פורום אוצר החכמה

בעניי לא ראיתי עדיין התייחסות מפורשת לשאלה הפשוטה שנשאלתי.

אדם עומד בתור בשדה תעופה בחו"ל, לפניו ולאחריו אנשים שונים ומשונים, רובם כמובן גויים.

לפתע הוא רואה כיצד נופל מכיס אחד מהם חבילה של שטרות - האם מותר ליהודי שלנו להרים מיד את החבילה ולהטמינה בכיסו?

לפום ריהטא הגוי עדיין לא הספיק להתייאש, ואם כן הרי זה גזל הגוי שאסור לכולי עלמא. או שזה נחשב אבידת הגוי שמותרת.

שאלה נוספת היא במקרה שאין הוא בטוח שהלה גוי, ויתכן כמובן שהוא יהודי (מן הסתם מראיתו כאחד שלא שומר מצוות, אבל אולי יש לו קסקט וכדומה, או שהוא בגדר תינוק שנשבה וכו' וכו' וכו'). האם אזלינן בתר רובא וכו'.

[מי ששאל אותי את השאלה הסביר שלמעשה השאלה לא כל כך מציאותית, כיון שכמו שהיהודי ראה את הנפילה מסתבר שעוד ראו... וסיפר על ישראלי אחד שראה נפילה כזאת במנהטן ומיד הרים את הכסף לעצמו, אך לפתע פנה אליו אפריקני גדל ממדים וסימן לו שיביא לו חצי מהכסף כי אם לא... ומסיימים בטוב]

במבט ראשוני ושטחי נראה פשוט ד''הרי אלו שלו'' דאבידת הגוי מותרת ולא כתוב שצריך יאוש בעלים

אלא שבנידון דידן אכן איכא חשש חילול ה' וידוע המעשה עם החמור שקנה ר' שמעון בן שטח

והשיב המרגלית לערבי כדי לקדש שם שמים ("חמור קניתי מרגלית לא קניתי").

היום גם יש מצלמות בכל מקום - עין רואה ואוזן שומעת...

אך בכל זאת יתכן למצוא מצב שבו השאלה כן תהיה נוגעת למעשה

דרומי כתב:לפתע הוא רואה כיצד נופל מכיס אחד מהם חבילה של שטרות - האם מותר ליהודי שלנו להרים מיד את החבילה ולהטמינה בכיסו?

אם יש הסתברות גבוהה שעוד מעט הוא ישים לב, ופשוט ירים את החבילה - אין זו אבודה ממנו. וממילא אכן זה גזל.

אם זה נפל לאחוריו באופן שלא שם לב ולא ירים מיד - מסתמא זוהי אבידה. ולא נאמר שיעור יאוש והלכות אבידה ומציאה אלא לישראל, וגוי מחוץ לכל הגדרים והדינים, ומה שנחשב לפי הסברא של גוי או לפי החוק הגויי לאבידה זה מה שחל עליו.

בחפץ שאינו שו"פ נחלקו הפוסקים מה דינו לפני יאוש, אם יש רק פטור השבה או שהמוצא גם זוכה בו לעצמו.
גם באבידת גוי כתב הב"ח (הובא בש"ך יו"ד קמו, א) שלפני יאוש הוא עדיין שייך לגוי והפטור הוא רק מחיוב השבה (ויש בזה נפק"מ לדינא, שאם המציאה היא חפצא של ע"ז והיא עדיין של הגוי, מדאורייתא יכול המוצא לתת אותה לגוי שיבטל הע"ז כדין ע"ז של גוי). והסכים עמו האו"ש (שופר וסוכה ה, כא).
וכתב השערי יושר (ד, ח ס"ק קלא) שלפי המחנ"א שסובר באבידה פחות משו"פ שמיעוט הפסוק הוא רק לענין חיוב השבה, ה"ה בגוי ממעט הפסוק רק מחיוב השבה. וכעז"כ הדובר משרים (גו"א יא, ג).
אולם האחרונים הביאו הרבה הוכחות דלא כהב"ח, לדוג', הנפש חיה והש"י הקשו על הב"ח מהא שתוס' (ד"ה כי קאמר) הקשו, שאם רשב"א מיירי רק ברוב גוים, למה אמר הטעם מפני שהבעלים מתייאשים, הא אפשר לתלות שנפל מעכו"ם, ולפי הב"ח אין כאן קושיא, שמ"מ צריך הטעם שהבעלים מתייאשים כדי שיהיה של המוצא, שהרי מהטעם שנפל מעכו"ם לא יהיה שלו לפני יאוש. וכן מדוייק ברש"י (כד, ב ד"ה מי קתני) שלרשב"א זוכה באבידה מיד, וכן הוכיח בגליון מהרש"א על הש"ך הנ"ל מתוס' בכתו' (טו, ב ד"ה להחזיר), וכן משמע מהרמב"ם (יא, ג) "אבידת הגוי מותרת".
וכ"פ המחנ"א (גזילה לא) להדיא "ישראל שמצא אבידת הגוי קודם שנתייאש ממנ', אף על פי דאבידת הגוי מותר, מ"מ עדין לא קנאה זה שמצאה, כ"נ מדברי הב"ח והש"ך בי"ד סי' קמ"ו, ונ"מ דאם בא אחר ולקחה מידו לא מפקינן מיניה, ולע"ד אנ"כ, אלא מיד כיון דבאת ליד ישראל זכה מן ההפקר, וכ"נ דאבידת הגוי כיון שבאת ליד הישראל ה"ז זוכה מן ההפקר".
וכ"פ הביאור הלכה (תקפ"ו, ג) "ונלענ"ד דכונת הב"ח הוא רק להשיג על ב"י... אבל בענין אבידה אין שום נ"מ בין נתיאשו ללא נתיאשו, דלגבי נכרי בזה שאבד נפקע כחו, ולא בעינן בענין אבידה יאוש אלא גבי ישראל, אבל גבי עובד כוכבים הלא אבידתו מותרת, אלמא דנפקע כחו. אח"כ מצאתי במאמר מרדכי שגם הוא הסכים כן לדינא (אלא דהוא סבר דגם באבידה דעת הב"ח לחלק בין לפני יאוש לאחר יאוש וע"כ השיג עליו ובאמת אין כונת הב"ח אלא לענין גזל אבל לענין אבידה גם הוא מודה וכמו שכתבנו)".
(ובתורת ר' שמעון ראה עוד בחי' (כתובות טו, ב) במכתב ששלח אל גיסו הגר"צ אלשוואנג, וכן בב"ק סי' נ"א, ובקונטרס השעבוד סי' י"ג).

יש לציין וכהשלמה למה שנכתב, שדעת רוב האחרונים שלא כשיטת הב"ח ולדעתם אבידת הגוי נעשית של מוצאה אף קודם יאוש, כ"כ מלבד המחנ"א, בשו"ת בית אפרים חו"מ מד, בחזו"א ב"ק סימן י ס"ק יד, בגליון מהרש"א יו"ד קמו ועוד, וכן מורים הדינים שליט"א.
ועוד יש לציין שלדעת הב"ח נחלקו האחרונים אם אדם אחר יכול ליטול את החפץ מהמוצא, וכפי שכתב המחנ"א, ובדברי משפט רנ"ט ס"ק יב, ובאמרי משה סימן לז בסופו הביא דעת החולקים עי"ש ומה שביאר בשיטת הב"ח.