פורום אוצר החכמה

הרי מותר לקבל עדות לקדש החודש רק בבית המקדש וא''כ כשבני ישראל היו בגלות ולא נשארו מהם באר''י עכ''פ חלק מן השבעים שנה, האם קידשו למפרע ע''י לוח כמונו שהלל תיקן לנו לוח? או באיזה אופן אחר?
חשבתי אולי אחר תירוץ נאה להבין למה לא תיקנו ב' ימים פורים משום ספיקא דיומא? כי יסוד הפורים הי' בחו''ל ותיקונו הי' כל דעת הספק כח לא ידעו אז יום המדויק. וזה על צד שלא ידעו בקביעי דירחי, משע''כ אם לא ידעו,

קושטא כתב:הרי מותר לקבל עדות לקדש החודש רק בבית המקדש וא''כ כשבני ישראל היו בגלות ולא נשארו מהם באר''י עכ''פ חלק מן השבעים שנה, האם קידשו למפרע ע''י לוח כמונו שהלל תיקן לנו לוח? או באיזה אופן אחר?
חשבתי אולי אחר תירוץ נאה להבין למה לא תיקנו ב' ימים פורים משום ספיקא דיומא? כי יסוד הפורים הי' בחו''ל ותיקונו הי' כל דעת הספק כח לא ידעו אז יום המדויק. וזה על צד שלא ידעו בקביעי דירחי, משע''כ אם לא ידעו,

עי' ברכות ס"ג.

ע' בפרקי דרבי אליעזר (פ"ח) שהיו מעברין השנה בבבל.

מניין ש"מותר לקבל עדות לקדש החודש רק בבית המקדש"? בכ"מ מוכח שאחר חורבן בית שני רבן גמליאל דיבנה ורבינו הקדוש קדשו את החודש.
ודרך אגב, גם בחנוכה לא תקנו ספיקא דיומא (ולשיטתך אולי מפני שלא היו בבהמ"ק בתחילת חודש כסלו, שהי' בשליטת היוונים (אף דבחדש טבת כבר היו בבהמ"ק)).

ר_חיים_הקטן כתב:ע' בפרקי דרבי אליעזר (פ"ח) שהיו מעברין השנה בבבל.

מבואר שם דאם לא נשאר אחד בארץ היו מעברין את השנה בבבל.
האם קידוש החודש שווה בדינו לעיבור השנה לגבי זה ?
אפשר לומר דשווין כלוח שלנו שתיקנו הלל, הן עיבור השנה והן קביעת ר''ח, אבל אינו מוכרח דשווין לגבי בבל.

סעדיה כתב:עי' ברכות ס"ג.

אכן מבואר על ר' חנניא בן אחי ר' יהושע הי' מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ וכן על עקיבא בן יוסף,
באיזה תקופה היו אלו העובדות? הרי עדיין היו ישראל בארץ בזמן זה כמבו' בגמ'
עכ''פ רואין אכן שהי' מותר לקדש החודש בגולה.

איך דנים בהלכה בלי להביא את הפסק להלכה?

רמבם סוף פרק א מהלכות קידוש החודש כתב:אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר {{ישעיה ב-ג}} {כי מציון תצא תורה דבר ה' מירושלים}. ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ. ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום:

ומדיוק לשונו (כאן, ובפי"א ואולי בעוד מקומות) נלפענ"ד שבחו"ל לא מקדשים לפי ראיית הירח אלא קובעים לפי חשבון וכפי שנתבאר בפי"ח, ויש להאריך בזה.