פורום אוצר החכמה

דרומי כתב:כמדומה שהיה פעם אשכול בנושא. כידוע הרב לנדא שליט"א מחמיר בנושא ולכן כמעט שאין חלב בהשגחתו.

דרומי כתב:כמדומה שהיה פעם אשכול בנושא. כידוע הרב לנדא שליט"א מחמיר בנושא ולכן כמעט שאין חלב בהשגחתו.

מלבב כתב:גם אם נגיד שדנים על כל חלב בנפרד שבא מהרוב בהמות הכשרות, עדיין יש רוב הפוך שברוב החלב של כל החברות מעורב שם חלב טריפה, ואיך אפשר להגיד נגד המציאות שלא נמצא חלב טריפה ברוב מיכלי החלב של רוב החברות?

כנראה שסובר כת"ה שהפירוש מרובא אזלינן לפי חשבון, כגון באיכא שבעים ושלשים אמרינן דשלשה מהמיעוט דלכן כתב כת"ה דפשיטא דפשיטא שנמצא גם זרע ישראל, דהא כיון שחמישית או שישית הם ישראל בנויארק, וגם מכל חמשה או ששה כלים מזרע איכא חדא מישראל. והוא במחיכת"ה טעות שאינו כן אלא שדין התורה, שכל אלו שפרשו אמרינן שמהרוב הן, ואין אף אחד משל ישראל, ובתשע חניות כשרות ואחת נבלות ונמצא אפי' עשר חתיכות כולם כשרות דבפריש הלך אחר הרוב, ול"א שאחת מהן ודאי מן החנות שמוכר נבלות ויאסרו כולן אם נקבע אח"כ ע"י קבוע דרבנן תערובת חתיכה להתכבד. ומפורש כן בש"ך קי"ד ס"ק י"ט וז"ל ואם ברור ודאי דרוב אין מערבין יין כל הפורש מהן מותר, אף שיש שמקצתו מערבין, ומקצתו היא כפשוטו, אף שיש הרבה אלא הם מיעוט, כגון שהאין מערבין הוא יותר ממחצה והמיעוט קרוב למחצה, כמו מ"ט ונ"א, נמי מותר כל הפורש, וזה פשוט וברור אף באיסור דאורייתא,

מקדש מלך כתב:כיון שידעינן שרוב בהמות אינן טרפות, ורוב טרפות שלנו הם מחומרות, על כן נוכל לדעת לבטח שבכללות לפחות חלק מהחומרות אינן מוצדקות. אמנם לא נוכל לפסוק דין לגבי כל טריפה הנמצאת בפני עצמה, כי איננו יודעים באיזה חומרא איננו צודקים והיא באמת כשרה.

החושב כתב:

מקדש מלך כתב:כיון שידעינן שרוב בהמות אינן טרפות, ורוב טרפות שלנו הם מחומרות, על כן נוכל לדעת לבטח שבכללות לפחות חלק מהחומרות אינן מוצדקות. אמנם לא נוכל לפסוק דין לגבי כל טריפה הנמצאת בפני עצמה, כי איננו יודעים באיזה חומרא איננו צודקים והיא באמת כשרה.

הבעיה היא שעל 'חומרה' זו ספציפית (סירכות בריאה) מדבר הבית יוסף, ואומר שזה איסור מדינא.
אם המידע שקיבלתי (שהיום לרוב פרות יש סירכות) הוא נכון, אז לשיטתך ניתן להוכיח מכאן שהבית יוסף לא צודק. כמדומה הרחקת לכת...

לענין כתב:.
סברת המנחת אשר לענין סטטיסטיקה שייכת גם כאן

לענין כתב:העובדות ידועות. חלק בית יוסף מיעוט, וגם זה רק במקומות המסוגלים לזה [ועכ"פ לא בא"י לע"ע]. אם נתעקש על חלק אמיתי [ע"ע בית יוסף בית דוד מהריל"ד ואכ"מ] אז זה בערך שלש אחוז, וגם זה בחסד.
ה' עשה חסד עם בית ישראל שהעמיד לנו את הגריש"א שלא אבה לדון בענין כלל. כפה"נ סיבתו היתה כדי שלא יבואו אחריו וידקדקו במלותיו בכל מיני דקדוקים ויאמרו 'עכשיו השתנו הנתונים'...
סברת המנחת אשר לענין סטטיסטיקה שייכת גם כאן [למרות שבעניי איני רואה לה קיום כלל וכלל. במקרה שאני יודע בודאות שיש כאן רוב טריפות, מה זה משנה איך אני יודע ועל פי מה, תכל'ס אני יודע! אני גם יכול להשבע על זה שיש כאן טריפות יותר מאחד לששים, והמדובר בטריפות ודאי!].
ואסיים בדברי הסידור זבח כהלכתו סי' ט', 'והראוני כמה מאמרים מכמה ת"ח בשאלה זו, ולא ראיתי בהם אלא גיבובי סברות, ולא מצאתי דבר שהניח את דעתי, וצריך אני לרב בזה'.

מקדש מלך כתב:
וכפי שכתבתי, שבמקרים פרטיים אנחנו מחמירים, כי אין בידינו להקל נגד המפורש בהלכה, אבל ידעינן שרובם כשרות, כי אין סיבה לתלות שנשתנה המציאות מדורות העבר.

מקדש מלך כתב:כיון שידעינן שרוב בהמות אינן טרפות, ורוב טרפות שלנו הם מחומרות, על כן נוכל לדעת לבטח שבכללות לפחות חלק מהחומרות אינן מוצדקות. אמנם לא נוכל לפסוק דין לגבי כל טריפה הנמצאת בפני עצמה, כי איננו יודעים באיזה חומרא איננו צודקים והיא באמת כשרה.

ולגבי עיקר השאלה, אעתיק את לשונו של האגרות משה בנידון אחר, ולכאורה הוא הדין לכאן (גם אם הבהמות אינן בגדר פריש, על כל פנים, רואים שהרוב הוא פסק דין של ודאי). ואם שגיתי אודה למי שיבאר לי את שגיאתי.

כנראה שסובר כת"ה שהפירוש מרובא אזלינן לפי חשבון, כגון באיכא שבעים ושלשים אמרינן דשלשה מהמיעוט דלכן כתב כת"ה דפשיטא דפשיטא שנמצא גם זרע ישראל, דהא כיון שחמישית או שישית הם ישראל בנויארק, וגם מכל חמשה או ששה כלים מזרע איכא חדא מישראל. והוא במחיכת"ה טעות שאינו כן אלא שדין התורה, שכל אלו שפרשו אמרינן שמהרוב הן, ואין אף אחד משל ישראל, ובתשע חניות כשרות ואחת נבלות ונמצא אפי' עשר חתיכות כולם כשרות דבפריש הלך אחר הרוב, ול"א שאחת מהן ודאי מן החנות שמוכר נבלות ויאסרו כולן אם נקבע אח"כ ע"י קבוע דרבנן תערובת חתיכה להתכבד. ומפורש כן בש"ך קי"ד ס"ק י"ט וז"ל ואם ברור ודאי דרוב אין מערבין יין כל הפורש מהן מותר, אף שיש שמקצתו מערבין, ומקצתו היא כפשוטו, אף שיש הרבה אלא הם מיעוט, כגון שהאין מערבין הוא יותר ממחצה והמיעוט קרוב למחצה, כמו מ"ט ונ"א, נמי מותר כל הפורש, וזה פשוט וברור אף באיסור דאורייתא,

קראקובער כתב:

מקדש מלך כתב:
וכפי שכתבתי, שבמקרים פרטיים אנחנו מחמירים, כי אין בידינו להקל נגד המפורש בהלכה, אבל ידעינן שרובם כשרות, כי אין סיבה לתלות שנשתנה המציאות מדורות העבר.

עובדא שגם היום יש אחוזים שונים של טריפות בין המדינות אפילו בדרום אמריקה גופא ולפעמים מדובר בהבדלים משמעותיים אז זה גם לא מופרך שהדברים השתנו.

מלבב כתב:

מקדש מלך כתב:כיון שידעינן שרוב בהמות אינן טרפות, ורוב טרפות שלנו הם מחומרות, על כן נוכל לדעת לבטח שבכללות לפחות חלק מהחומרות אינן מוצדקות. אמנם לא נוכל לפסוק דין לגבי כל טריפה הנמצאת בפני עצמה, כי איננו יודעים באיזה חומרא איננו צודקים והיא באמת כשרה.

ולגבי עיקר השאלה, אעתיק את לשונו של האגרות משה בנידון אחר, ולכאורה הוא הדין לכאן (גם אם הבהמות אינן בגדר פריש, על כל פנים, רואים שהרוב הוא פסק דין של ודאי). ואם שגיתי אודה למי שיבאר לי את שגיאתי.

כנראה שסובר כת"ה שהפירוש מרובא אזלינן לפי חשבון, כגון באיכא שבעים ושלשים אמרינן דשלשה מהמיעוט דלכן כתב כת"ה דפשיטא דפשיטא שנמצא גם זרע ישראל, דהא כיון שחמישית או שישית הם ישראל בנויארק, וגם מכל חמשה או ששה כלים מזרע איכא חדא מישראל. והוא במחיכת"ה טעות שאינו כן אלא שדין התורה, שכל אלו שפרשו אמרינן שמהרוב הן, ואין אף אחד משל ישראל, ובתשע חניות כשרות ואחת נבלות ונמצא אפי' עשר חתיכות כולם כשרות דבפריש הלך אחר הרוב, ול"א שאחת מהן ודאי מן החנות שמוכר נבלות ויאסרו כולן אם נקבע אח"כ ע"י קבוע דרבנן תערובת חתיכה להתכבד. ומפורש כן בש"ך קי"ד ס"ק י"ט וז"ל ואם ברור ודאי דרוב אין מערבין יין כל הפורש מהן מותר, אף שיש שמקצתו מערבין, ומקצתו היא כפשוטו, אף שיש הרבה אלא הם מיעוט, כגון שהאין מערבין הוא יותר ממחצה והמיעוט קרוב למחצה, כמו מ"ט ונ"א, נמי מותר כל הפורש, וזה פשוט וברור אף באיסור דאורייתא,

השאלה אם סברת האגרות משה מהני גם באוכל כולם בבת אחת, ובפרט בתערובת לח בלח.

מקדש מלך כתב:

מלבב כתב:

מקדש מלך כתב:כיון שידעינן שרוב בהמות אינן טרפות, ורוב טרפות שלנו הם מחומרות, על כן נוכל לדעת לבטח שבכללות לפחות חלק מהחומרות אינן מוצדקות. אמנם לא נוכל לפסוק דין לגבי כל טריפה הנמצאת בפני עצמה, כי איננו יודעים באיזה חומרא איננו צודקים והיא באמת כשרה.

ולגבי עיקר השאלה, אעתיק את לשונו של האגרות משה בנידון אחר, ולכאורה הוא הדין לכאן (גם אם הבהמות אינן בגדר פריש, על כל פנים, רואים שהרוב הוא פסק דין של ודאי). ואם שגיתי אודה למי שיבאר לי את שגיאתי.

כנראה שסובר כת"ה שהפירוש מרובא אזלינן לפי חשבון, כגון באיכא שבעים ושלשים אמרינן דשלשה מהמיעוט דלכן כתב כת"ה דפשיטא דפשיטא שנמצא גם זרע ישראל, דהא כיון שחמישית או שישית הם ישראל בנויארק, וגם מכל חמשה או ששה כלים מזרע איכא חדא מישראל. והוא במחיכת"ה טעות שאינו כן אלא שדין התורה, שכל אלו שפרשו אמרינן שמהרוב הן, ואין אף אחד משל ישראל, ובתשע חניות כשרות ואחת נבלות ונמצא אפי' עשר חתיכות כולם כשרות דבפריש הלך אחר הרוב, ול"א שאחת מהן ודאי מן החנות שמוכר נבלות ויאסרו כולן אם נקבע אח"כ ע"י קבוע דרבנן תערובת חתיכה להתכבד. ומפורש כן בש"ך קי"ד ס"ק י"ט וז"ל ואם ברור ודאי דרוב אין מערבין יין כל הפורש מהן מותר, אף שיש שמקצתו מערבין, ומקצתו היא כפשוטו, אף שיש הרבה אלא הם מיעוט, כגון שהאין מערבין הוא יותר ממחצה והמיעוט קרוב למחצה, כמו מ"ט ונ"א, נמי מותר כל הפורש, וזה פשוט וברור אף באיסור דאורייתא,

השאלה אם סברת האגרות משה מהני גם באוכל כולם בבת אחת, ובפרט בתערובת לח בלח.

אני לא רואה למה לחלק, הרי אנחנו פוסקים שהכל מותר בודאות.

לענין כתב:השאלה היא אם זה רלוונטי גם למצב דהאידנא.

עושה חדשות כתב:כבר הבאתי פעם באשכול דומה, את דברי הגרשש"ק בשערי יושר.

ז"ל -
וראיתי בפתחי תשובה סימן פ"א סק"ד שהביא מה שפקפק רב אחד שבמקומם שכיחי טריפות כמו כשירות איך אוכלים חלב וחמאה כיון דליכא רוב כשירות יעו"ש, ובאמת לא קשה מידי דהנה הרבה בהמות נטרפות מחמת ספיקות כמו מים בראש וספק אם המח מקיפו וכל כיוצא בזה, וכיון דאין רוב להכריע על ריעותא זו אסורה מספק, אבל בחיי הבהמה אנו מצרפינן מיעוט בהמות שאין בהם ריעותא כלל עם מחצה הכשירות של אותן שיש בהן ריעותא וכמו מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות, אבל כשאנו מוצאים ריעותא דנפל מזה הצטרפות ליכא רובא וזה פשוט. ובפתחי תשובה הביא שם לתרץ על פי מה שכתב בתשובות שאגת אריה סימן ס"ד לענין שחיטה ביום טוב דכתב שם דמה שאנו אוסרים הרבה בהמות ע"י ריעותא דסרכת הם משום חומרא בעלמא יעו"ש. ולדעתי נראה דתירוץ זה אינו נכון, דלו יהא דאנו מחמירים מחמת חומרא, אבל מהיכי תיתי להקל בחלב יותר מן הבשר של הבהמה, ותירוצו של הגאון שאגת אריה הוא רק לענין יום טוב דאף שאנו אוסרים מחמת חומרא חשוב אוכל נפש הואיל דמה"ת חזיא למיכל יעו"ש, אבל לנידון דידן לא יועיל דבריו. אבל האמת הוא כיון דהרבה נטרפות מחמת ספיקות וענין החומרות הוא ג"כ על פי רוב מחמת ספיקות ובכל אלו חלק גדול מהן כשירות הן, רק שאנחנו לא נדע איזו להכשיר ואיזו להטריף משו"ה אנו מחמירים מספק, אבל בחיי הבהמה יש לנו רוב מעליא שמא ליכא בבהמה זו שום ריעותא ואפילו יש בה ריעותא שמא אינה טריפה, וזה נכון.

לענין כתב:השאלה היא אם זה רלוונטי גם למצב דהאידנא.

דרומי כתב:ואיך אפשר לתת לציבור מוצר שכשרותו מובססת על היתרים, כאשר הוא מצפה למשהו 'לכתחילה' ללא פשרות?!
נכון להיום יש מחלבה אחת בהשגחה, מחלבת יד מרדכי. התוצרת שלה מובאת לבני ברק וכן למאפיות שבהשגחת הרב לנדא. אנחנו מודעים לכך שזה לא מספיק"...

עושה חדשות כתב:אעפ"כ לא עמד אדם בימינו וביטל את ההלכה הפסוקה שבספק טריפות אפשר לסמוך על התארכות החיים במשך שנה. ובאמת זה דבר פלאי. אם תרצה להרחיב בזה אולי כדאי שתעיין במש"כ בעבר כאן.

דרומי כתב:כמדומה שהיה פעם אשכול בנושא. כידוע הרב לנדא שליט"א מחמיר בנושא ולכן כמעט שאין חלב בהשגחתו.