פורום אוצר החכמה

בספר דרך פקודיך (מצוה ד' בהג"ה אות ה') בשם החוזה מלובלין זצ"ל דאם לא נראית הלבנה בזמנה, כדי לצאת מספק ברכה לבטלה, יאמר המימרא בגמ' בסנהדרין מ"ב. מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה ה' אמ"ה אשר במאמרו וכו' בדרך לימוד, עי"ש. וכן הביא השדי חמד (ח"ה מע' ברכות סי' ב' אות ט' בסו"ד) הנהגה זו מגדול אחד.
ויש להקשות ממאי דאיתא בגמ' מס' בבא בתרא דף פ"ב. בספק ביכורים כשמביא ואינו קורא מקשינן בגמ' מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא
לכאורה צריך עיון דלפי עצה הנ"ל למה לא יאמר כאן נמי פרשת ארמי אובד אבי מתוך חומש, כמו בקידוש לבנה ולא יהא מיחזי כשיקרא וק"ו היא דבביכורים אינה ברכה, וצ"ע !

יש להוסיף עוד, לכאורה, מדוע בכל ספק ברכה לא יקריא את הברכה הדרושה מתוך הגמרא או מתוך ספר לימוד אחר?

החושב כתב:יש להוסיף עוד, לכאורה, מדוע בכל ספק ברכה לא יקריא את הברכה הדרושה מתוך הגמרא או מתוך ספר לימוד אחר?

לא כל ברכות מבואר בגמ' הנוסח במילואה כמו בקידוש לבנה

לא כל ברכות מבואר בגמ' הנוסח במילואה כמו בקידוש לבנה[/quote]למה זה חייב להיות מימרא בגמ'? יאמר את ההלכה כמות שהיא, ו'יכניס' בנוסח ההלכה את הברכה במלואה.

עושה חדשות כתב:

סייג לחכמה כתב:

החושב כתב:יש להוסיף עוד, לכאורה, מדוע בכל ספק ברכה לא יקריא את הברכה הדרושה מתוך הגמרא או מתוך ספר לימוד אחר?

לא כל ברכות מבואר בגמ' הנוסח במילואה כמו בקידוש לבנה

למה זה חייב להיות מימרא בגמ'? יאמר את ההלכה כמות שהיא, ו'יכניס' בנוסח ההלכה את הברכה במלואה.

אפ"ל דשפיר יש לחלק משום דדעת המג"א באו"ח (סי' רט"ו סק"ה) דבשעת הלימוד אסור להזכיר את השם, אבל בשערי תשובה בסק"ד הביא משאילת יעב"ץ (ח"א סי' פ"א) דיכול לאומרה, ויש לעיין שפיר דאף לדעת היעב"ץ אם אחד מדבר כלשונו ואומר הלכה ולא נוסח חז"ל אם מותר להזכיר השם !

על עיקר הענין הנ"ל האריכו בצי"א וביבי"א, יע"ש.

מה שנכון נכון כתב:על עיקר הענין הנ"ל האריכו בצי"א וביבי"א, יע"ש.

נא לציין המראה מקומות באיזה חלק ובאיזה סימן ?

יבי"א ח"ו או"ח סל"ח וח"י יו"ד סכ"ב.

עד כמה שאני זוכר האדמו"ר מקאמארנא כותב נגד עצה זו של אמירת ברכת הלבנה מתוך גמרא (אך איני זוכר את המקור המדוייק למרות שהוא מיקל בספק ברכות באופן כללי

ראבי"ה חלק א - מסכת ברכות סימן ב
תניא אמר ר' יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי וכו'. יש שקורין ברייתא זו כשאין מתפללים בעשרה בשביל שיש בה אמן יהא שמו הגדול מבורך וכו' ומתני' דשלשה שאכלו שיש בה ברכו וברייתא דריש פ' גיד הנשה חביבים ישראל וכו' שיש בהם קדושה, אי נמי קורין בשנת מות המלך עוזיהו. ומיהו במסכת סופרים תניא קדוש שביוצר אור ושבסדר קדושה אפי' יחיד אומר מפני שהוא כס[ו]דר אבל נעריצך ונקדישך אין אומר בפחות מעשרה:

(פשטות דבריו שאין הכוונה שיאמר כן בתור התפילה אלא שיש עניין ללמוד הענין)

זכורני, ששמעתי בשם אחד מגדולי הפוסקים שליט"א בעת העצרת הגדולה ר"ח אדר תשע"ד, ללמוד הגמרא (ברכות נח כמדו') על ברכת חכם הרזים,
יתכן וטעות בידי אך כמדומני שבגמ' עצמה כתוב כלל בלא שם ה' רק בגירסא המובאת בשוה"ג נכתב בשם ה'.
עכ"פ גם ראיתי באחד הישיבות שחילקו לבחורים צילום של דברי הגמרא.

בדומה לזה - בענין אחר, בתפילת ערבית של ליל שבת קודש להאומרים "כגוונא" נדפס שהמתפלל ביחידות ואינו יכול לומר "ברכו" יאמר המשך דברי הזוהר.

בחזו"ע חנוכה הלכות ברכת הלבנה האריך לאסור בזה.

הערה:
בברכת קידוש לבנה, שהוזכרה בגמרא שלפנינו (סנהדרין מב.) - לא הוזכר שם ומלכות כלל. ולפיכך כל המעשה לוקה בחסר לכאורה.

אך צריך לתקן - לקרות את פסקי הרי"ף בברכות (כא: מדפיו) שם יש את כל הנוסח במילואו, כולל שם ומלכות.

*
אגב, ידוע המעשה עם רבי שמואל אהרן יודלביץ, שהורה לאברך אחד שילד בן ראשון, כאשר הוריו לא ידעו כלל כי אשתו גרושה/אלמנה שכבר ילדה בן בנישואין קודמים, והרי אין הילד הזה 'פטר רחם', אך הוריו ומשפחתו התעסקו בהכנת 'פדיון הבן' רבתי. וייעץ לו הגרש"א את העצה הנ"ל, לומר בלחש את ראשית המימרא בגמ', ואח"כ להמשיך המשך המימרא - מברך 'בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן'. (כמדומה שבספר תולדותיו, יש העתקה של הפתק הנ"ל, עם ציון ברור היכן לומר בקול רם והיכן בלחש).
וגם כאן צ"ע, שלא הוזכר בגמ' כל הברכה עם שם ומלכות. [אלא אם נרחיק לכת, שציטט לו מדברי ספרים ופוסקים אחרים, כגון הלבוש (יו"ד שה:י) שהזכיר הברכה המלאה]

ראה עוד בס' בירורי חיים סימן י.