פורום אוצר החכמה

אמירת ברכו נתקנה לפני ברכות ק"ש, כפתיח לברכות אלו. בדומה לזה מצינו שלפני ברכת המזון קורא המזמן לחבריו נברך או ברכו והם עונים נברך (משנה בברכות).

מה שייך אפוא להשלים אמירת ברכו בסוף התפילה, כאשר לא אומרים אחריה שום ברכה? מה תפקיד ברכו כשאינו משמש כפתיח וכקריאה לברכה?

ואני מוסיף לשאול, ומה נשתנה מזימון ששם אין את האפשרות הזאת?

אכן. אם כי היה צד בגמרא שניתן לזמן אחרי הברכה, אך נפסק שאי אפשר.

המנהג המובא בפוסקים לומר ברכו לפני חזרת הש"ץ הוא עדיף בגלל הנקודה הזו. (וגם בגלל שחלק מהמאחרים יכולים עדיין להיות לפני ברכות ק"ש בשעה זו ויהיה להם ברכו במקומו המתאים).

מי אמר שברכו שאחר התפילה הוא השלמה במקום ברכו שלפני ברכות ק"ש?
בפשטות הוא נועד עבור מי שאיחר ועוד לא קרא ק"ש (והיינו שהגיע בסוף ק"ש והתחיל מיד שמו"ע עם הציבור וכעת צריך לקרוא ק"ש, או שאיחר לגמרי ועדיין לא קרא ק"ש ולא התפלל), שיענה ברוך ה' המבורך ויקרא אח"כ ק"ש בברכותיה כסדר אחר ברכו.

מה שייך ביחיד קריאה שמופנית לציבור? האם גם יחיד בביתו יאמר ברוך ה' המבורך כו' לפני ברכות יוצר?!

אפרקסתא דעניא כתב:מה שייך ביחיד קריאה שמופנית לציבור? האם גם יחיד בביתו יאמר ברוך ה' המבורך כו' לפני ברכות יוצר?!

יש שם ציבור ולכן האמירה מופנית לציבור ונענית ע"י הציבור, ועושים כן לצורך היחידים שעדיין לא קראו ק"ש וברכותיה כדי שיקראוה כסדר אחר ברכו, ויחיד אינו יכול לאומרה כיון שהיא דבר שבקדושה שצריך עשרה.
ראה עוד בשו"ת ריב"ש סימן של"ד (מובא בבית יוסף סוף סימן קל"ג).

בעל קורא כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:מה שייך ביחיד קריאה שמופנית לציבור? האם גם יחיד בביתו יאמר ברוך ה' המבורך כו' לפני ברכות יוצר?!

יש שם ציבור ולכן האמירה מופנית לציבור ונענית ע"י הציבור, ועושים כן לצורך היחידים שעדיין לא קראו ק"ש וברכותיה כדי שיקראוה כסדר אחר ברכו, ויחיד אינו יכול לאומרה כיון שהיא דבר שבקדושה שצריך עשרה.
ראה עוד בשו"ת ריב"ש סימן של"ד (מובא בבית יוסף סוף סימן קל"ג).

אם כן אין נכון המנהג שמי שלא שמע גם את הברכו שלאחר התפילה אוסף עשרה ואומר ברכו?!

כשיש שני חיובים במנין שמתפללים, למי עדיפות לברכו בתרא, האם להש"ץ שאמר ברכו קמא והתפלל לפני העמוד או דוקא להשני שלא התפלל, [והאם יש עדיפות למי שאומר הקדיש בתרא לזכות גם בברכו או לא (במקומות שנוהגין שאחד לבד אומר קדיש)],
התעורר השאלה אצלי למעשה היום ואני צריך לדעת בתקופה הקרובה איך לנהוג ומן השמים שמישהו כתב היום באשכול הזה, אולי יש ידיעות לת"ח בזה.

אליהו חיים כתב:כשיש שני חיובים במנין שמתפללים, למי עדיפות לברכו בתרא, האם להש"ץ שאמר ברכו קמא והתפלל לפני העמוד או דוקא להשני שלא התפלל, [והאם יש עדיפות למי שאומר הקדיש בתרא לזכות גם בברכו או לא (במקומות שנוהגין שאחד לבד אומר קדיש)],
התעורר השאלה אצלי למעשה היום ואני צריך לדעת בתקופה הקרובה איך לנהוג ומן השמים שמישהו כתב היום באשכול הזה, אולי יש ידיעות לת"ח בזה.

מה שראיתי:
מנהג הספרדים - כל אומרי הקדיש אומרים ברכו ביחד.
מנהג האשכנזים - אחד מאומרי הקדיש אומר את ה"ברכו", בעדיפות למי שלא היה ש"ץ.
(ומנהגנו - חב"ד - שלא אומרים בכלל ברכו בסוף התפילה, חוץ מבליל ש"ק, ושם הוא שייך לחזן)

עזריאל ברגר כתב:

אליהו חיים כתב:כשיש שני חיובים במנין שמתפללים, למי עדיפות לברכו בתרא, האם להש"ץ שאמר ברכו קמא והתפלל לפני העמוד או דוקא להשני שלא התפלל, [והאם יש עדיפות למי שאומר הקדיש בתרא לזכות גם בברכו או לא (במקומות שנוהגין שאחד לבד אומר קדיש)],
התעורר השאלה אצלי למעשה היום ואני צריך לדעת בתקופה הקרובה איך לנהוג ומן השמים שמישהו כתב היום באשכול הזה, אולי יש ידיעות לת"ח בזה.

מה שראיתי:
מנהג הספרדים - כל אומרי הקדיש אומרים ברכו ביחד.
מנהג האשכנזים - אחד מאומרי הקדיש אומר את ה"ברכו", בעדיפות למי שלא היה ש"ץ.
(ומנהגנו - חב"ד - שלא אומרים בכלל ברכו בסוף התפילה, חוץ מבליל ש"ק, ושם הוא שייך לחזן)

יישר כח על העיון ועל הסיכום,
ועדיין נשאר לי לדעת במקום שרק אחד אומר הקדיש כמנהג החזו"א וכנהוג ב(חצר) ביהכ"נ שלנו, האם גם הברכו שייך לו כחלק נטפל לקדיש [ואף אם הוא היה הש"ץ, (וכמו שבמקרה היה היום וכנראה גם בימים הקרובים)] או דאין לברכו קשר עם הקדיש כלל ואז יתחלק שהקדיש יאמר החיוב האחד וברכו יאמר האחר ובפרט אם לא היה הש"ץ.
באיזה ספרים ראיתם על זה?

לא ראיתי בספרים. ראיתי בשטיבלאך.

אפרקסתא דעניא כתב:מה שייך ביחיד קריאה שמופנית לציבור? האם גם יחיד בביתו יאמר ברוך ה' המבורך כו' לפני ברכות יוצר?!

מצינו בחלק מהפוסקים "ברכו דיחיד", אם אדם מתפלל ביחיד, שיקרא מדרש המזכיר את ברכו.
יש את נוסח "ברכו דיחיד" שרב עמרם גאון מביא בסידורו בשחרית, אבל אני לא מצליח לצרף פה את התמונה של הקטע מסדר רב עמרם גאון.


הבן איש חי פסק לומר "ברכו דיחיד" וכן כתב:
"מי שמתפלל ערבית ביחיד, יאמר קודם ברכות ק"ש ברייתא זו במקום ברכו:
אמר רבי עקיבא: חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת: ברכו את ה׳ המבורך; וכל גדודי מעלה עונים ואומרים: ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד." (בן איש חי פרשת ויגש שנה א אות י"ח)
אם אני זוכר נכון, הרב עובדיה חולק על דעת הבן איש חי ומביא שלא לומר "ברכו דיחיד" בהליכות עולם על אתר, אך הספר איננו תחת ידי כעת.

אתה מחזק את הקושיה: ברכו זה פניה לציבור - מה היא שייכת בכלל ביחיד? ברכו זו פניה לפני ברכות - מה היא שייכת אחרי הברכות?

עיין בכף החיים ,דלדעת הארי הוי ברכו דאחר התפילה חלק מהתפילה ולכן רשאי היחיד שלא שמע אף לאחר שכבר התפלל להשלים לומר ברכו בעשרה ,

אכן אמירת ברכו תוקן כעטרת התפילה קודם שיתפלל אך יש בו מעלה כקדיש וברכו ,

עיין אליהו זוטא, סוף פרק יז "אמר רבי יוחנן בן זכאי: 'פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי אדם שהיה מלקט עצים, ודברתי עמו ולא החזיר לי דבר, ואח"כ היה בא אלי, אמר לי: 'רבי! מת אני ולא חי'. ואמרתי לו: 'אם מת אתה, עצים הללו למה לך?', ואמר לי: 'רבי! האזין לי מה שאומר לך דבר אחד, כשהייתי חי, אני וחברי היינו עוסקים בעבירה בפלטרין שלי, וכשבאנו לכאן גזרו עלינו גזר דין של שריפה, כשאני מלקט עצים שורפין את חברי וכשהוא מלקט עצים אזי שורפין אותי'. ואמרתי לו: 'דינכם עד מתי?', ואמר לי: 'כשבאתי לכאן הנחתי את אשתי מעוברת, ויודע אני שזכר היא מעוברת, לכן בבקשה ממך הוי זהיר בו, משעה שיהיה נולד עד שיהיה בן חמש שנים הולך אותו לבית רבי למקרא, כי בשעה שהוא יאמר 'ברכו את ה' המבורך' אז יהיו מעלין אותי מדינה של גהינם",

אפרקסתא דעניא כתב:אתה מחזק את הקושיה: ברכו זה פניה לציבור - מה היא שייכת בכלל ביחיד? ברכו זו פניה לפני ברכות - מה היא שייכת אחרי הברכות?

מסכים עם קושייתך, שמעתי מחכמי החכמי הפורום בעבר שיש מחלוקת ראשונים על ברכו לאחר התפילה ואף הוא הסכים עם קושייתך.
יש אבל אצלנו בבית הכנסת שמסרב לומר ברכו בסוף התפילה מחמת קושיה זו.

מי שבא לבית הכנסת כשהציבור הולך לסיים תפילת ערבית, יש עניין שיסמיך את הברכו שלאחר התפילה לתחילת התפילה שלו, ויהיה זה אצלו כאמצע הפרק [לשיטת המשנ"ב דלא כמעשה מהפשווערסקער וכו'] או שכיון שאצל הציבור זה לא נאמר כפתיחה לברכות אין לזה חשיבות?

שומע ומשמיע כתב:מי שבא לבית הכנסת כשהציבור הולך לסיים תפילת ערבית, יש עניין שיסמיך את הברכו שלאחר התפילה לתחילת התפילה שלו, ויהיה זה אצלו כאמצע הפרק [לשיטת המשנ"ב דלא כמעשה מהפשווערסקער וכו'] או שכיון שאצל הציבור זה לא נאמר כפתיחה לברכות אין לזה חשיבות?

יש ענין. ראה שו"ע הרב סט,ד.

בשו"ע פסק (קל"ג א'.) שאין לומר ברכו בשחרית שבת ויו"ט, והטעם כתב בב"י מכיון שברכו של סוף התפילה נתקן לאלה שלא שמעו (כפי שנכתב כאן). אמנם בשבת שכל הציבור שמעו א"צ לומר ברכו (כה"ח)
וראה בכף החיים שם שכתב שזהו לפי פשוטן של דברים, אמנם לפי רבנו האר"י החי ע"ה בשעה"כ צריך לאמרו אפי' בשבת ויו"ט. (שכתב שיש כוונה לכל ברכו. וכו'.) לא זכיתי עדיין ללמוד תורת הח"ן, אמנם זה מה שכתב בכה"ח שם.
בהקשר להלכה זו: בשבת משפטים השנה היינו בבית הגאון הצדיק הרב דב קוק שליט"א, ישלח לו ה' רפוא"ש. ואחר הסעודה אמר כמה דברי תורה, ולאחר ברכת המזון (או לפניה?) שאל "מישהו לא שמע ברכו" ענה לו אחד שלא שמע, ואז הרב אמר קדיש על ישראל ואח"כ אמר ברכו (אמנם כפי לאחר שנזכרתי במעשה זה הסתפקתי האם אמר את הברייתא דר"ע ואיני זוכר כ"כ. יצויין שהיה מניין וכו').