"ז?

רח''א טורצין בשם הגרי''ז.png

אולי:
נכון שמקיים מצות ת"ת, אך כאן נדרש משהו נוסף, שלא "גם" תקיים מצות תלמוד תורה, אלא "רק" תקיים. ולא בגלל שיש חסרון במצות תלמוד תורה, אלא רק בגלל שעדיף לברכה שתחול על מצוה "נקיה" שהיא רק ת"ת "לשמה"....(קיצרתי ואני מקווה שהובנתי).

עושה חדשות כתב:איך אפשר לבאר מה יש בקרי"ש ענין של תפילה.

בגמ' ברכות אי' שמי שלא מכוון דעתו בקרי''ש ראוי לגעור בו וכו' עד שיכוין, ומשמע קצת שיש בזה ענין עמידה לפני המלך, וצ''ע.

עושה חדשות כתב:ב"י או"ח סי' מז -
וכל כהאי גוונא איצטריך הירושלמי לאשמועינן שאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה אלא כשלמד מיד דוקא ועוד יש לומר דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי תלמוד תורה לחוד וק"ש כדברי תפילות הוא
איך אפשר לבאר מה יש בקרי"ש ענין של תפילה.

ויותר מזה יש להקשות הרי לדעת הירושלמי רשב"י גם לא הפסיק לק"ש (ברכות פ"א ה"ב, הובא בתוס' מו"ק ט: ויועיי"ש גהש"ס שהקשה מבבלי שבת יא. שהפסיקו לק"ש ורק לתפילה לא הפסיקו ועוד בגהש"ס שם בשבת יא. ציין להראנ"ח) והירושלמי אומר זה שינון וזה שינון הרי להדיא דהירושלמי קורא לק"ש שינון דהיינו לימוד ולכן לא עצרו לק"ש דהרי עסקו בתורה (וכמדומה בשיעורי מרן הגריש"א לברכות דן אם הפסיקו לברכות ק"ש דמחד דין תפילה להן ומאידך נוגעות לק"ש), ואם כן איך דוחק הב"י בדברי הירושלמי דק"ש תפילה היא?

ראיתי חידוש נפלא השייך לעניננו קצת -

אפרים זלמן כתב:

עושה חדשות כתב:איך אפשר לבאר מה יש בקרי"ש ענין של תפילה.

בגמ' ברכות אי' שמי שלא מכוון דעתו בקרי''ש ראוי לגעור בו וכו' עד שיכוין, ומשמע קצת שיש בזה ענין עמידה לפני המלך, וצ''ע.

הכוונה לגמ' ברכות לד "חברותא כלפי שמיא מי איכא" וכדפרש"י "מנהג שנוהג אדם בחברו ינהג אצל המקום, ולא יזהר בתפלתו"
לכ' לשון תפילה אין הכוונה לדברי שבח ובקשה, אלא יש כאן אמירה להשם ע"כ שאנו מקבלים מלכותו מאמינים בתוכן של שמע ישראל.

יש לציין גם לדברי התלמוד בברכות [יו:]: 'כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי' 'כן אברכך בחיי' זו קריאת שמע, 'בשמך אשא כפי' זו תפילה. מבואר שיש בקריאת שמע פן של ברכה.

מצינו כמה פעמים לשון תפילה על קריאת שמע
תוס' ברכות ב. ד''ה מאימתי בא''ד ''וא''כ למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת''
תוס' שבת דף יא. ד''ה כגון מפרש שלשון ''מצלי'' קאי על ק''ש יעו''ש
עי' מעדני יו''ט ברכות פ''ק [רא''ש סי' א'] ס''ק כ' וס''ק ק'
ועי' ברכות דף טו. דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צילותא, ולפי גירסת רש''י קאי דוקא על ק''ש ולא אתפלה יעו''ש, הרי לשון ''צילותא'' קאי על ק''ש
ועי' רבינו יונה שם שכ' [לגירסת רש''י] וז''ל ואינו נכון דמסתמא לשון צלותא יותר משמע תפלה מק"ש ומה טעם להוציא התיבה ממשמעה ולפרש צלותא ר"ל ק"ש ולא תפלה, ולפיכך מפרשי' דבין לתפלה בין ק"ש אסור עכ"ל, ומשמעות הלשון הוא שבאמת שייך לשון צילותא על ק''ש


ואולי הביאור הוא ע''פ הילקוט ואתחנן אות תתל''ה שכ' שק''ש הוא כנגד הקרבת התמיד [אעתיק מקצת הלשון ''כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לשעבר הייתם מקריבין לי שתי פעמים ביום את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד ליחרב ומכאן ואילך אי אתם יכולין להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבקר שמע ישראל בערב ועולה לפני יותר מכל הקרבנות'']

וראיתי לפרש עפי''ז דברי המפ''ג סי' רל''ה מש''ז ס''ק ב' בא''ד וז''ל ויתנה אם זמנה כתנאי דאמרי זמנה קודם צאת הכוכבים טוב, ואם לאו אקרא אח"כ בזמנה, ולית כאן שני תמידין וכדומה עכ''ל

לכאורה אםהתפלל ברכת קר"ש ו קרא קריאת שמע לאחר זמנה, דאז הרי קורין אותה רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, ברור שיצא

אך לעומת זה יש לתמוה דהרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים, ובכלל בהחתימה אוהב עמו ישראל לא הוזכר תלמוד תורה בכלל, ואיך יחשב ברכה זו של אהבה רבה לברכת התורה, הרי עיקר הברכה עוסקת באהבה שבין הקב"ה לישראל, ואחד מחסדיו המרובים באהבתו אותנו הוא שנתן לנו את התורה, ולכאורה מי שדילג לגמרי על כל הנוסח של תורה באהבה רבה שפיר יצא ידי חובתו (אולי לא, יל"ע בפנים במקורות אם הזכרת נתינת התורה מעכבת בברכת אהבה רבה כמו שהזכרת יציאת מצרים ומכת בכורות מעכבת בברכת אמת ויציב), עכ"פ מה הצד בכלל שזה ישמש כתחליף לברכת התורה? אטו מי שאמר מודים והתכוון להודות על התורה יצא בזה ידי חובתו?

הגמ׳ במנחות מביאה את ר"ש שהקורא קר"ש לא עבר על לא ימיש, חזינן דיש לזה דין תורה

במתניתין בתמיד לא:
באו להן ללשכת הגזית לקרות את שמע

והמפרש (מכונה רש"י): והכי נכון הדבר שיתפללו קודם שיקטירו שום הקטר ויעל קרבנם לריח ניחוח


[העיר על כך ר' יוסף ענגיל, בגליוני הש"ס ברכות (לא זוכר איזה דף), שמכאן משמע, שקר"ש נחשב כתפילה].

לאידך גיסא

ז"ל הב"י בסימן ז - דהא ברכת אשר יצר בכלל תלמוד תורה היא.
והדרישה שם העיר - מנא ליה לב"י זה שברכת אשר יצר הוי בכלל לימוד תורה נהי נמי דהוי דבר שבקדושה מכל מקום אינו כל כך דבר שבקדושה כמו לימוד תורה.