פורום אוצר החכמה

באורחות שבת הובא נידון מעניין שלדבריו לא נמצא בפוסקים מי שידבר מזה, והוא, שכידוע העמדת מחיצת ארעי לצניעות בעלמא מותרת בשבת, ורק מחיצה המתרת אסורה, וכגון להכשיר סוכה. ויש לדון האם גם סתירת מחיצה כזו אסורה.
והביא משמיה דהגרשז"א בשש"כ שהחמיר בזה - כל זמן שהיא מתרת, ומאידך בנו הגר"ש פקפק שיתכן שכיון שכל האיסור הוא דווקא בזו המתרת שמה שמתרת נותן לה חשיבות, א"כ בסתירה לא שייך זאת, ולעולם מותר לסתור מחיצת ארעי זו בשבת. ועיי"ש שהביא הוכחה לדבריו, אך עיי"ש שיש להפריכה, ועוד יש להפריכה בדרך אחרת ואכמ"ל.
ואני בעניותי כלל לא היה מוזר בעיני שלא נתפרש הדבר בפוסקים - דהיינו מרוב הפשיטות, שכשם שההתרה נותנת חשיבות לבנין כך היא נותנת חשיבות לסתירה, וכדעת הגרשז"א.
אך מה מאוד יפלא על הני גאוני שלא ראו שהדברים מפורשים בדברי הרשב"א והריטב"א בערובין ע"ט ע"א, כפי שהביא בספר הנהדר 'מנחת אריאל' על מס' שבת. שכתבו שתבן שבין שתי חצירות המשמש כמחיצה המתרת טלטול בחצר, כיון שבין השמשות היה אסור ליטול התבן משום 'סתירת אהל' - והיינו 'סתירת מחיצה המתרת', לכן אמרו בגמ' שכל השבת אסור ליטול מהתבן, משום מיגו דאיתקצאי וכו'. ומפורש כדברי הגרשז"א, שאמנם לאחר שכבר אינה מתרת אין איסור בסתירה [ולכן הוצרכו לכך דמיגו דאיתקצאי - כיון שאחר כניסת השבת שוב אינה מתרת. ודברי הגרשז"א יש להעמיד באופן שבין השמשות לא שימשה להיתר, ודלא כתמיהת המנחת אריאל על דבריו], אך כל זמן שמשמשת להיתר [כל בין השמשות] יש איסור בסתירתה!

(מהזיכרון). הגר"ש לשיטתו שם ל"ק, שכתבו שם בשמו שיש להבחין בין מחיצה המתרת למחיצה שעושה רשות. (וק"ק למה נצרכו א"כ למיגו דאיתקצאי). ודו"ק.

חיים סגל כתב:באורחות שבת הובא נידון מעניין שלדבריו לא נמצא בפוסקים מי שידבר מזה

ראה ב'שלחן ערוך הרב' סימן שעב סכ"ב, וז"ל:
ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול יש איסור בסתירתו מדברי סופרים כמ"ש בסי' שט"ו
עכ"ל.

אמרתי אחכמה כתב:

חיים סגל כתב:באורחות שבת הובא נידון מעניין שלדבריו לא נמצא בפוסקים מי שידבר מזה

ראה ב'שלחן ערוך הרב' סימן שעב סכ"ב, וז"ל:
ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול יש איסור בסתירתו מדברי סופרים כמ"ש בסי' שט"ו
עכ"ל.

ישר כח! [שכחת להדגיש את המילה 'שלדבריו' שבדברי]
וכמובן שמקור דברי הרב הם דברי הראשונים שהבאתי לעיל.
ומה כוונתו 'כמ"ש בסי' שט"ו', מצאת שם שידבר מענין סתירת מחיצה המתרת?
או שמא כוונתו ששם נתבאר איסור עשיית המחיצה וממילא פשוט שגם סתירתה אסורה.

עושה חדשות כתב:(מהזיכרון). הגר"ש לשיטתו שם ל"ק, שכתבו שם בשמו שיש להבחין בין מחיצה המתרת למחיצה שעושה רשות. (וק"ק למה נצרכו א"כ למיגו דאיתקצאי). ודו"ק.

לא ראיתי באורחות שבת דברים כאלו,
ואולי כוונתך למה שהובא שם משמו, לגבי מה שחילק אביו זצוק"ל שלאחר שכבר לא נצרכת לו המחיצה המתרת שוב אין איסור בסתירתה, העיר שזה לא שייך במחיצה שבמציאות מתרת כמו בסוכה, שאף שאין לו צורך כעת בסוכה, למעשה הוא סותר מחיצה מתרת
אך לאחר כל הדברים הוא מצדד שאין איסור בסתירה של כל מחיצה המתרת, ודברי הראשונים לא נאמרו אלא לענין העמדתה - וכמובן שזה 'נסתר' מדברי הראשונים המפורשים, שהובאו גם להלכה בשו"ע הרב

צודק, זה לא מובא שם. וכוונתי היתה לסברת הגרש"ז המובאת בשש"כ פכ"ד הערה קלד (בנדמ"ח), כי עד"ז יש לחלק הכא.

ומה שתירצת את הקושיא על הגרש"ז, פשוט דסברת הראשונים הנ"ל "איסור אהל שבו להיכן הלך" אינה תלויה בביהש"מ דוקא.

לגוף הענין, ודאי נעלמו ד' הראש' בעירובין מדברי הגאונים הנ"ל, מדלא אדכרו להו. וההערה ידועה מכבר, (ונשלחה כבר לפני כמה שנים למחברי הספר ארחו"ש).

גם מבואר שם בראש' נגד מה שרצו כמה פוס' להתיר סתירת אהל עראי עם שיור של טפח, (על דרך ההיתר לבנות תוספת), כי התם נמי הרי נשתייר אפילו י"ט.

מתוך ספר הלכה ערוכה - בנין ואוהל

כמדומה ששמעתי לפני כמה שנים מהרה"ג ר' א.ג. שליט"א (השוקד על תלמודו בישיבת מעלות התורה כבר שנים רבות), ששאל להגר"ש זצ"ל מדברי הראשונים הנ"ל, ואמר לו הגר"ש זצ"ל שכבר הראו לו וחזר בו.

חיים סגל כתב:

אמרתי אחכמה כתב:

חיים סגל כתב:באורחות שבת הובא נידון מעניין שלדבריו לא נמצא בפוסקים מי שידבר מזה

ראה ב'שלחן ערוך הרב' סימן שעב סכ"ב, וז"ל:
ועוד שכיון שסמכו עליו למחיצה להתיר טלטול יש איסור בסתירתו מדברי סופרים כמ"ש בסי' שט"ו
עכ"ל.

ישר כח! [שכחת להדגיש את המילה 'שלדבריו' שבדברי]
וכמובן שמקור דברי הרב הם דברי הראשונים שהבאתי לעיל.
ומה כוונתו 'כמ"ש בסי' שט"ו', מצאת שם שידבר מענין סתירת מחיצה המתרת?
או שמא כוונתו ששם נתבאר איסור עשיית המחיצה וממילא פשוט שגם סתירתה אסורה.

בפשטות זהו כוונתו

אם כבר חידושים נשגבים של הגר"ש זצ"ל בהל' שבת, מה ידוע לכם על 2 החידושים המופלאים שהביא בשמו הגר"א איזנטל בהלכות "כלים ששבתו בבית"?

מצו"ב, ומסומן -

ההערה מדברי הרשב"א והריטב"א בעירובין עט איבדרא בי מדרשא, וראיתיה בכל ספרי המלקטים.

אגב, עברתי היום על כל סימן שטו במשנה ברורה החדש שנקרא 'משנה אחרונה', עם הביאורים והליקוטים.
משום מה המיזם הכביר הזה לא זכה לתשומת לב שהוערפה פה על המיזם הראשון משנה ברורה הוצאת 'דרשו'.

אין ספק שלמרות הדמיון החיצוני, אין כל השוואה בכמות ובאיכות, ברמת הדיוק ובטעם הטוב.
עבודה מעולה ממש, עם הגדרות מדויקות ממש מבחינת הלומדעס'. מיוחד ביותר.

עושה חדשות כתב:גם מבואר שם בראש' נגד מה שרצו כמה פוס' להתיר סתירת אהל עראי עם שיור של טפח, (על דרך ההיתר לבנות תוספת), כי התם נמי הרי נשתייר אפילו י"ט.

מה זה שונה מלפתוח את פקק החלון?

מענין לענין,

ז"ל הפרי חדש בסי' נה - עוד כתב כשיש ט' במקום אחד ועשירי אחר הוילון שפורסין לצניעות מצטרפי כן נראה לי עד כאן. ונראה להביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן [בזבחים] בסוף פרק איזהו מקומן דף נ"ה ע"ב פשיטא מוגף כנעול דמי, וילון מאי, א"ר זירא הוא עצמו אינו נעשה אלא כפתח פתוח. ומיהו מסתברא דדוקא שפירסוהו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ספר תורה ופירסו סדין כי היכי דליהוי מחיצה ויוכל לשמש מטתו, מגו דהויא מחיצא להך מילתא הויא מחיצה נמי לצירוף עשרה ולא מצטרפי. ובמשנ"ב שם פסק כדבריו.

מה הדין כשהמחיצה נעשית מתחילה כי היכי דיוכל לשמש מטתו, אבל עכשיו כבר לקחו מכאן את הס"ת והתפילין, או שאשתו פירסה נדה וכד', האם עדיין יש חשיבות למחיצה להפקיע צירוף עשרה או לא.

ובחזרה ל'סותר אהל' בשבת -
נסתפקתי באופן שהמחיצה אינה מתרת, אלא להיפך. וכגון מחיצה שעושה סילוק ומקלקלת את העירוב וכד', או מקטינה את שטח הסוכה. האם אסור לבנותה כי היא פועלת דין, או שאינה דומה מחיצה האוסרת למחיצה המתרת. ולאידך גיסא אם מותר לסותרה, כי בסתירתה היא 'מתרת'.

בעניין סתירת מחיצה המתרת יעויין מה שכתבנו בשבוע זה בעלון ''שפתי כהן'' ממורינו הגר''ד הכהן קוק שליט''א שהביא דיש בזה מחלוקת הראשונים ויעויי''ש בארוכה מה שהעלה להלכה עפי''ז.
https://forum.otzar.org/download/file.php?id=113394