פורום אוצר החכמה

שאל אותי חבר לגבי מה דאי' בפסחים סה: דבשחיטת הפסח הי' מתמלא העזרה בדם והיו הכהנים מהלכים עד ארכובותיהם בדם. ושואלת הגמ' כיצד מותר לעבוד כך. ומתרצת הגמ' דהיו מהלכים על איצטבאות, ופירש"י איצטבא של בנין אבנים הי' שם. והנה, לכאו' זה ברור שזה היה דבר קבוע, כי לעשות זמני א"א מדין הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, אם כך שזה הי' קבוע כיצד לא מצינו לזה שום מקור מלבד מכח הכרח קושיא זו. ועוד, הרמב"ם (פ"ו מבית הבחירה) כ' שכל רצפת העזרה היתה שוה, ואם הי' שם איצטבא על כרחך אינה שוה.

ראיתי פעם סרט ארוך של עבודת הביהמ"ק שערך הרה"ח ר' ... פאסטן [בקי נפלא בצורת ביהמ"ק], ושם הוא מסביר שהאיצטבאות הללו הי' בתחתית העמודים שסביב העזרה אצל הכתלים, ושחטו הקרבן אצל הכותל, וכהן המקבל עשה הולכה בעקירת רגל על האיצטבא הנ"ל ומשם מסר לחבירו [שהי' רגליו שוקעות בדם אחר שכבר קיים מצות הולכה שוב לא הי חציצה], ] וחבירו לחבירו עד המזבח,
הנ"ל הסביר לי הסבר ארוך ויפה מאוד שתיאם כל הסוגי' שם ובזבחים עד להפליא, וחבל ששכחתי,

מתני' סוכה מ"ב ריש פ' לולב וערבה: יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן ע"ג איצטבא