אני מצרף מחידושי לביצה. ולעניין הלכה לכא' היה נראה להקל, דהלא הוא דרבנן, אבל שמעתי שנוהגים להחמיר לעניין ס"ת הואיל ונפיק מפומיה דהמהרי"ל ועוד צריך תלמוד.
ביאור מחלוקת הא"ר והרעק"א האם הצעת המיטות וקיפול בגדים מיו"ט לשבת בעי לע"ת למה שנתבאר
והנה כבר כתבנו (שבת ס' ק' ס"ב) ביאור מחלוקת הא"ר בשם מהרש"ל ורעק"א (ס' ש"ב סע' ג'), האם בעי לעירוב תבשילין להצעת המיטות וקיפול בגדים מיו"ט לשבת או דשרי אף בלא ע"ת, שרעק"א הוכיח לכא' ממתני' שבת (קי"ב א') דלא בעי אף לעירוב תבשילין דהא תנן שם שלדעת ר"י שחלבי שבת קרבים ביוה"כ מקפלים הכלים ומציעים המיטות מיוה"כ לשבת שקדושתו קלה משל שבת, ואף שאין עושים מיוה"כ לשבת ע"ת, וא"כ כיון וחלבי שבת קרבין ביו"ט דין הוא שיהיה אפשר לקפל כלים ולהציע את המיטות מיו"ט לשבת גם בלא ע"ת.
וכתבנו שם שיש לבאר דעת הא"ר ע"ד שכתבנו שמשמע בסוג' שע"ת הוא מצוה בפ"ע מצד זכור את יום השבת או כדי שיאמרו וכו', ועל כן כיון ותיקנו אותה בכל יו"ט שחל בע"ש שוב אסור לו לעשות שום הכנה וכדו' בלא ע"ת, אף שמצד עצמה אין בה משום ליתא דמלאכה ותיקון, עכ"פ מצד מצות ע"ת חייב, משא"כ יוה"כ שלא תקנו בו כלל ע"ת שאין שייך שם טעמים אלו, אילו חלבי שבת היו קרבים בו כדברי ר"י, לא היה נאסר מליתא דמלאכה לקפל בו בגדים ולהציע בו המיטות.
אמנם דעת רעק"א נראה שסבר שעיקר ע"ת בא כדי להתיר ע"י איסור מלאכה דרבנן וכמו שנתבאר עפ"י הסוגי' באלו עוברין ודברי הראב"ד והריטב"א, ועל כן הוכיח שכיון ומילתא דמלאכה ותיקון או הכנה אין איסור לקפל ולהציע מיו"ט לשבת לא בעי אף ע"ת.
ואפשר שרעק"א לשיטתו אזיל, שכתב בגיליונו למג"א בהל' יו"ט (ס' תקכ"ח מג"א סק"ב) שכ' עפ"י הר"ן טעם ההלכה דלא מהני ע"ת לעירובי חצירות ותחומין משום דלא נתקן ע"ת אלא לצרכי סעודה, ורעק"א כתב שנראה לו לתת טעם אחר, דלא מהני ע"ת אלא במה דשרי לצורך יו"ט עצמו וגם אפשר שיהיה צורך יו"ט אי יקלעו אורחים, משא"כ ע"ת וחצירות שאין בהן צורך ליו"ט לא שייך בהן ע"ת דמינכר שעושה לצורך שבת עיי"ש כל דבריו וראיותיו, [ועיקר היסוד כתב כבר באו"ז בהל' יו"ט, אלא ששם דוקא כתב עפי"ז להתיר ע"ת לצורך עירובי חצירות כיון ולא נאסר הטלטול ביו"ט, אולם אין מסקנתו ברורה בעניין זה עיי"ש. ועפ"י יסוד זה ניחא נמי מפני מה ביצה שנולדה ביו"ט אסורה אף בטלטול ביו"ט לצורך שבת לכו"ע ואף אי מותר לגומעה בשבת למאן דלית ליה הכנה דרבה, ואף שעשה ע"ת כעולה ממעשה דאושפיזכניה דרב אדא בר אהבה (דף ד' א'), כיון וביומא אסורה לא מהני ליה ע"ת עי"ש בסוגי'].
והעולה מדבריו דעיקר דינא דע"ת מתפרש ע"ד הראב"ד כהרא"ה או הריטב"א שע"י שעושה ע"ת לא חשיב שעושה לצורך שבת אלא כעושה לצורך יו"ט, ורק לכן שרי ליה לעשות ע"י ע"ת צורך שבת, והרי כבר בארנו שלפי דבריהם יש לנו לבאר שע"ת מתיר את האיסור מלאכה מד"ס, ולא רק שהוא מצווה בעלמא של ע"ת, ושפיר הוכיח גם ממתני' דשרי להציע ולקפל המיטות מיו"ט לשבת וכמש"נ.
אלא שלפי זה יש לעי' במה שבארנו דעת הא"ר עפ"י רש"ל שלכא' לדידם מהו הטעם דמהני ע"ת להצעת המיטות וכו', דהא ממנ"פ מה סברי במה דלא מהני ע"ת לעניין ע"ח וע"ת, אי סברי כמש"כ הר"ן הא לא מהני כלל ע"ת אלא לצורכי אכילה, [אכן ביש"ש (ס' י"א) העתיק כהר"ן וצ"ע], ואי בארו דין זה כרעק"א וכמש"נ שדעתו כהראב"ד, א"כ לכא' לא בעי כלל לע"ת להצעת המיטות וכדו', וצ"ב.
ואולי י"ל דאמנם סברו כראב"ד, ומ"מ סברי דגם איכא מצוה בפ"ע של ע"ת כמו שמשמע בסוגי' ולכן בעי לעולם ע"ת גם לכל הכנה וצ"ע עוד, [ועי' עוד במה שציין רעק"א בעצמו בס' ש"ב למש"כ בגל' מג"א בס"ס תרס"ז ששם משמע מדבריו דבעי ע"ת גם להכנה גרידא אלא דמהני לשיטתו בס' תקכ"ח עיי"ש, וצ"ע].
עוד י"ל עפמש"כ התוס' בפ' בכל מערבין (עירובין ל"ח א' ד"ה משום הכנה) דלא מהני ע"ת לע"ת וחצירות משום דיש בהן איסור הכנה מה"ת ולית בהו היתר דהואיל שיש באפיה ובישול עיי"ש, [ואף שמבואר שם בסוגי' (ע"ב) דליכא איסור הכנה מה"ת לעניין עירובי תחומין שתחילת היום קונה שביתה ושבת מכינה לעצמה עיי"ש, צ"ל דשאני היכא שמערב בתחילה שעצם המעשה הכנה אסורה, משא"כ התם שמערב על המעורב כבר, ע"ז אמרינן דמצד עצם מה שקנה עירוב לא הוי הכנה דממילא שאסורה כיון ותחילת היום קונה עירוב]. ולפי זה שפיר יכולים לסבור דעכ"פ לעניין הצעת המיטות וקיפול בגדים שאינן כדבר חדש ואין בהן איסור הכנה מה"ת כמו שמבואר שם בתוס' מהני ע"ת, [וע"ע כאן במרדכי (ס' תרמ"ח) סברא אחרת שבעירוב יש איסור הכנה מה"ת כיון והוא רק לצורך מחר].
והנה בנוסח הנחת ע"ת לא כתב הרמב"ם (שם בה"ח) אלא שיותר לו בעירוב זה לאפות ולבשל, ולא הוסיף דבעי למימר דיהיה שרי לן בכך למעבד כל צורכנא ולאדלוקי שרגא כמו שהוסיף הבה"ג עי"ש במ"מ ובב"י (שם ס' י"ט) ובלבוש. ונראה דהרמב"ם סבר דלא תיקנו ע"ת אלא למצוה וכנ"ל לטעמים הנזכרים בסוגי' ולא מחמת איסור, דהא דעת הרמב"ם שצרכי שבת נעשים ביו"ט, ועל כן לא בעי להניח ע"ת אלא לאפיה ובישול שבזה תיקנו ותו לא עי'.